מיזנתרופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"המיזנתרופ" מעשה ידי פיטר ברויגל האב
כרזה משנת 1719 למחזה "שונא הבריות, מאת מולייר

מיזנתרופיה (במקור ביוונית: μισανθρωπία[1]) היא השנאה הכללית, חוסר אהדה, חוסר אמון או בוז כלפי המין האנושי, וכן נטייה שלא לבטוח באנשים אחרים.[2] המונח מתייחס גם לאלו אשר הגלו עצמם לבידוד חברתי בשל התחושות שלעיל. מיזנתרופיה כרוכה בגישה של הערכה שלילית כלפי האנושות המבוססת על שיפוט שלילי בנוגע לפגמים של האנושות. פגמים אלו נתפסים כנמצאים בכל מקום, כלומר מחזיקים כמעט כולם במידה רצינית ומשמעותית ולא רק על ידי כמה מקרים קיצוניים.

הפגמים העיקריים עליהם מצביעים המיזנתרופים כוללים פגמים אינטלקטואליים, פגמים מוסריים ופגמים אסתטיים. פגמים אינטלקטואליים, כמו חשיבה מייחלת, דוגמטיות, טיפשות והטיות קוגניטיביות, הם מה שמוביל לאמונות שווא, מה שחוסם ידע, או מה שמפר את הדרישות הרציונליות. פגמים מוסריים, כמו אכזריות, אדישות לסבל של אחרים, אנוכיות ופחדנות, מזוהים פעמים רבות עם נטיות לקדם את מה שרע או עם עמדות לא הולמות כלפי ערכים. פגמים אסתטיים נוגעים לכיעור וכוללים היבטים מכוערים של חיי אדם, כיעור הנגרם מפעילות אנושית וחוסר רגישות ליופי. המיזנתרופים מתמקדים לעיתים קרובות בפגמים מוסריים ומספקים דוגמאות שונות לביטויים שלהם, כמו הרג המוני, חקלאות במפעל של בעלי חיים וזיהום הסביבה. מיזנתרופים טוענים שעבור תחומים חשובים רבים, כמו היחס של האדם לבעלי חיים, הכף נוטה בבירור נגד האדם.[3][4]

מקורו של המונח במילים היווניות שנאה (μίσος) ואדם (άνθρωπος).

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזנתרופיה (מילה ממקור מהמאה ה-17, מהיוונית misanthrōpos[5]) מוגדרת באופן מסורתי כשנאה או חוסר אמון במין האנושי.[2] עם זאת, נטען בפילוסופיה בת זמננו שאפיון זה אינו מתאים לכל אלה שתויגו כמיזנתרופים. לפי תפיסה זו, הגדרה מקיפה יותר רואה במיזנתרופיה הערכה שלילית של האנושות כולה המבוססת על פגמים וחסרונות של המין האנושי.[6] הערכה שלילית זו יכולה להתבטא בצורות שונות, כאשר שנאה היא רק אחת מהן. במובן זה, למיזנתרופיה יש מרכיב קוגניטיבי: היחס השלילי שלה כלפי האנושות מבוסס על שיפוט שלילי לגבי האנושות, היא לא רק סלידה עיוורת.

היבט חשוב אחד בכל צורות המיזנתרופיה הוא שהמטרה שלהם אינה מקומית אלא נמצאת בכל מקום. אז הגישה השלילית לא מופנית רק כלפי כמה אנשים בודדים או קבוצות של אנשים אלא כלפי האנושות כולה.[4] זה מבדיל בין מיזנתרופים מקבוצות כמו גזענים, מיזוגיניסטים ומיזנדריסטים, המחזיקים בגישה שלילית כלפי גזעים או מגדרים מסוימים, בהתאמה.[7] אז צורות אלו של אפליה וחוסר סובלנות אינן מאפיינים כלליים של מיזנתרופים.[7] גם המיזנתרופים וגם מבקריהם מסכימים שתכונות שליליות וכישלונות אינם מופצים באופן שווה, כלומר שהמגבלות והתכונות הרעות מודגמות בהרבה יותר חזק אצל חלק מאשר אצל אחרים. עם זאת, ההערכה השלילית של המיזנתרופ כלפי האנושות אינה מבוססת על כמה מקרים קיצוניים ובולטים: היא שלילה של האנושות כולה, כולל המקרים היותר רגילים.

צורות של פגמים אנושיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזנתרופיה כרוכה בגישה של הערכה שלילית כלפי האנושות המבוססת על שיפוט שלילי בנוגע לפגמים של האנושות. פגמים אלו נתפסים כנמצאים בכל מקום, כלומר מחזיקים כמעט כולם במידה רצינית ומשמעותית ולא רק על ידי כמה מקרים קיצוניים. הפגמים העיקריים עליהם מצביעים המיזנתרופים כוללים פגמים אינטלקטואליים, פגמים מוסריים ופגמים אסתטיים.

פגמים אינטלקטואליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגמים אינטלקטואליים נוגעים ליכולות הקוגניטיביות שלנו. פגמים אינטלקטואליים, כמו חשיבה מייחלת, דוגמטיות, טיפשות והטיות קוגניטיביות, הם מה שמוביל לאמונות שווא, מה שחוסם ידע, או מה שמפר את הדרישות הרציונליות.[8][9] פגמים אינטלקטואליים יכולים לעבוד יחד עם כל מיני פגמים: אדם אכזר, למשל, עשוי לשכנע את עצמו באופן המונע על ידי חשיבה מייחלת שהוא לא אכזרי אלא תקיף. שיקולים דומים גרמו לכמה מסורות לראות בכשלים אינטלקטואליים, כמו בורות, את שורש כל הרוע.[10]

פגמים מוסריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה הנפוצה ביותר בספרות המיזנתרופית היא לאתר את הפגמים החמורים ביותר של האנושות ברמה המוסרית.[4] פגמים מוסריים מזוהים לעיתים קרובות עם נטיות לקדם את מה שרע או עם עמדות לא הולמות כלפי ערכים.[9] מיזנתרופים טוענים שעבור תחומים חשובים רבים, כמו היחס של האדם לבעלי חיים, הכף נוטה בבירור נגד האדם.[3][4] פגמים מוסריים כוללים אכזריות, אדישות לסבל של אחרים, אנוכיות ופחדנות. את הנזק שנגרם בגלל החטאים הללו ניתן לחלק לשלוש קטגוריות: פגיעה ישירה בבני אדם אחרים, פגיעה ישירה בבעלי חיים ופגיעה בעקיפין לבני אדם ולבעלי חיים על ידי פגיעה בסביבה. דוגמאות לקטגוריות אלו כוללות את השואה, חקלאות במפעל של בעלי חיים וזיהום הגורם לשינויי אקלים, בהתאמה.[4]

פגמים אסתטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפגמים אסתטיים לרוב אין חשיבות זהה לפגמים מוסריים ואינטלקטואליים, אך לעיתים גם להם יש משקל מסוים בשיקולים מיזנתרופיים. פגמים אלו מתייחסים ליופי ולכיעור. הם נוגעים להיבטים מכוערים של חיי האדם עצמם, כמו עשיית צרכים והזדקנות, כיעור הנגרם על ידי פעילויות אנושיות, כמו זיהום ופסולת, ויחס לא הולם כלפי היבטים אסתטיים, כמו חוסר רגישות ליופי.[4]

טיעונים בעד ונגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצגו טיעונים שונים בעד ונגד אימוץ נקודת מבט מיזנתרופית. התומכים מתמקדים בדרך כלל בצורות שונות של פגמים אנושיים, כמו אלה שנדונו בסעיף האחרון, יחד עם דוגמאות מתי הם מפעילים את ההשפעות השליליות שלהם.[4] מתנגדים מגיבים לעיתים קרובות לדוגמאות כאלה בהצבעה שהם ביטויים אינדיבידואליים קיצוניים של פגמים אנושיים, בין אם על ידי מבצעים חולי נפש או על ידי אנשים רגילים בנסיבות קיצוניות, שאינם משקפים את האנושות בכללותה ולכן אינם מסוגלים להצדיק את הגישה המיזנתרופית.[6] אז בעוד שיש מקרים של אכזריות אנושית קיצונית, כמו הרציחות ההמוניות שביצעו דיקטטורים, רישום מקרים כאלה אינו מספיק כדי לגנות את האנושות בכללותה.[4] מיזנתרופים הגיבו לסוג זה של טיעונים בדרכים שונות. יש הגורסים שהפגמים הבסיסיים נמצאים אצל כולם, גם אם הם מגיעים לצורת הביטוי הקיצונית ביותר שלהם רק בכמה בודדים.[6] אחרים מציינים שאנשים רגילים רבים שותפים לביטוי שלהם, למשל, על ידי תמיכה במנהיגים הפוליטיים המחייבים אותם, גם אם הם לא ביצעו אותם ישירות.[4] גישה נוספת היא להתמקד לא במקרים הקיצוניים הגדולים אלא בגילויים רגילים בקנה מידה קטן של פגמים אנושיים, כמו בשקר, רמאות, הפרת הבטחות או חוסר תודה.[4]

בעיה שונה לטיעונים המבוססים על פגמים אנושיים היא שהם מציגים רק צד אחד של האנושות בעוד שעמדות הערכה צריכות לקחת בחשבון את כל הצדדים. אז יכול להיות שלמרות שיש להם פגמים חמורים מאוד, בני אדם עשויים להיות גם בעלי סגולות חשובות לא פחות שמפצות על החסרונות שלהם.[4] למרות שקשה לערוך השוואות כאלה בקנה מידה גדול, מיזנתרופים טוענים שלפחות עבור תתי תחומים חשובים, כמו היחס של האדם לבעלי חיים, הכף נוטה בבירור נגד האדם.[3][4]

טיעונים אחרים נגד מיזנתרופיה מבוססים לא על האם גישה זו משקפת כראוי את הערך השלילי של האנושות, אלא על העלויות של קבלת עמדה הקשורה בשנאה, עבור הפרט והחברה בכללותה. זה רלוונטי במיוחד מכיוון שמיזנתרופיה, הקשורה לשנאת המין האנושי, עלולה להפוך בקלות לאלימות נגד מוסדות חברתיים ובני אדם אחרים ועלולה לגרום לנזק רב.[11] הדוגלים במיזנתרופיה הגיבו על כך בכך שהראו כיצד פרספקטיבה מיזנתרופית יכולה להוביל לצורות חיים שונות. בעוד שחלקן מבוססים על שנאה ועשויות להוביל לאלימות, אחרות מתמקדות יותר בפחד ובהסתגרות מההשפעה השלילית. חלופה נוספת כוללת אקטיביזם הניזון מהתקווה לחולל שינוי קיצוני. לגבי דמותו של האדם המיזנתרופי, נטען כי המיזנתרופיה עושה אדם אומלל וחסר ידידים ובכך מונעת מהאדם המיזנתרופ את רוב ההנאות. המיזנתרופים ציינו כי מיזנתרופיה אינה קשורה בהכרח לשנאה, אלימות וחוסר ידידות, כלומר קיימות צורות חיים מיזנתרופיות שונות הנמנעות מוויכוחים אלו.[6]

בפילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסוף היווני קדם-סוקרטי הרקליטוס היה לפי דיווחים שונים מיזנתרופ ומתבודד שהיה לו מעט סבלנות לחברה האנושית.[12] בקטע, הפילוסוף התלונן ש"אנשים [היו] לנצח ללא הבנה" של מה שהיה, לדעתו, טבעה של המציאות.

בפילוסופיה המערבית, מיזנתרופיה קשורה לבידוד מהחברה האנושית. ב"פאידו" של אפלטון, סוקרטס מתאר מיזנתרופ ביחס לזולתו, ומתאר את המיזנתרופיה כתוצאה פוטנציאלית של ציפיות מסוכלות או אפילו אופטימיות נאיבית יתר על המידה, שכן אפלטון טוען ש"אומנות" הייתה מאפשרת למיזנתרופ הפוטנציאלי להכיר בכך שרוב האנשים נמצאים בין טוב לרע. אריסטו הולך בדרך אונטולוגית יותר: המיזנתרופ, כאדם בודד במהותו, אינו אדם בכלל: הוא חייב להיות מפלצת או אל, השקפה המשתקפת בתפיסת הרנסאנס של מיזנתרופיה כ"מצב דמוי חיה".[13]

יש הבדל בין פסימיות פילוסופית למיזנתרופיה. עמנואל קאנט אמר כי "מהעץ העקום של האנושות, שום דבר ישר לא יכול להיווצר לעולם", ובכל זאת זה לא היה ביטוי לחוסר התועלת של האנושות עצמה.

מושגים קשורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסימיות פילוסופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פסימיות

פסימיות פילוסופית היא הרעיון הקשור שמסתכל על העולם בצורה אנטי-אופטימית לחלוטין. צורה זו של פסימיות אינה נטייה רגשית כפי שהמונח מציין בדרך כלל. במקום זאת, זוהי פילוסופיה או השקפת עולם המייחסת ערך שלילי לחיים ולקיום. פסימיסטים פילוסופיים טוענים בדרך כלל לשכיחות אמפירית של כאבים על פני תענוגות, שהחיים פוגעים מבחינה אונטולוגית או מהותית ליצורים חיים, ושהקיום הוא חסר משמעות ביסודו או חסר תכלית. התגובות שלהם למצב זה מגוונות מאוד ויכולות להיות מאשרות חיים.

פסימיות פילוסופית מלווה לעיתים קרובות במיזנתרופיה בטענה שהאנושות היא גם רעה ואולי אחראית חלקית לרוע העולם. אבל שתי ההשקפות אינן כרוכות זו בזו וניתן לקיים אותן בנפרד. אדם הדוגל בפסימיות פילוסופית אך לא במיזנתרופיה עשוי לטעון, למשל, שבני אדם הם רק קורבנות של עולם נורא אבל לא אשמים בו.

אנטי-נטליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אנטי-נטליזם

אנטי-נטליזם היא ההשקפה שלפיה הקיום הוא רע וכי לבני אדם, לפיכך, חובה להימנע מהולדה.[4] טיעון חשוב לאנטי-נטליזם הוא הטיעון המיזנתרופי. היא רואה בפגמים העמוקים של בני האדם ובנטייתם לגרום נזק הן לבני אדם אחרים והן לבעלי חיים כסיבה להימנעות מליצור עוד בני אדם. הנזקים הללו כוללים מלחמות, רצח עם, חקלאות מפעלים ונזקים שנגרמו לסביבה.[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיזנתרופיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נהגה ביוונית: מיסנתרוֹפּיה, במלעילהטעמה בהברה הלפני אחרונה).
  2. ^ 1 2 Definition of MISANTHROPY, www.merriam-webster.com (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 David E. Cooper, Animals and Misanthropy, Routledge, 2018-02-02, ISBN 978-1-351-58377-0. (באנגלית)
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 Sarah Hannan, Samantha Brennan, Richard Vernon, Permissible Progeny?: The Morality of Procreation and Parenting, Oxford University Press, 2015, ISBN 978-0-19-937812-8. (באנגלית)
  5. ^ misanthropy | Etymology, origin and meaning of misanthropy by etymonline, www.etymonline.com (באנגלית)
  6. ^ 1 2 3 4 Philosophical Misanthropy | Issue 139 | Philosophy Now, philosophynow.org
  7. ^ 1 2 Derek Edyvane, Rejecting Society: Misanthropy, Friendship and Montaigne, Res Publica 19, 2013, עמ' 53–65 doi: 10.1007/s11158-012-9206-2
  8. ^ B. J. C. Madison, On the Nature of Intellectual Vice, Social Epistemology Review and Reply Collective 6, 2017, עמ' 1–6
  9. ^ 1 2 Virtues and vices - Routledge Encyclopedia of Philosophy, www.rep.routledge.com
  10. ^ R. Hackforth, Moral Evil and Ignorance in Plato's Ethics, Classical Quarterly 40, 1946, עמ' 118– doi: 10.1017/S0009838800023442
  11. ^ McGraw, Shannon (2014). "1. Introduction". MISANTHROPY AND CRIMINAL BEHAVIOR (PDF).
  12. ^ Heraclitus of Ephesus, World History Encyclopedia (באנגלית)
  13. ^ William Shakespeare, Thomas Middleton, The Life of Timon of Athens, Oxford University Press, 2004, ISBN 978-0-19-281497-5. (באנגלית)