מייקל בארקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מייקל בארקר
Michael Barker
Generalmichaelbarker.jpg
לידה 1884
וולס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 במאי 1960 (בגיל 76 בערך)
קולצ'סטר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה מכללת מלאברן עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 1941
דרגה לוטננט גנרל (צבא בריטניה) לוטננט גנרל
תפקידים בשירות
מפקד הקורפוס ה-1
פעולות ומבצעים
מלחמת הבורים השנייה
מלחמת העולם הראשונה
המרד הערבי הגדול
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מייקל ג'ורג' הנרי בארקראנגלית: Michael George Henry Barker‏; 15 באוקטובר 188421 במאי 1960) היה קצין של הצבא הבריטי שלחם בשתי מלחמות העולם, בעיקר כמפקד הקורפוס ה-1 במהלך המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה במאי 1940.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל בארקר נולד ב-15 באוקטובר 1884 בוולס שבסומרסט. הוא התגייס לצבא הבריטי כסגן משנה בגדוד ה-4 (מיליציה), רגימנט מזרח סארי ב-28 בפברואר 1902, ושירת עם גדוד זה בדרום אפריקה במלחמת הבורים השנייה, וחזר לביתו באוקטובר 1902. לאחר שובו, הוא נהיה קצין קבע ברגימנט לינקולנשייר בשנת 1903.[1] הוא שירת לאורך כל מלחמת העולם הראשונה עם רגימנט לינקולנשייר וזכה באות השירות המצוין (DSO) בשנת 1917, וסיים את המלחמה בשנה שלאחר מכן כלוטננט קולונל.[2]

בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר תום המלחמה הוא למד במכללה לפיקוד ומטה, קיימברלי, ומאוחר יותר פיקד על גדוד 2, רגימנט יורק ולנקסטר מ-1927 עד 1931, בטרם הועלה לדרגת בריגדיר כקצין מטה של הפיקוד המזרחי.[2] הוא הפך למנהל הגיוס והארגון במשרד המלחמה בשנת 1936[1] ולמפקד הכוחות הבריטים בפלסטינה ובעבר הירדן בשנת 1939, במהלך השלבים האחרונים של המרד הערבי בארץ ישראל.[3]

מלחמת העולם השנייה ואחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה הוא כיהן כמפקד הקורפוס ה-1 מאפריל 1940, לפני שהוחלף בשלבים האחרונים של קרב דנקירק על ידי גנרל הרולד אלכסנדר, שהיה מפקד הדיוויזיה ה-1. על פי אלן ברוק מפקד הקורפוס ה-2 הוא סבל מהתמוטטות עצבים, ולא תפקד במהלך הקרבות.[4]

קצין שהיה כפוף לו, מונטגומרי, העיר כי "רק משוגע ייתן קורפוס לבארקר." שירותו הצבאי הפעיל הסתיים, והוא שירת כשנה כראש פיקוד אלדרשוט לפני שפרש מהצבא בהמשך אותה שנה.[1]

בארקר נפטר בשנת 1960, בן 75 בקולצ'סטר, אסקס.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארקר התחתן עם ברברה מוד בנטל באסקס באוקטובר 1914.[5] הוא היה אביו של מייקל ג'ון יוסטס בארקר (1915–1995), שהפך בין היתר לסוחר מלח, והיה, לכאורה, אהובו של סטיבן ספנדר, ובהמשך, ויסטן יו אודן במשך תקופה במלחמת העולם השנייה. "ג'ק", כידוע, כתב אוטוביוגרפיה, "לא נאנק שם!", שפורסם בשנת 1962.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייקל בארקר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 "Unit Histories, British Army officers". נבדק ב-2 בנובמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Smart, p. 21
  3. ^ "Army Commands" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-5 ביולי 2015. נבדק ב-23 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Alanbrooke 2001, pp. 64,65.
  5. ^ https://www.britishnewspaperarchive.co.uk/viewer/bl/0000322/19141009/036/0004
  6. ^ http://audensociety.org/14newsletter.html#P55_34293