דאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דאון הוא כלי טיס כבד מן האוויר שלא מותקנים בו אמצעי הנעה. ההמראה נעשית באמצעות גרירה של מטוס, כלי רכב או גלישה לאוויר מאזור גבוה במישור משופע לעבר עמק. בחלק מהדאונים המודרניים מותקן מנוע מדחף או מנוע סילון קטן הנשלף מגוף המטוס לזמן קצר. מנוע זה מאפשר המראה עצמית וכן תמיכה בטיסות ארוכות במיוחד. בשל העומס הנמוך יחסית של שטחי הכנפיים, ההיגוי מתבצע ישירות ממצערות המותקנות בתא הטייס באמצעות כבלי פלדה דקים וללא מערכת הגברה הידראולית. טכניקה זו מאפשרת הקטנה נוספת במשקל העצמי ביחס למטוס. כיום משמשים הדאונים ככלי טיס ספורטיביים בלבד ולצורכי הנאה ובילויי.

דאון מעל האלפים הצרפתיים
דאון מדגם רולדן שניידר LS-4 בהמראה ממנחת מגידו

היסטוריית הדאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאון משנת 1921

התיעודים של הטיסות הקדם-מודרניות המוקדמות הם ברוב המקריים קשים לאימות ולכן לא ניתן לדעת אם כלי-טייס מהתקופה היה דאון, עפיפון או מצנח, ובאיזה מידה היה ניתן לשלוט בהם. לעתים קרובות האירוע תועד זמן רב אחרי שלכאורה נערך. תיעוד מהמאה ה-17 דיווח על ניסיון טיסה מהמאה ה-9 ליד קורדובה, ספרד, אשר הסתיים בפציעת גב של הטייס. הנזיר אילמר ממאלסברי (Eilmer of Malmesbury) אשר תועד על יד ויליאם ממאלסברי (William of Malmesbury), נזיר והיסטוריון, לאחר שעף מגג המנזר שלו שבמאלמסברי, אנגליה, בין 1000 ל-1,010 לספירה, כ- 200 מטר עד שהתרסק ושבר את רגליו. לפי התיעודים הללו, בשני הניסיונות ניסו להשתמש בכנפיים מנוצות ובשני המקריים הכישלון יוחס להיעדר הזנב. הזארפן אהמט צ'לבי (טורקית: Hezarfen Ahmet Çelebi; 1609, איסטנבול - 1640 אלג'יריה) היה מדען בן האימפריה העות'מאנית של ראשית המאה ה-17, אשר המסורת הטורקית מספרת כי הקדים את האחים מונגולפייה ורייט בחקר התעופה, והצליח באמצעות כנפיים מלאכותיות, שהכין מכנפי נשר, לבצע מעוף ארוך טווח באמצעות כוח שריריו בלבד, ומבלי להיעזר במנוע.

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטו ליליינטל בטיסה

כלי הטיס הכבד מהאוויר הראשון שנשא אדם, היה מבוסס על עקרון מדעי ונבנה על ידי ג'ורג' קיילי (George Cayley) אשר בנה סדרה של דאונים שהצליחו לעוף לזמן קצר בשנת 1849. לאחר מכן דאונים נבנו על ידי חלוצים בתחום התעופה כמו: ג'יין מריה לבריס (Jean Marie Le Bris), ג'ון ג. מונטגומרי (אנגלית: John J. Montgomery), אוטו ליליינטל (אנגלית: Otto Lilienthal), פרסי פילצ'ר (אנגלית: Percy Pilcher), אוקטאב צ'אנאט (אנגלית: Octave Chanute) ואוגוסט מור הרינג (אנגלית: Augustus Moore Herring). אוטו ליליינטל היה הראשון שהצליח לבצע טיסות מוצלחות חוזרות ונשנות (למעלה מאלפיים), והוא היה הראשון שהשתמש באוויר עולה כדי להאריך את משך הטיסה. דניאל מאלוני (אנגלית: Daniel Maloney), חלוץ בתחום התעופה, היה הראשון שהדגים טיסה מבוקרת בגובה רב תוך שימוש בכנפיים שתכנן מונטגומרי. האחים רייט פיתחו בתחילת דרכם סדרה של שלושה דאונים מאוישים לאחר שביצעו ניסויים ראשוניים על עפיפון, הדבר הוביל אותם לפיתוח הטיסה הממונעת.

פיתוח הכנף הגמישה לדאוני הרחיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאוני המראה רגליים הוטסו כבר בשנים 1920 על ידי ליליינטל. אולם החידושים שהובילו לדאוני רחיפה פותחו בשנת 1951 כאשר פרנסיס רוג'אלו (אנגלית: Francis Rogallo), מהנדס אווירונאוטיקה, וגרטוד רוג'אלו (אנגלית: Gertrude Rogallo) הגישו בקשה לפטנט, כנף גמישה בעלת משנה קשיח. סוכנות החלל האמריקנית נאס"א בחנה דגמים שונים של הכנף אותה תכננו הזוג רוג'אלו בשנת 1957 כדי להשתמש בה כחלק מקפסולות החלל. צ'ארלס ריצ'רד ופול ביקל פיתחו רעיון לייצור כנף שפשוט לבנות, בנויה לטיסה איטית ולנחיתה רכה. בין השנים 1960–1962 ברי היל פאלמר (אנגלית: Barry Hill Palmer) השתמש ברעיון זה כדי לבנות דאוני המראה רגליים.

סוגי דאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאונים פותחו משנת 1920 לצורכי הנאה ובילויי. כאשר טייסים הבינו כיצד להשתמש באוויר עולה, דאונים פותחו כדי לאפשר טיסות ארוכות יותר ללא עצירות ביניים. הדבר הוביל לספורט הנקרא דאיה. דאונים נבנו בעיקר מעץ ומתכת אולם כיום לרוב משתמשים בחומרים מרוכבים חזקים שמקטינים את משקלו העצמי של הדאון ובכך משפרים את ביצועיו. הדאונים מתאפיינים בשטח כנפיים ומוטת כנפיים גדולה יחסית לגודל הגוף וזאת במטרה ליצר עילוי מספיק במהירות הנמוכה שבה גולש הדאון. הטסה מיומנת של דאון מאפשרת נסיקה איטית באמצעות זיהוי ו"רכיבה" על זרמי אוויר חם העולים כלפי מעלה (המכונים "תרמיקות"). רכיבה על זרמי אוויר חם מאפשרת דאיה למשך שעות רבות ולמרחקים ארוכים.

דאוני רחיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאון רחיפה המבוסס על הכנף הגמישה.

דאוני הרחיפה מסוגלים להמריא על ידי ריצה של הטייס בעודו מחובר אליהם, ומסוגלים לנחות באיטיות תוך שימוש ברגליו של הטייס כבולמים.

  • במקור וגם ברוב דאוני הרחיפה כיום הטייס מחובר למרכז הכנף הגמישה ושולט בניווט תוך תמרון משקלו.
  • קיימים דאונים בעלי מבנה קשיח ומשטחי שליטה המשמשים לשליטה ולעתים קרובות הטייס מטייס מוקף במעטה קשיח. אלו נותנים את הביצועים הטובים ביותר ואלו גם היקרים ביותר.

דאונים צבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאון צבאי

דאונים צבאיים שישמשו בעיקר במלחמת העולם השנייה בשביל לשאת חיילים וציוד כבד לאזורי הלחימה. מטוסים אלה נגררו לאוויר ורוב הדרך ליעד שלהם על ידי מטוסי תובלה צבאיים, למשל C-47 דקוטה, או על ידי מפציצים שנדחקו לפעילות משנית. מרגע שחרורם באזור המטרה, הם החלו בתהליכי נחיתה קרוב כל האפשר למטרה. יתרונם על גבי צנחנים הוא שהציוד הכבד היה יכול לנחות ושהחיילים התאספו במהירות לאחר הנחיתה ולא היו מפוזרים על גבי שטח נרחב. הדאונים היו מתוכננים לשימוש חד פעמי ולכן נבנו מחומרים שכיחים וזולים כמו עץ, למרות זאת היו מספר דאונים שנאספו ונעשה בהם שימוש חוזר. במהלך השנים נזנחו הדאונים לטובת המטוסים, עקב יכולת התמרון והשליטה הנמוכים בהם, בשל היותם קלים לאיתור בעזרת מכ"ם, בשל היותם פגיעים ליירוט מטוסים ונ"מ, בשל התאונות הרבות שבהן הם היו מעורבים, וכן עקב השיפורים בתחום התעופה הממונעת אשר הגדילו את קיבולת המטוס ואת יעילותו וכתוצאה מכך המטוס היה הבחירה המועדפת של גורמים צבאיים.

דאוני מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפילו לאחר פיתוח כלי הטיס הממונעים דאונים נבנו עבור צורכי מחקר, שבו חוסר המנוע מפחית עלויות פיתוח, מצמצם את מורכבות הבנייה ומקצר את אורכה. השימוש בדאונים לצורכי מחקר נעשה בעיקר במחקרים בנושא אווירודינמיקה בהם נדרשים שינויים רבים בשלדת כלי הטיס ולכן דאונים הם מועדפים.

מטוס נייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס נייר הוא מטוס צעצוע העשוי מנייר מקופל. מטוס נייר הוא כנראה הצורה הנפוצה ביותר של אוריגמי (האמנות היפנית של קיפולי נייר). ביפנית קרוי מטוס הנייר 紙飛行機 (קאמי היקוקי; קאמי=נייר, היקוקי=מטוס). עפיפון מטוס הנייר נפוץ בשל היותו אחת הצורות של אוריגמי שמתלמד יכול לרכוש בהן מיומנות בקלות. ששה צעדים בלבד נדרשים על מנת לייצר נכון מטוס נייר בסיסי. המושג "מטוס נייר" כיום כולל גם מטוסים העשויים מקרטון.

דגמי דאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגמי דאונים הם לרוב קטנים יחסית לגודלו של דאון אולם קיימים גם גדלים בגודל מלא, חלקם ניתנים להטסה וחלקם לא, הם מבוססים על דאונים קיימים אולם ישנם דגמים דמיוניים. דגמי הדאונים בדומה לדאונים רגילים משתמשים בחומרים קלים כמו: עץ בלזה, פיברגלס ופוליאסטר. דגמים גדולים המיועדים לטיסה הם לרוב נשלטים על ידי שלט רחוק בטכנולוגיית גלי רדיו כאשר הטייס נמצא על הקרקע ושולט בכלי הטיס. אלה יכולים להישאר באוויר לאורך זמן על ידי שימוש בכוח העילוי הנוצר מזרמי אוויר חם.

טילי שיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיל שיוט הוא טיל מונחה, שטס למטרה בדומה לדאון, בתוך האטמוספירה. בניגוד לטיל בליסטי, מסלולו אינו פרבולי. טילי השיוט מצוידים בכנפיים, מונעים בדרך-כלל על ידי מנוע סילון ונושאים ראש קרב (מטען נפץ רגיל או גרעיני) גדול לטווח ארוך (מאות ק"מ ויותר), ברמת דיוק גבוהה ביותר. טילי ה-V-1 שפיתח חיל האוויר הגרמני במלחמת העולם השנייה נחשבים לטילי השיוט הראשונים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]