אפקט פלצבו
אפקט הפלצבו (לטינית: Placebo, עברית: אֵינְבּוֹ - אין בו, ללא חומר פעיל) מתרחש כאשר נותנים לחולה טיפול דמה, או טיפול שאינו כולל את המרכיב "הפעיל" בתרופה, ומצבו של החולה משתפר. ברפואה, על מנת להוכיח את יעילותה של כל תרופה, יש לערוך ניסוי שבו חלק מהאנשים מקבלים מנת דמה ("קבוצת ביקורת"). כדי להוכיח שהתרופה יעילה, יש להציג ממצאי מחקר המעידים שמצבו של מי שקיבל תרופה אמיתית השתפר יותר ממצבו של מי שקיבל את גלולת הדמה.
לדוגמה, מחלקים אנשים עם בעיות שינה לשתי קבוצות. קבוצה אחת מקבלת גלולת שינה, והשנייה מקבלת גלולת דמה (פעמים רבות זוהי גלולת סוכר). בדרך כלל אנשים משתי הקבוצות מדווחים על שינה טובה יותר.
ניתן לטעון שהתגובה של אדם לתרופה אמיתית כוללת שני רכיבים:
- אפקט פלצבו
- השפעת הרכיב הפעיל
ברוב המחקרים, לפחות שליש מהחולים שקיבלו תרופות דמה מדווחים על הקלה או העלמות של הסימפטומים מהם סבלו. ישנם גם מחקרים שבהם מתן תרופות דמה הוביל לשיפור אצל 70% עד 100% מהחולים. אך לא מדובר רק בדיווח של החולים, מדדים פיזיולוגיים מעידים גם הם שחל שיפור במצבו של החולה.
על אף שמחלות פסיכוסומטיות (כגון אסטמה ומיגרנות) מושפעות יותר מאפקט הפלצבו, נמצא שכמעט כל תגובה פיזיולוגית של הגוף מושפעת מאפקט זה: זרימת דם, כאב, חומציות מיצי הקיבה, דימום, חום גבוה, התפשטות תאים סרטניים ועוד.
קיום תגובת הפלצבו, מצביעה על כך שהאמונות של האדם בנוגע ליכולות הריפוי של הטיפול, יכולות לעורר מערכות פיזיולוגיות שמובילות להבראה. במקביל לפלצבו יש גם השפעה פסיכולוגית: ציפייה, הפחתת חרדה, תקווה.
אפקט פלצבו בניתוחים
בשנות ה-50 הוכנס ניתוח חדש לטיפול במחלת לב כלילית ולסובלים מכאבי חזה בעקבות מחלה זו. בניתוח החדש נקשר עורק בבית החזה, בערך 40% מהחולים שעברו את הניתוח דיווחו על העלמות הכאב בחזה, וכן השתפרו המדדים הפיזיולוגיים שלהם.
קבוצת רופאים סקפטיים חשבו שהניתוח לא עוזר וביצעו את הניסוי הבא:
הם חילקו קבוצת חולים שהיו מיועדים לעבור את הניתוח, לשתי קבוצות באופן אקראי. חברי קבוצה אחת עברו את הניתוח. חברי הקבוצה השנייה הוכנסו לחדר ניתוח והורדמו, ביצעו להם חתך בחזה ותפרו, מבלי לנתח את העורק. שתי הקבוצות הציגו שיפור זהה במצבן לאחר הניתוח. השימוש בניתוח הופסק, לאחר שבארצות הברית בוצעו בין 10,000 ל-15,000 ניתוחים מסוג זה.
אופייטים פנימיים
אופייטים פניימים הם פפטידים המופקים על ידי המוח, המתפקדים כמשככי כאבים טבעיים ומשרים הרגשה נעימה. אופיום ונגזרותיו פועלים על אותם הרצפטורים במוח המשמשים את האופייטים הפנימיים. במהלך ניסוי ניתן לחולים פלצבו, ולאחר שאלה דיווחו על ירידה בכאב הוזרק להם ללא ידיעתם הסם נלקסון, החוסם את השפעת האופייטים הפנימיים. החולים דיווחו על חזרת הכאב. ממצא זה מצביע על כך שהאופייטים הפנימיים משחקים תפקיד באפקט הפלצבו. [1]
לרצות את הצד השני
משמעות פלצבו בלטינית הוא "אני אשביע רצון". הפירוש הרווח הוא שחולה מעוניין לרצות את הרופא גם אם לא במודע, ולכן מצבו משתפר. פירוש נוסף טוען כי פעמים רבות החולה פונה לרופא בציפייה לקבל טיפול, גם אם לדעת הרופא אין צורך בטיפול או שאינו בטוח מהי האבחנה המדויקת, ולכן הרופא הוא זה שמנסה לרצות את החולה על ידי מתן תרופה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אריאלה איילון, ההשפעות המדהימות של הפלסבו (תרופת דמה), ynet