מחלת לב כלילית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מחלת לב כלילית
Blausen 0257 CoronaryArtery Plaque.png
שם בלועזית Coronary Artery Disease
ICD-9
(אנגלית)
414.00
MeSH
(אנגלית)
D003327

מחלת לב כלילית (קורונארית) (באנגלית: Coronary Artery Disease - CAD) היא גורם המוות המוביל בעולם, שבעקבותיה מתרחשים כ-15% ממקרי המוות בכל שנה בעולם[1]. מחלת לב כלילית (CAD) פוגעת בעשרות אלפי גברים ונשים בישראל מדי שנה[2]. מבין החולים במחלת לב כלילית, 10%-15% ייפגעו מאירועי לב חוזרים כל שנה וזאת למרות טיפולים למניעה שניונית[3]. המאמץ למנוע אירועי לב חוזרים עומד בבסיס ריבוי המחקרים למציאת טיפולים ותרופות חדשות.

מנגנון ורקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלת לב כלילית היא מצב של ירידה באספקת דם לשריר הלב בגלל היצרויות בעורקים הכליליים - עורקים המספקים דם ללב. כתוצאה מהירידה באספקת הדם לשריר הלב נפגע תפקוד הלב עד כדי התקף לב. העורקים הכליליים, שהם עורקים המובילים דם לשריר הלב עצמו, נפגעים מתהליך הנקרא טרשת עורקים, בו במהלך השנים הולך העורק ונסתם. היצרויות טרשתיות בעורקים הכליליים (המספקים דם ללב) או חסימתם המלאה היא הסיבה למחלת הלב הכלילית[4]. היצרותו של העורק הכלילי גורמת לשתי בעיות: האחת, ירידה בנפח הדם שהוא מסוגל להזרים. השנייה, ירידה בגמישותו וביכולתו להתרחב במצב של דרישה לאספקת חמצן מוגברת בשריר הלב. הירידה בנפח הדם המוזרם וכן הירידה בגמישות העורק גורמות לירידה באספקת דם לשריר, וכתוצאה מכך פוחתת אספקת החמצן עד כדי התקף לב.

סימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמים רבות, התסמינים אינם מורגשים עד שהחסימה הופכת להיות מסכנת חיים. היצרויות מתגלות כשהלב צורך יותר חמצן, לדוגמה בזמן פעילות גופנית ומאמץ. הסימפטומים של מחלת לב כלילית מתבטאים בהתאם לגורם למחלה[5]:

  • סימפטומים של תעוקת חזה: כאב המופיע בעיקר בביצוע מאמץ גופני, כיוון שאז לשריר הלב נדרשת אספקה גדולה יותר של חמצן וזו אינה מתרחשת. הכאב יכול להיות מתון או עז ועלול להקרין ליד שמאל, ללסת התחתונה, לכתפיים, לגב ולצוואר.
  • סימפטומים של התקף לב: כאב חזק וממושך יותר מזה הנגרם בתעוקת חזה, כשאליו נוספים סימפטומים ובהם זיעה קרה, בחילה, סחרחורת, קשיי נשימה, כאב בטן או צרבות, עייפות קשה.
  • סימפטומים של הפרעת קצב: דפיקות לב מואצות, תחושות של פרפור בחזה, או דילוג פעימות.

מניעת אירועי לב חוזרים בחולי CAD[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין החולים שעברו אירוע לבבי וקיבלו טיפול מניעתי, 15% נפגעו בתוך שלוש שנים מאירוע חוזר או מוות למרות הטיפול התרופתי[6]. נתונים אלה מוכרים ודומים ברוב העולם המערבי זה עשורים, אולם מחקר חדש בשם COMPASS מראה כי ניתן להביא לירידה של עשרות אחוזים בתחלואה זו ובמקרי המוות ממנה. תוצאות המחקר התפרסמו בכתב העת הרפואי "The Lancet"[7] ובכתב העת "The New England Journal of Medicine"[8] והוצגו במושב המרכזי של כינוס האיגוד הקרדיולוגי האירופי ובאתר האיגוד[9]. המחקר מצא כי שילוב של קסרלטו שפועל כנוגד קרישה, עם אספירין שפועל כנוגד טסיות, הביא לירידה של 24% בתמותה קרדיווסקולרית, שבץ מוחי או אוטם שריר הלב בחולים שנטלו את שתי התרופות.

מניעת התקף לב חוזר בחולי CAD[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל שכיחותן הגבוהה של מחלות לב כליליות באוכלוסייה, והנזק הרב שהן גורמות, נעשים ניסיונות בלתי פוסקים לפתח תרופות יעילות להפחתת האירועים הקרדיו-וסקולריים (דוגמת התקף לב ושבץ) ולהפחתת התמותה הכללית ממחלות אלה.

  • איזון גורמי הסיכון: גורמי הסיכון הבלתי נשלטים: גיל, מין, מוצא, תורשה, מחלות רקע שונות כמו סוכרת המהוות גורם סיכון למחלת לב כלילית. גורמי הסיכון הנשלטים: פעילות גופנית, תזונה, לחץ נפשי, סביבה, עישון.
  • נטילת נוגדי טסיות: אספירין ניתן לאנשים הנמצאים בסיכון להתפתחות קרישי דם. אספירין מעכב את היווצרותו של חומר בטסיות, הממלא תפקיד חשוב ביצירת קרישי דם. פעילותו מעכבת את היווצרות הקרישים. אספירין נמצא כמפחית את האירועים הקרדיו-וסקולריים ב-19%. מעכבי טסיות נוספים ובהם פלאביקס, אפיאנט וברילינטה - ניתנים לעיתים במקום או בשילוב עם אספירין. נוגדי טסיות אלה לא הביאו יעילות גבוהה יותר מיעילותו של האספירין: למרות הטיפול, 15% מהחולים שעברו אירוע לבבי וקיבלו טיפול מניעתי, נפגעו בתוך שלוש שנים מאירוע חוזר או מוות[10].
  • נטילת נוגד קרישה ונוגד טסיות: שילוב של קסרלטו שפועל כנוגד קרישה, עם אספירין שפועל כנוגד טסיות, נבחן במחקר COMPASS שבו נבדקו 27,395 חולים יציבים במחלת לב כלילית כרונית מ-33 מדינות[11] עם אספירין[12]. השילוב התרופתי הביא לירידה של 24% בתמותה קרדיווסקולרית, שבץ מוחי או אוטם שריר הלב בחולים שנטלו את שתי התרופות.

טיפול לאחר אירוע לב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפולים מותאמים לחריפות המחלה, התקדמותה, ומניעת הישנותה[13].

  • טיפול פולשני לא דחוף: במקרים לא חריפים רופא משפחה או קרדיולוג יפנו לצנתור כלילי בהתאם להערכה הקלינית.
  • טיפול פולשני דחוף: במקרה של ירידה חדה בהספקת הדם לשריר הלב, המתבטאת בסימפטומים חריפים, הטיפול נעשה בבית החולים ויכלול מתן חמצן באמצעות מסכה (לפי הצורך), טיפול תרופתי לדילול הדם ולפעמים גם צנתור ופעולות חירום רפואיות אחרות. במקרה של התקף לב יבוצע במקרים מסוימים ניתוח מעקפים.
  • טיפול תרופתי: לאור נתוני ההישנות של התקפי לב, חולים במחלות לב נוטלים תרופות להורדת הכולסטרול בדם (סטטינים); לעיתים לצד שילוב של נוגד קרישה עם נוגד טסיות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.