לדלג לתוכן

מיכאיל רוסטובצף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאיל רוסטובצף
Михаил Иванович Ростовцев
לידה 10 בנובמבר 1870
ז'יטומיר, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 באוקטובר 1952 (בגיל 81)
ניו הייבן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות גרוב סטריט עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה, פילולוגיה קלאסית, ארכאולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • הפקולטה להיסטוריה ופילולוגיה של אוניברסיטת סנקט פטרבורג
  • הפקולטה להיסטוריה ופילולוגיה של אוניברסיטת סנקט פטרבורג
  • הפקולטה להיסטוריה ופילולוגיה של אוניברסיטת סנקט פטרבורג
  • אוניברסיטת קייב
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט Nikodim Kondakov עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד פרופסור עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט Vasily Vasilievich Struve, Mariya Sergeyenko עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית החוקתית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג Sophie M. Kulezycki עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • סטרלינג פרופסור
  • קצין בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיכאיל איוואנוביץ' רוסטובצףרוסית: Михаи́л Ива́нович Росто́вцев; 10 בנובמבר 1870 - 20 באוקטובר 1952) היה היסטוריון רוסי-אמריקאי של העת העתיקה. נשיא האגודה ההיסטורית האמריקאית וחבר "האקדמיה הרוסית למדעים".

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בז'יטומיר שבאוקראינה (אז האימפריה הרוסית) כבנו של מורה ללטינית, למד באוניברסיטאות של קייב וסנקט פטרבורג. שימש כמרצה ללטינית באוניברסיטת סנקט פטרבורג בין השנים 18981918. לאחר המהפכה הרוסית נמלט לשוודיה, ולאחר מכן לבריטניה, ובשנת 1920 הגיע לארצות הברית. הוא לימד היסטוריה עתיקה באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון עד שנת 1925, אז עבר לאוניברסיטת ייל שם פיקח על חפירות ארכאולוגיות שמומנו בידי האוניברסיטה. הוא היה הארכאולוג שפיקח על גילוי העיר "דורה אירופוס" בסוריה. בשנת 1932 גילה רוסטובצף במקום בית כנסת עם פרסקאות, הנחשב לגילוי הארכאולוגי המעניין והחשוב ביותר בחפירות העיר. הוא פרש מתפקידו באוניברסיטה בשנת 1944 הוא המשיך להתגורר בניו הייבן עד מותו בשנת 1952

יצירתו החשובה ביותר הנה "The Social and Economic History of the Roman Empire" ("היסטוריה חברתית וכלכלית של האימפריה הרומית") מ-1925, בשני כרכים.[1] בספר מסכם המחבר את ההיסטוריה של הקיסרות הרומית מבחינה חברתית וכלכלית, ומסביר את הסיבות שגרמו בסוף לקריסתה. הוא אינו מהסס להשתמש בחיבורו בביטויים שהיו מוכרים לו מניסיונו האישי, כגון "בורגנות", "פרולטריון" ו-"קפיטליזם". מה שעורר ביקורת רבה כלפי הספר.[2]

בשנת 1941, כתב סדרה משלימה בשם "The Social and Economic History of the Hellenistic World" ("היסטוריה חברתית וכלכלית של העולם ההלניסטי") בשלושה כרכים.[1] בהקדמת החיבור הוא כותב כי "הגבלתי את מחקרי לנושאים כלכליים וחברתיים לא משום שאני חושב תופעות אלו לחשובות יותר... אני מטפל בנושאים כלכליים מטעמים אישיים גרידא. אני פשוט מתמצא בהם יותר טוב".[1]

רשימת ספרים נוספים שלו (בתרגום לאנגלית):

  • Iranians and Greeks in South Russia. Oxford: Clarendon Press, 1922.
  • A large estate in Egypt in the third century B.C. A study in economic history. Madison: University of Wisconsin, 1922.
  • Skythien und der Bosporus. 1925.
  • The Social and Economic History of the Roman Empire. 1926. (Revised edition in German 1931, and further revised edition in Italian 1933) (Second edition, revised by P.M. Fraser, Oxford, 1957)
  • A History of the Ancient World: Volume I The Orient and Greece. Oxford: Clarendon Press, 1926.
  • A History of the Ancient World: Volume II Rome. Oxford: Clarendon Press, 1927.
  • Mystic Italy. New York: Henry Holt, 1927. (Brown University, the Colver lectures series)
  • Dura-Europos and Its Art. 1938.
  • The Social and Economic History of the Hellenistic World. Oxford: Clarendon Press, 1941. (2nd edition 1953)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיכאיל רוסטובצף בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 צבי יעבץ, וזאב רובינזון, מרידות עבדים ברומי, אוניברסיטת תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1983. עמ' 76.
  2. צבי יעבץ, אז ועתה שנאת ישראל בימי קדם, הוצאת דביר, עמ' 9.