חרסינה

שולחן ערוך בכלי אוכל מחרסינה, במוזיאון החרסינה במייסן

בובת חרסינה

דמויות קומדיה דל'ארטה קפיטנו אוקטביו ולוסינדה מחרסינה (פורצלן נימפנבורג) מאת פרנץ אנטון בוסטלי, בהיכל לגיון הכבוד בסן פרנסיסקו

חרסינה היא סוג של חומר קרמי המשמש ליצור כלי אוכל וחפצי נוי. צבעה הטבעי הוא לבן, אך אפשר לקשטה ולגוונה בשלל צבעים.

שמה של החרסינה בעברית הוא הלחם של המילים חרס וסין, מכיוון שבסין הומצאה. גם בשפות רבות אחרות חרסינה קרויה על שם סין, למשל באנגלית היא מכונה לעיתים China. המילה "פורצלן" (מאנגלית: porcelain) הגיעה ללשונות אירופה מאיטלקית, porcellana, שם היא מופיעה לראשונה במאה ה-13, ומציינת צדף מסוג "פי-הכושי" - הקשר לחרסינה הוא כנראה המראה המזכיר צדף. שמו של הצדף נגזר מהמילה "porcella", שפירושו "חזירה קטנה" או "פות", בגלל דמיונם של הצדפים לאיבר המין הנשי.

בניגוד לכלי חרס אחרים, המאופיינים במשקל גבוה, עובי ואטימות לאור, את החרסינה ניתן ליצר דקה ביותר, מעט שקופה וקלה.

היסטוריה

הסינים היו הראשונים שייצרו כלי חרסינה. כלי חרסינה נעשו החל בתקופת שושלת האן במאה השנייה. כבר במאה ה-7 כלי החרסינה הסיניים נודעו למרחוק ונחשבו לכלי יוקרה מבוקשים ביותר בקרב מעמדות האצולה האירופיים. אחד הסגנונות הפופולריים היה סגנון סנקאי שהשפיע על צורות החרסינה במזרח התיכון וגם באיטליה. הסינים שמרו בקפדנות על סוד ייצור החרסינה ורק במאה ה-18 הצליחו באירופה ליצור חרסינה בעיר מייסן, סקסוניה (כיום בגרמניה) ב-1708. חלוצי עיבוד החרסינה באירופה היו הסקסונים אהרנפריד ולטר פון צ'ירנהאוס ויוהאן פרידריך בטגר.

ייצור החרסינה

כדי לייצר חרסינה מערבבים יחד קאוליניט ופצלת השדה, שוחקים אותם לאבקה עדינה, ומוסיפים לה מים. מהתערובת שנוצרה מעצבים את הצורה הרצויה למוצר, מייבשים אותו ושורפים אותו בתנור בטמפרטורה גבוהה במיוחד - כ-1160 מעלות צלזיוס. לאחר השרפה בא שלב העיטורים, בסופו מושחים זיגוג על המוצר, דבר הנותן לו את הברק הסופי. בסיום תהליך הזיגוג שורפים את המוצר פעם שנייה. כלי החרסינה הראשונים היו לרוב לבנים וחסרי עיטורים, אך עם הזמן נוספו להם עיטורים רבים מסוגים וטכניקות שונות.

סוגי חרסינה

קיימים סוגים שונים של חרסינה, השוני ביניהם נובע מהיחס בין שני מרכיבי החומר וטמפרטורת השרפה. ככל שהחרסינה עוברת שרפה בטמפרטורה גבוהה יותר, כך החומר שמתקבל חזק יותר, עמיד יותר, שקוף יותר, דק ואיכותי יותר. שינוי ריכוז המרכיבים קאולין ופטונטס או הוספה של מרכיבים נוספים כמו גיר, קוורץ או אפר עצמות משפיעים על תכונות המוצר הסופי כגון שקיפות, הגוון והגמישות של החומר. לדוגמה תוספת של אבק עצמות מעניקה לחרסינה את הגוון הלבן הנקי.

צביעת החרסינה בתוספת העיטור המקשט אותה מעניק את המראה הייחודי לכל כלי ומהווה למעשה מעיין חותם אישי של בית מלאכה. הפורצלנים הסיניים עוטרו בהרבה ציורי עלים, פרחים או דמויות מיתולוגיות. כלי החרסינה הקדומים היו בצבע כחול על רקע לבן ורק בתקופות מאוחרות יותר החלו לייצר כלי חרסינה צבעוניים.

תכונות

חרסינה היא שבירה, אטומה לנוזלים, אינה סובלת משיתוך, עמידה לרוב הכימיקלים, רוב סוגי החרסינה לא מעבירים גם גזים.

חרסינה היא בעלת כושר בידוד חשמלי גבוה ומוליכות חשמלית נמוכה.

ממפעלי החרסינה המפורסמים בעולם

• רוזנטל, גרמניה - נפתח בשנת 1879 בעיר זלב בגרמניה
• ספוד (אנגלית Spode), אנגליה
• מייסן, פורצלן דרזדן, גרמניה, הייצור התחיל בשנת 1708
• פורצלן דלפט, הולנד
• פורצלן לימוז', צרפת
• קוזניצובה, פופוב, רוסיה
• הרנד - הונגריה

ראו גם

• אריח פורצלן

קישורים חיצוניים

• אילנה גרף, החרסינה הכחולה של דלפט
• "PM&M - German and related porcelain marks and manufacturer history", אתר מקיף למדי (באנגלית) המתאר סמלים מסחריים והיסטוריה של יצרני פורצלן שונים, בעיקר בגרמניה ובמזרח אירופה
• חרסינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)