מיי דזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מֵיי דְזֶהסינית מסורתית: 梅賾, בסינית מפושטת: 梅赜, בפין-יין: méi zé, המאה ה4 לספירה), ידוע גם כמֵיי יִי (梅頤), היה מלומד קונפוציאני ופקיד ממשל בשושלת ג'ין המזרחית בסין העתיקה. הוא נולד בז'וּנְאָן (汝南, אזור ווּצָ'אנְג במחוז חוביי של היום) ושימש מושל בפיקוד יוּ'גָ'אנְג (豫章, כיום נָאנְצָ'אנְג במחוז גְ'יָאנְגְשִׂי). לאחר הקמת ג'ין המזרחית הוא הגיש עותק-לכאורה של אוסף הקלאסיקה של המסמכים של קוֹנְג אָנְגְווֹ, אשר קיבל הכרה רשמית בתור קלאסיקה קונפוציאנית למשך יותר מאלף שנים.[1] אולם בהמשך הוכח כי גרסתו של מֵיי דְזֶה הייתה זיוף.[2]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו שימש מושל מחוז צֶ'נְגְיָאנְג[3], ובעקבותיו קיבל גם מיי דזה תפקיד שלבסוף הביא לכך שקיבל את העותק של הקלאסיקה של המסמכים שפרסם את שמו[4]. בהמשך שימש כמפקד צבאי, כפקיד מנהל אזרחי[5] וכמושל[6]. בתפקידו זה עסק גם בבלימת הצבאות המורדים שהביאו לבסוף לאסון יונגג'יה ולנפילת שושלת ג'ין המאוחדת, ובשל כך נעצר על ידי המדינאי וָאנְג דָאו[7], אם כי בדרך שוחרר על ידי אנשיו של המושל טָאו קָאן[8]. אחיו הצעיר של מיי דזה, מֵיי טָאו[9], שירת בצבאו של וָאנְג דָאו.

רקע על הקלאסיקה של המסמכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלאסיקה של המסמכים, אוסף של מסמכים שנכתבו בתקופת שושלת ג'ואו, היא אחת מחמש הקלאסיקות של הקונפוציאניזם. רוב העותקים של הספר נהרסו ב213 לפנה"ס, כאשר הקיסר הראשון הורה על שריפת ספרים בקנה מידה נרחב. המלומד פֿוּ שֶׁנְג החביא עותק בתוך קיר ומאוחר יותר שיחזר 29 פרקים מתוכו, אשר חולקו מחדש במאה הראשונה לכדי 33 פרקים. פרקים אלו נודעו בתור "הטקסט החדש" של הקלאסיקה של המסמכים.[2] בתחילת שושלת האן המערבית התגלה עותק נוסף מוחבא בקירות האחוזה של קונפוציוס, ובו שישה עשר פרקים נוספים שלא הופיעו בגרסה של פֿוּ שֶׁנְג. המלומד קוֹנְג אָנְגְווֹ ערך את הטקסט שנמצא והוסיף פרשנות. גרסה זו נקראה "גירסת הטקסט הישן" של הקלאסיקה של המסמכים, אולם גרסה זו אבדה במהלך שושלת האן המזרחית (25-220 לספירה).[2]

ה"גילוי מחדש" של הטקסט הישן של הקלאסיקה של המסמכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שאסון דונְגְגְ'יָה הביא לסופה של שושלת ג'ין המערבית ב-311 לספירה, החצר הקיסרית של ג'ין ברחה לכיוון דרום-מזרח, אל גְ'ייֵנְקָאנְג. הקיסר יְוֵּ'אן, ראשון קיסרי ג'ין המזרחית, ביקש מהציבור להגיש לחצר הקיסר ספרים על מנת לחדש את הספרייה הקיסרית שנהרסה במהלך המלחמה.[1] מֵיי דְזֶה הגיש לקיסר עותק של הטקסט הישן של הקלאסיקה של המסמכים אשר "נתגלה מחדש", ביחד עם הקדמה שלכאורה נכתבה בידי קוֹנְג.[10] מֵיי דְזֶה הסביר כי רכש את הטקסט מאדם בשם דְזָאנְג צָאו (臧曹), אשר בעצמו השיג אותם מלְיָאנְג לְיוֹ (), בן-דוד של הרופא המלומד הידוע חְוָאנְגְפֿוּ מִי, וכי הוא הציל אותם מהשמדה במלחמה שחיסלה את ג'ין המערבית. גם דְזָאנְג צָאו וגם לְיָאנְג לְיוֹ כבר לא היו בין החיים כאשר הגיש את הספר[10], וכך קיבלה החצר הקיסרית של ג'ין את הגרסה כאותנטית[11][2], והיא נפוצה ברחבי האימפריה.[12]

גירסת קלאסיקת המסמכים של מֵיי דְזֶה כוללת את הטקסט החדש של פֿוּ שֶׁנְג על 33 פרקיו, בתוספת 25 פרקים נוספים שהיו קיימים לכאורה בטקסט הישן האבוד של קוֹנְג אָנְגְווֹ, ובסך הכל 58 פרקים.[12]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט הישן של הקלאסיקה של המסמכים שהגיש מֵיי דְזֶה הפך לרב השפעה. במאה השביעית, בתחילת שושלת טאנג, המלומד קוֹנְג יִינְגְדָה פיקד על פרויקט "משמעות נכונה לחמש הקלאסיקות" (五經正義), דרכה הפך הטקסט הישן של מֵיי דְזֶה לגרסה הרשמית של הקלאסיקה הקונפוציאנית, והפרשנות "משמעות נכונה לקלאסיקה של המסמכים", כנראה פרי עטו של קונג, נעשתה לפרשנות הרשמית של הקלאסיקה.[2] למרות שבמהלך השנים מלומדים רבים העלו ספקות לגבי האותנטיות של גירסתו של מֵיי, היא המשיכה להחזיק במעמדה הרשמי והייתה הגרסה המשפיעה ביותר של הקלאסיקה של המסמכים במשך יותר מאלף שנים, עד לזמנה של שושלת צ'ינג[11], אז הקדיש המלומד יֵן זְ'ווֹצ'וּ' את רוב חייו ללמידת הקלאסיקה, והוכיח בצורה חד משמעית כי גירסתו של מֵיי דְזֶה היא זיוף.[12] ניתוח של פיסות הבמבוק של צינגחווה שנתגלו במאה ה21 מחזק את מסקנותיו של יֵן שכבר הפכו לדעה הרווחת[13].[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 "Mei Ze". Chinaknowledge.de. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2013. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Underhill 2013, p. 454.
  3. ^ 城阳
  4. ^ 余嘉锡《世说新语笺疏》
  5. ^ 元大德本《隋书·经籍志一》
  6. ^ 《世说新语·方正》
  7. ^ 王导
  8. ^ 陶侃
  9. ^ 梅陶
  10. ^ 10.0 10.1 Declercq 1998, p. 169.
  11. ^ 11.0 11.1 Declercq 1998, p. 170.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 伏胜 [Fu Sheng] (בסינית). Guoxue.com. 25 ביוני 2012. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2013. 
  13. ^ Ed Zhang (15 באוגוסט 2012). "Oldest Confucian classic is fake in parts". South China Morning Post. בדיקה אחרונה ב-19 במאי 2013.