שריפת ספרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
סמל "החברה הניו-יורקית לדיכוי החטא" (תחילת המאה העשרים), שנראה בו אדם המעלה באש "ספרי תועבה"

שריפת ספרים היא צעד טקסי שבו בני אדם שורפים במכוון ספרים מסוימים, כאות לסלידה גמורה מספרים אלה ומהתרבות שהם מייצגים. פעולה זו עשויה לנבוע ממניעים דתיים או פוליטיים, ונחשבת כצעד קיצוני ביותר כנגד התרבות וכנגד הקבוצה שאת ספריה שורפים.

לעתים מושמדים ספרים גם בסתר, צעד שמביא להיעלמותם, אך לא מתקיימת בו ההתרסה שבשריפה פומבית. עם התפתחות הטכנולוגיה מופנה לעתים צעד דומה כלפי אמצעים אחרים להפצת מידע, כגון תקליטים וקלטות וידאו.

מקרים מסוימים של שריפת ספרים זכורים במיוחד לרעה בתודעתם של עמים, בין אם עקב היעלמותם הגמורה של הספרים שנשרפו, ובין אם משום ששריפת הספרים מסמלת את תמציתו של השלטון העריץ שהביא לביצוע אקט השריפה.

שריפת ספרים לאורך ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרים ידועים של שריפת ספרים בעת העתיקה הם שריפת הספרים ושריפת המלומדים בסין במאה השלישית לפנה"ס, וחורבנה של הספרייה של אלכסנדריה.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריפת התלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שריפת התלמוד

בימי הביניים נטען באירופה שבתלמוד מופיעים דברים בגנות הנצרות, דבר שהוביל לשריפה של כל[דרוש מקור] ספרי התלמוד שנדפסו עד אז.

במשפט פריז מצא חבר השופטים את התלמוד אשם בדין ודן אותו לשריפה. ניסיונותיהם של היהודים למנוע את ביצוע גזר הדין נכשלו וכל[דרוש מקור] ספרי התלמוד הוחרמו. בשנת 1242 שרפו הצרפתים בפריז את כל[דרוש מקור] ספרי התלמוד במשך כשתי יממות.

שריפה נוספת של ספרי תלמוד ארעה בשנים 1553-1554 ברומא, ובעקבותיה גם בוונציה ובערים אחרות באיטליה. כמו כן נשרפו ספרים עבריים רבים פרט לספרי תלמוד.

שריפת ספריו של מרטין לותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1521, ב"צו מוורמס", הורה הקיסר הקתולי קרל החמישי על שריפת ספריו של מרטין לותר:

אנו רוצים כי כל ספריו של לותר ייפסלו וייאסרו בעולם כולו, ואנו גם רוצים כי יישרפו... בכך אנו דבקים בתקנה ובמנהג הראויים לכל שבח של הנוצרים הטובים מימי קדם, שציוו לשרוף ולהשמיד את ספריהם של מינים [כופרים] כמו האריאנים, הפריסקיליאנים, הנסטוריאנים, האאוטיכיאנים וכיוצא באלה, לרבות כל מה שהכילו הספרים הללו, בין אם טוב ואם רע. וטוב הדבר, משום שאם איננו מורשים לאכול בשר המכיל ולו טיפה יחידה של רעל בשל הסכנה להרעלת הגוף, הרי שלבטח שומה עלינו לסלק כל דוקטרינה (גם אם טובה היא) הכוללת את רעל המינות והטעות, המזהמות ומשחיתות ומחריבות במסווה של צדקה את כל אשר הוא טוב.‏[1]

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-18 הייתה קהילת המתנגדים בווילנה, תחת הנהגתו של הגר"א, מעוז של המתנגדים לחסידות. הגר"א קבע שמצווה לגרש את החסידים מהקהילות, ועד הקהילה הגביל את הסחר עמם ובית הדין של הקהילה הורה לשרוף את כתביהם וחייב את מנהיגיהם להתוודות בפני ארון הקודש.‏[2]

ב-1817 יזמו ארגוני סטודנטים גרמניים עצרת המונית בהר וארטבורג שבגרמניה לציון 300 שנה להופעתו של מרטין לותר. העצרת לוותה בתביעה לאיחוד גרמניה תוך הבעת עוינות כלפי זרים - צרפתים, רוסים, אך גם יהודים. בעצרת העלו הסטודנטים באש ספרים וחיבורים של סופרים שלא מצאו חן בעיניהם.‏[3]

בשנת 1918 החלו שתי העורכות של המגזין האמריקאי "The Little Review", מרגרט אנדרסון וג'יין היפ, לפרסם בהמשכים פרקים מספרו של ג'יימס ג'ויס, "יוליסס". משרד הדואר האמריקאי החרים שלושה גיליונות של המגזין והעלה אותם באש, בתואנה ש"יוליסס" כולל דברי תועבה. על כך אמר ג'ויס, ברומזו לעותקי "דבלינאים" שנשרפו בדבלין כעשור קודם לכן: "זו הפעם השנייה שנפל בחלקי העונג להישרף בעודי בחיים".‏[4]

אירוע בולט במאה העשרים הוא שריפת ספרים פומבית שנערכה ב-10 במאי 1933 בכיכר האופרה (Opernplatz, כיום כיכר בבל) בברלין שבגרמניה הנאצית. אנשי אס אה ועימם סטודנטים, שרפו כ-20,000 ספרים של סופרים ממוצא יהודי וכאלו שנאסרו לקריאה על ידי המשטר הנאצי. במהלך מלחמת העולם השנייה קיימו הנאצים עשרות טקסים שבהם נשרפו מאות אלפי ספרים שאותם בזזו מספריות ואוספים פרטיים רבים.

דוגמה נודעת אחרת לשריפת ספרים במאה העשרים היא המהפכה התרבותית בסין של מאו, שבמהלכה נשרף מספר רב של ספרים - בעיקר ספרי דת בודהיסטיים ואסלאמיים - כחלק ממאמץ רחב יותר להשמיד כל שריד הקשור לתרבות הסינית העתיקה.

מספר קבוצות נוצריות בארצות הברית הכריזו כי ספרי הארי פוטר פועלים לקידום סגידה לשטן ולכישוף, ולפיכך הוקיעו אותם ואף שרפו אותם בפומבי.

בשנת 2002 הכריזו רבנים חרדים בארצות הברית כי יש להחרים את ספרו של הרב נתן קמנצקי, עשייתו של גדול, הדן ברבנים בדרך בלתי מחמיאה, לטענתם. עותקים של הספר נשרפו בישיבת לייקווד.

התייחסות ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחזהו האלגורי "אלמנסור" (1820) כתב היינריך היינה: "מקום שבו שורפים ספרים, שם ישרפו בסוף גם בני אדם". במישור העלילתי של המחזה מכוון המשפט לשריפת ספרי הקוראן בידי הנוצרים בספרד של המאה ה-16, אך הוא מתייחס לשריפת ספרים שנחשבו "אנטי גרמניים", שנערכה בוארטבורג שבגרמניה ב-1817. הדברים התגלו כנבואיים כאשר שנים ספורות לאחר שריפת הספרים בגרמניה הנאצית, החלו המשרפות במחנות ההשמדה בחיסול שיטתי של העם היהודי.

ביטוי ספרותי לחברה השורפת ספרים ניתן בספרו של ריי ברדבורי (שהפך גם לסרט קולנוע) "פרנהייט 451".

עלילתו של הסרט הישראלי "ברוריה" סובבת סביב שריפתו של ספר שהוחרם על ידי הקהילה החרדית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סטיבן ג'יי גולד, הר הצדפות של ליאונרדו והדיאט של וורמס, אור יהודה: דביר, 2002, עמודים 279‏-281
  2. ^ ירושלים דליטא: סיפורה של יהדות וילנה, באתר יד ושם
  3. ^ פרופ' שלמה אבינרי, מאמר על תרגום הספר "פילוסופיה של המשפט" מאת פרידריך הגל באתר הארץ
  4. ^ מקור:סטן גבלר דיוויס, ג'יימס ג'ויס -דיוקן האמן, עמוד 214