אופרטה

האופרטה היא סוג של אמנות במה הדומה לאופרה, אך היא עוסקת בנושאים פחות רציניים ועמוקים.

כרזה לאופרטה "המיקאדו"

לרוב מילות השירה מועברות באמצעות דיבור ולא באמצעות שירה. במקום לעבור מסוג מוזיקלי אחד לאחר (אריה, רצ'יטטיב, פזמון), הזמרים מחברים אותם באמצעות קטעים של דיאלוג אשר לא שרים אותם והם אינם מלווים במוזיקה. האופרטה נחשבת לפחות "רצינית" מאופרה, מכיוון שיש לה יותר קשר לעלילות, שהן בדרך כלל קומיות, מאשר למוזיקה. האופרטה היא למעשה הז'אנר שממנו יצא המחזמר. בעוד שהאופרטה היא סוג של אופרה קלה המלווה במשחק, המחזמר הוא מחזה המלווה במוזיקה ובשירה. ז'אק אופנבאך נחשב למלחין האופרטות הראשון, לדוגמה האופרטה "הלנה היפה" (1864).

האופרטה הווינאית

המלחין הכי בולט בתחום האופרטה הגרמנית היה יוהן שטראוס הבן. האופרטה המפורסמת ביותר שלו היא "העטלף" (1874), והייתה בזמנה האופרטה הכי פופולרית בעולם. שטראוס כתב בחייו 16 אופרטות ואופרה אחת. מילות השירים שלו היו מבוססות על קומדיה של ז'אק אופנבאך. בן זמנו של שטראוס, פראנץ פון סוּפה, כתב אופרטות דומות מאוד לאלו של שטראוס, ומסורת האופרטות הווינאית הומשכה על ידי פרנץ להאר, אוסקר שטראוס, אמריך קלמן וזיגמונד רומברג עד למאה ה-20. האופרטה הווינאית התאפיינה ברומנטיקה קלילה, בהומור ובחן.

האופרטה הצרפתית

מלחינה הבולט ביותר של האופרטה הצרפתית היה ז'אק אופנבאך. האופרטה הצרפתית מיוצגת נפלא ביצירותיו סיפורי הופמן ואורפיאוס בשאול. האופרטה הצרפתית מתאפיינת במין חוצפה וסאטירה לעגנית כלפי מושגים, מציאויות שונות וכדומה. דוגמה לכך היא שכאשר מבקר ידוע ומוערך בצרפת האשים את כרמיה והלוי, מתמללי האופרה "אורפיאוס בשאול", בחילול סיפור המיתולוגיה הנערץ (בעיוות העלילה בצורה מעוררת גיחוך), הם הזכירו לו שאחד הציטוטים באופרה הוא ציטוט שלו. דבר זה הביא מיד בחיסול הכרטיסים של האופרה קומיק.

האופרטה האנגלית

מייצגה הבולט הוא ארתור סאליבן. יחד עם תמליליו של ויליאם ס. גילברט הוא רומם את האופרטה האנגלית. זה מתאפיין בין היתר ביצירותיו אוניית הצי פניפור, יולנתה, שודדי הים מפנזנס והמיקדו. הסגנון האנגלי משלב טוב בין הרומנטיקה הווינאית הקלילה לבין הסגנון הצרפתי החצוף והלעגני. בשביל להוכיח זאת רק צריך לקרוא את עלילות האופרות.