מיכאיל מיל
 | |
| לידה |
22 בנובמבר 1909 אירקוטסק, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
31 בינואר 1970 (בגיל 60) מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות |
| מקצוע | מהנדס |
| ארצות מגורים |
 ברית המועצות |
| פרסים והנצחה |
פרס ברית המועצות עיטור לנין עיטור הדגל האדום גיבור העמל הסוציאליסטי דרגה שנייה במסדר המלחמה הפטריוטית עיטור הדגל האדום של העמל מסדר הכוכב האדום פרס לנין |
| הערות | יהודי |
| המצאות עיקריות | |
| פיתוח מסוקים | |
  | |
מיכאיל ליאונטיויץ' מיל (ברוסית: Михаил Леонтьевич Миль; 22 בנובמבר 1909 - 31 בינואר 1970) היה מייסדו של "מפעל המסוקים המוסקבאי ע"ש מ.ל מיל" (Московский вертолётный завод имени М. Л), כיום יצרנית מסוקי הקרב מיל. מפעל ו-OKB זה תכנן וייצר כמה מן המסוקים הסובייטים הבולטים והנפוצים ביותר כגון מי-8, מי-24 ורבים אחרים.
מיל נולד למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני. סבו היה קנטוניסט שגויס מהעיר ליבאבה (כיום ליפאיה) שבלטביה והתיישב בסיביר אחרי 25 שנות שירות בצבא האימפריה הרוסית.
בגיל 12 זכה מיל הצעיר בפרס הראשון בתחרות דגמי דאונים.
בשנת 1926 מיל נרשם לאוניברסיטה הפוליטכנית הסיבירית בעיר טומסק. באוניברסיטה זו לא היה מסלול למהנדסי מטוסים ומשום כך החליט מיל לעבור ללמוד באוניברסיטה הפוליטכנית בנובוצ'רקאסק שברוסיה. ב-1932 הוא התחתן עם חברתו הסטודנטית שלמדה באותה אוניברסיטה איתו. לזוג נולדו ארבע בנות ובן.
הקריירה במכון המרכזי לאווירודינמיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1941 נלחם מיל כחייל במלחמת העולם השנייה ליד העיר ילנה אך ב-1943 אולץ לשוב מהחזית ולהמשיך במחקר ופיתוח של כלי טיס צבאיים. הוא סיים את התזה ב-1943, קיבל דוקטורט ב-1945, וב-1947 מונה לראש מעבדת המסוקים ב-TsAGI (המכון המרכזי לאווירודינמיקה), אשר אחר כך הפכה ל"מפעל המסוקים של מוסקבה ע"ש מ.ל. מיל".
תכנוני המסוקים של מיל העניקו לו פרסים ביתיים ובינלאומיים רבים, ומסוקיו השונים קבעו 69 שיאים עולמיים. בין הפרסים הבולטים ביותר: מדליית הזהב בתערוכה הבינלאומית של בריסל (1958) עבור מסוק המי-4, פרס לנין (1958) ופרס סיקורסקי שקיבל לאחר מותו ב-1971 עבור המי-12 שהוכתר כמסוק רב העוצמה ביותר בעולם.
