מיזולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מיזולוגיהיוונית: "מיסוס" = שנאה, "לוגי" = לימוד, מדע; בעברית: שנאת דעת או שנאת היגיון) היא פחד או חוסר אמון בדעת או בהיגיון. בשל כך זו השנאה לטיעונים, דיונים ואף נאומים. לעתים היא מוגדרת גם כאנטי-אינטלקטואליזם.

בדיאלוג 'פידון' לאפלטון, מזכיר סוקרטס את המיזולוגיה, ומשווה אותה שם למיזנתרופיה. כשם שמישהו עשוי לאהוב ולבטוח בכל הבריות אבל אדם אחד שיוליך אותו שולל עשוי לגרום אצלו להתפתחות חוסר אהדה לכלל בני האדם, כך גם פלוני שסמך על ההגיון או הדעת עשוי לפתח חוסר אהדה אליהם כשיראה שניתן להשתמש בהם שלא כהלכה כדי לשרת השקפה או עמדה. בטקסט, סוקרטס מזהיר את פידון מסכנות המיזולוגיה. על פי אפלטון, הדרך להישמר מפני המיזולוגיה היא לבחור תחילה בטיעונים או תיזות בתבונה ובשיקול דעת, לאחר הרבה מחקרים ולימוד, כך שהם לא יתגלו כשגויים מאוחר יותר.

המונח "מיזולוג" נטבע לראשונה בשנת 1870, והפך פופולרי באמצעות תרגומיו המפורסמים של בנג'מין ג'ווט לדיאלוג האפלטוני. "כשם שיש מיזנתרופים או שונאי אדם, יש גם מיזולוגים או שונאי דעת" (ד"ר וויליאם לונג).

בספרו 'הנחות יסוד למטאפיזיקה של המידות' כותב קאנט כי "המיזולוגיה היא השנאה לדעת".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]