מייקל צ'כוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מייקל צ'כוב
Михаил Александрович Чехов
לידה 29 באוגוסט 1891
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בספטמבר 1955 (בגיל 64)
בוורלי הילס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פארק הזכרון פורסט לוון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, ברית המועצות, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1912–1954 (כ־42 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים התיאטרון האמנותי של מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אולגה צ'כובה (19151919) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים עדה צ'כובה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אמן מצטיין של רוסיה הסובייטית
  • תואר 'אזרח נכבד לדורותיו' של האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיכאיל אלכסנדרוביץ' "מייקל" צ'כוברוסית: Михаил Александрович Чехов;‏ 29 באוגוסט 1891, מוסקבה, רוסיה30 בספטמבר 1955, בוורלי הילס, קליפורניה, ארצות הברית) היה שחקן, במאי תיאטרון וסופר רוסי-אמריקאי-יהודי. מפתח טכניקת משחק. היה אחיינו של הסופר והמחזאי הנודע אנטון צ'כוב.

צ'כוב היה תלמיד בולט ומבריק של קונסטנטין סטניסלבסקי, ובין השאר עבד במהלך השנים עם יבגני וכטנגוב, ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו ולאופולד סולרג'יצקי. צ'כוב, שראה אחרת את עבודת השחקן מסטניסלבסקי מורו, פיתח שיטה לפיה השחקן מסתמך על הדמיון שלו בגילום הדמות ולא על "הזיכרון הרגשי".

ב-1915 נישא לאולגה צ'כובה, שמאוחר יותר פיתחה קריירה קולנועית יוצאת דופן בגרמניה הנאצית ונולדה לשניים בת.

בסוף שנות ה-20 היגר צ'כוב לגרמניה, עבר לצ'כוסלובקיה, צרפת ובשנת 1939 עבר לארצות הברית ופתח בית-ספר לדרמה באנגליה שהוסב בהמשך ל"תיאטרון צ'כוב", שם יכול היה לעשות ניסויים בשיטה החדשה שפיתח.

ב-1952 פרסם את הספר "To The Actor" ובו הוא פורס את ממצאיו. הטכניקות שהוא פיתח לצד תרגילים פרקטיים ליישמן. בעוד סטניסלבסקי דיבר על "זיכרון חושים" כמפתח לגילום דמות, דוגל צ'כוב בפיתוח ושכלול דמיונו של השחקן.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסנט פטרסבורג לאלכסנדר צ'כוב (אחיו הגדול של אנטון צ'כוב) שהגיע ממשפחה נוצרית ולאשתו השנייה נטליה צ'כוב שהגיעה ממשפחה יהודית-רוסית, והייתה קודם האומנת של ילדיו של אלכסנדר מנישואיו הראשונים. הוא גדל עמם במשפחה ממעמד הביניים.

אשתו הראשונה של צ'כוב הייתה אולגה צ'כובה. בתם שהוטבלה כנוצרייה, אולגה, הפכה לשחקנית גרמנייה תחת השם עדה צ'כובה. דודתה שהיא נקראת על-שמה היא אולגה קניפר. בהמשך חייהם, הזוג התגרש ואשתו לשעבר אולגה החלה לפתח קריירת קולנועית בשירות הנאצים.

טכניקת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'כוב מדבר, בין השאר, על הבעיה ביצירת הדמות עבור השחקן. לטענתו, השתרשה בקרב השחקנים תפיסה מוטעית לפיה השחקן מגלם את עצמו בסיטואציה (כנראה השפעה של הבנת סטניסלבסקי) ומציג את התפקיד כאילו הוא לקוח מחייו הפרטיים. צ'כוב טוען שהתיאטרון לא יוכל להתפתח אם בכל הצגה אותו שחקן ישחק את עצמו בסיטואציה, ולא יטרח לבטא את "הטיפוס" שעולה מהדמות אותה הוא מגלם. הוא משווה זאת למחזאי שיציג רק את עצמו כדמות הראשית בכל מחזותיו. כל תפקיד בכל מחזה שונה, כשם שכל בני האדם שונים זה מזה.

את ההבדל בין הטיפוסים צ'כוב מגדיר כ"אופי". השחקן צריך למצוא את ההבדל בינו לבין הדמות וזהו האופי שייצור את הקלסתר הפסיכולוגי שהשחקן צריך ליצור. לצ'כוב היו רעיונות שונים לתרגילים שיאפשרו לשחקן לפרוץ מעבר להרגליו והלך חשיבתו ולקיים תהליך של "עיבור" של דמות אחרת - שיש לה טיקים, מאפיינים, מחוות ומרכז כובד אחר בגוף.

צ'כוב ממליץ לדמיין גוף שנוצר מקווי אופי כלליים שניתן למצוא כמאפיינים את הדמות. על שטחו של גוף השחקן, הוא ידמיין שם את הגוף הזר, המשני, הקיים כגוף שני שהשחקן יצר. על פי צ'כוב, השחקן יתחיל לפעול כהרף עין בתוך גופו החדש. הוא משווה זאת להחלפת בגדים או תלבושת ולהשפעה הפסיכולוגית שיש לאלו על התנהגות האדם. החזקת הגוף והתזוזה החדשה ישפיעו על הדיבור ועל ההתנהלות ומכאן על המשחק, הדמות והתפקיד. דרך נוספת היא להרפות את הגוף והמחשבה, לדמיין את הדמות אותה אני אמור לגלם, לשוחח איתה ולשאול אותה שאלות ולאט לאט לדמיין שהיא נכנסת אלינו לגוף. צ'כוב ממליץ לשנות ולנסות דברים עם הגוף החדש עד שזה מוצא חן בעיני השחקן. הכול בפשטות ובטבעיות, מבלי להפריז במשחק חיצוני. בשלב הבא יתווסף הטקסט של הדמות ל"גוף החדש".

לאחר מכן, אומר צ'כוב, לעבוד עם ה"מרכז המדומה". לפי אופי הדמות להגדיר איפה קיים המרכז של הדמות, ובאופן טבעי כל התנועות, ההתנהגות והפעולות יושפעו ממרכז זה. המרכז יכול להשתנות בהתאם לסצנה או לסיטואציה שהדמות נמצאת בה ולפי מה שנדרש ממנה.

אחד העניינים הבולטים שצ'כוב עסק בהם הוא האלתור. תרגילים רבים שמטרתם לגרום לשחקן לסמוך על עצמו ועל התת-מודע שלו, כך שיפעל גם בין השורות הכתובות, וייתן מענה טבעי לבעיות מיזנסצנה שונות רק על ידי חיבור אמיתי לעצמו. הוא עסק באלתור היחיד לבדו ובאלתור היחיד בקבוצה.

בשנת 2019 יצא לאור תרגום לעברית של ספרו לשחקן, המציג את גישתו למשחק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מייקל צ'כוב, לשחקן: על טכניקת המשחק (תרגם: אופיר דואן, עריכה: יעל שלמון ברנע, הקדמה: פרופ' דוד זינדר), רמת השרון, הוצאת אסיה, 2019.
  • דנה מרגלית, הטכניקה של מייקל צ'כוב (הקדמה: פרופ' דוד זינדר), הוצאה עצמית, 2021.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייקל צ'כוב בוויקישיתוף