הקיבוץ המאוחד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
בני נוער צועדים בעצרת בני הקיבוץ המאוחד עם דגלים בצבעי כחול-לבן ואדום, 1951

הקיבוץ המאוחד היה ארגון ארצי של קיבוצים, שנוסד בשנת 1927 והתקיים כארגון כזה עד לשנת 1980, אז התאחד עם איחוד הקבוצות והקיבוצים להקמת התנועה הקיבוצית המאוחדת (התק"ם). ערכיו העיקריים של הקיבוץ המאוחד היו הציונות והסוציאליזם.

בעשורים שקדמו להקמת מדינת ישראל מילא הקיבוץ המאוחד תפקידים מרכזיים בהתפתחות היישוב, בהקמת התיישבות, בקליטת עלייה ובניית כוח המגן העברי בארץ ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הקיבוץ המאוחד" הוקם על ידי אנשי העלייה השנייה והשלישית, אשר השתתפו בכמה ארגונים שיתופיים בארץ ישראל מראשית המאה ה-20. אנשי העלייה השנייה, יצחק טבנקין ושלמה לביא, היו חברים בקבוצות בדגניה ובכנרת בטרם מלחמת העולם הראשונה ובעיצומה. בדגניה נעשו ניסיונות ראשונים של חיי קבוצה קטנה, עמלה ומפרנסת את עצמה, ובכנרת שהו מספר קבוצות, וכן קבוצה "גדולה", ארעית, בעיצומה של המלחמה ולאחריה.

לוגו כתב העת מבפנים של הקיבוץ המאוחד, בעיצובו בשנות ה-70

בקיץ תר"ף 1920, הוקם גדוד העבודה כגוף ארצי מאורגן של פועלים, ועם הקמת יישוביו הראשונים, עין חרוד ותל יוסף, והצטרפות כפר גלעדי לשורותיו, גם כגוף מיישב ארצי. בעקבות הפילוג בגדוד בשנת 1923, עזב משק עין חרוד את הגדוד, לאחר שחבריו תמכו בהתמקדות בהגדלת המשק המקומי בעוד שתומכי "הקומונה הארצית של הפועלים" עברו לתל יוסף ונשארו בגדוד. זמן קצר לאחר הפילוג החל עין חרוד להתארגן בעצמו כארגון ארצי, "קיבוץ עין חרוד", בהנהגתו של יצחק טבנקין, ולמורת רוחה של קבוצת מתנגדים, בהנהגת שלמה לביא, שטענה כי בכך מתקיים למעשה ארגון השונה אך במעט מגדוד העבודה, ופוגע בחזון "הקבוצה הגדולה". באותה שנה נוסד על ידי "קיבוץ עין חרוד" כתב העת "מבפנים".

קיבוץ עין חרוד הארצי קלט לשורותיו את "חבורת העמק" שישבה עד אז בבלפוריה ובעין טבעון (כיום כפר יחזקאל), ובהמשך הצטרפו אליו קבוצות פועלים שישבו בערים ובמושבות ומספר יישובים קיבוציים - "גשר" (לימים אשדות יעקב), יגור ואיילת השחר. הקבוצות העירוניות כונו "פלוגות", והיישובים בנקודות הקבע "משקים", בעוד שהמושג "קיבוץ" יוחד לארגון הארצי, מינוח שנשאר על כנו לכל אורך שנות קיומו של הקיבוץ המאוחד, גם כאשר "קיבוץ" התקבע כמושג המתאר יישוב נפרד. הקיבוץ הוסיף לגדול, פלוגות נוספות הצטרפו אליו, חלקן התארגנו לקראת התיישבות ואחת מהן, פלוגת פתח תקווה, הקימה את גבעת השלושה. בקיץ 1927, ערב ייסוד הקיבוץ המאוחד, מנה קיבוץ עין חרוד חמישה משקים וכעשר פלוגות עירוניות.

קיבוץ עין חרוד ראה עצמו כגוף מוביל של תנועת הפועלים בארץ ישראל וכמכשיר עיקרי לכיבוש העבודה בכל תחומי המשק בארץ. לפיכך ניהל כל העת מגעים עם קבוצות וארגוני פועלים אחרים מתוך כוונה לאחד כוחות להשגת מטרותיו. מתוך המגעים האלו התארגנה מועצת האיחוד, שהתכנסה בגבעת השלושה ב-5 באוגוסט 1927. אברהם תרשיש ממייסדי עין חרוד נשא את דברי הפתיחה:

"האיחוד שיוקם כאן ישמש שלב לעליתה ולהתגברותה הפנימית של התנועה. ... התנועה הקיבוצית צמאת המפעל, אשר ידעה בימי המשבר הקשים לשמור על עמדותיה, תעשה מאיחוד זה מכשיר נאמן לכיבושים חדשים. ... מכאן צריכה לצאת הקריאה לתנועת הנוער החלוצית להתרכז סביב המפעל המשותף".[1]

האיחוד והשנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במועצת האיחוד בפתח תקווה התאחד קיבוץ עין חרוד, על משקיו ופלוגותיו, עם קיבוץ השומר הצעיר ס.ס.ס.ר. (לימים מייסדי קיבוץ אפיקים), ועם קיבוצי העלייה "ווהלין" (הצטרף לאחר מכן לגבעת ברנר) ו"הכובש" (מייסדי רמת הכובש). כן נכחו במועצה ברל כצנלסון כנציג הוועד הפועל של ההסתדרות, וכן נציגים של המרכז החקלאי ושל תנועות הנוער "הנוער העובד" ו"הצופים העובדים", שראו בהתיישבות הקיבוצית יעד להגשמה.

המשותף לקיבוצים המתאחדים הייתה זיקתם הפוליטית למפלגת אחדות העבודה, ושאיפתם להקים גוף ארצי חזק שיוביל את התנועה הקיבוצית במתכונת של "קיבוץ גדול וגדל" - הרחבה של דגם "הקבוצה הגדולה" מישות מקומית לארגון ארצי. הקיבוץ המאוחד הציב לעצמו מטרה לתפוס מקום מרכזי בתנועת הפועלים, באמצעות התיישבות וכיבוש העבודה בכל ענפי המשק ביישוב.

תקנות הקיבוץ המאוחד קבעו כי משקיו יתבססו על חקלאות, חרושת ומלאכה, ישאפו להספקה עצמית של צורכיהם ככל שניתן, ויתנהלו באוטונומיה כספית ואדמיניסטרטיבית, הכפופה לתוכנית משקית כוללת. עם זאת, לקיבוץ כארגון ניתנת סמכות לנהל את כוח האדם, כך שבעת הצורך יועברו חבריו מנקודה לנקודה. כל משק יגדל, יתפתח ויקלוט חברים נוספים על פי יכולתו הכלכלית והחברתית. סעיף זה הותאם לדרישת קיבוץ השומר הצעיר ס.ס.ס.ר., לשמור על אופיו הייחודי על ידי המשך קשריו עם תנועת הנוער שלו בחו"ל (לימים תנועת נצ"ח) וקליטה ישירה של בוגרי התנועה במשקיו.

האיחוד חיזק את המגמה שהחלה עוד בקיבוץ עין חרוד - הקשר של הקיבוץ המאוחד עם תנועת החלוץ. שליחי הקיבוץ באירופה הדריכו את קיבוצי ההכשרה של התנועה, ששימשה מאגר כוח אדם "רזרבי" העתיד להצטרף לקיבוץ עם עלייתו ארצה. עד מהרה התבסס הקיבוץ המאוחד כתנועה הקיבוצית המובילה, וקבוצות שונות דנו באפשרות להצטרף אליו.

במועצת הקיבוץ שהתכנסה ביגור בדצמבר 1929, חודשים אחדים לאחר מאורעות תרפ"ט, הצטרפו אליו קיבוצי "גדוד העבודה": תל יוסף, כפר גלעדי ורמת רחל, לאחר שנמנעו מכך שנתיים קודם לכן.

בעקבות הפילוג בתנועת השומר הצעיר העולמית ב-1930 התפלג קיבוץ ג' של התנועה, ומחציתו הצטרפה לקיבוץ המאוחד ולימים הקימה את גבעת חיים. באותה שנה הצטרף לתנועה "קיבוץ הנוער העובד" שהקים את נען, וב-1931 הצטרפה גם "קבוצת החוגים", שישבה במחנה זמני במעיין חרוד ולימים הקימה את בית השיטה. ב-1934, לאחר שחבר הקבוצות התאחד עם תנועת גורדוניה, פרשו ממנו הקבוצות כנרת וחפציבה והצטרפו לקיבוץ המאוחד, ואחריהן עשתה זאת גם קבוצת גבת, שעד אז לא השתייכה לתנועה כלשהי. במקביל לכך, קלט הקיבוץ המאוחד קבוצות של עולים, שחלקם צורפו למשקים קיימים וחלקם הקימו פלוגות חדשות שישבו בערים ובמושבות והמתינו לתורן לעלות על הקרקע. בשנת 1935 מנה הקיבוץ המאוחד כ-4,600 חברים, כמעט מחצית מחברי התנועה הקיבוצית כולה באותה עת.

מפלגות ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיבוץ המאוחד עבר כמה וכמה גילגולים מבחינה פוליטית. בראשיתו, היה בעל זיקה היסטורית למפלגת אחדות העבודה. עם הקמת מפא"י כאיחוד של אחדות העבודה והפועל הצעיר, נשמרה הזיקה למפלגה המאוחדת מפא"י אולם כבר ב-1934 הוביל מנהיגו יצחק טבנקין לעמדה מנוגדת לזו של דוד בן-גוריון וברל כצנלסון מנהיגי מפא"י הראשיים ויחד עם הקיבוץ הארצי הביס את הסכם בן-גוריון ז'בוטינסקי. בתגובה ניסו האחרונים להדיח את טבנקין הודות למיעוט גדול של תומכיהם בקיבוץ המאוחד ואז פנה טבנקין להערצת ברית המועצות למרות התנגדות רבים מתומכיו. הערצה זו הצליחה בהדרגה לחדור לרוב הקיבוצים והביאה לפילוג מפא"י ב-1942. אחרי התפלגות סיעה ב' (התנועה לאחדות העבודה) ממפא"י, נשארו חברי שני הפלגים במסגרת הקיבוץ המאוחד, אם כי כאן, בניגוד למצב בכלל היישוב, נתמך הפלג של אחדות העבודה בראשות טבנקין על ידי רוב חברי הקיבוץ המאוחד (כאשר מיעוט גדול שמר נאמנות למפא"י).[2]

הפילוג בשנות החמישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפילוג בקיבוץ המאוחד

האיחוד שבין התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון לבין מפלגת פועלים השומר הצעיר (במסגרת המפלגה המאוחדת מפ"ם) סימן הקצנה אנטי-מערבית ופרו-סובייטית של פלג הרוב בקיבוץ המאוחד והביא להחרפת היחסים בין הפלגים בתנועה. המחלוקת הגיעה לשיאה בראשית שנות החמישים והביאה למשבר המלווה בעימותים קשים בתנועת הקיבוץ המאוחד. משבר זה מכונה גם בשם הפילוג בקיבוץ המאוחד. מפ"ם אימצה אידאולוגיה קומוניסטית, על כל המשתמע מכך. המיעוט של תומכי מפא"י (שמנה קרוב למחצית מחברי הקיבוץ המאוחד ואף היווה רוב בקיבוצים רבים) לא הסכים לזיקה האידאולוגית והפרקטית לברית המועצות הקומוניסטית, אידאולוגיה בה החזיקה מפ"ם. אחת מנקודות המחלוקת היה החינוך בעל האידאולוגיה הקומוניסטית (גם בגיל רך) אותו הנהיג הרוב. כך, התפלגו קיבוצים לשניים, כאשר הם מחלקים ביניהם את הנכסים, ובקיבוצים אחרים פרשה קבוצת המיעוט והצטרפה לקיבוץ אחר מאותו זרם. באופן זה, הרוב המכריע של אותם חברים שלא היו מזוהים עם מפ"ם פרש מן הקיבוץ המאוחד. הקיבוצים שפרשו הקימו מסגרת זמנית בשם איחוד הקיבוצים. כעבור מספר חודשים התאחדו עם חבר הקבוצות והקימו את התנועה הקיבוצית הנפרדת איחוד הקבוצות והקיבוצים

לאחר מכן בשנת 1954, עם התפלגות אחדות העבודה - פועלי ציון ממפ"ם נסוג גם הקיבוץ המאוחד בהנהגת טבנקין מעמדותיו הסטליניסטיות, אך רק כשלושים שנה לאחר הפילוג בקיבוץ המאוחד, בשנת 1981, שב "הקיבוץ המאוחד" והתאחד עם "איחוד הקבוצות והקיבוצים", לתנועה קיבוצית אחת, התנועה הקיבוצית המאוחדת (התק"מ). עם זאת, הקיבוצים שהתפלגו ב-1951 לא התאחדו מחדש.

חטיבת בני הקיבוץ המאוחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת בני הקיבוץ המאוחד הייתה תנועת נוער שהוקמה ב-1951 על ידי תנועת הקיבוץ המאוחד ופעלה כשלושה עשורים במסגרת קיבוצי התנועה.
הוגה רעיון החטיבה היה דודו אפל, חבר מעוז חיים שנמנה עם מתווי הדרך החינוכית של הקיבוץ המאוחד. אפל, שכיהן כרכז ועדת החינוך של התנועה, יזם הקמה של מסגרת עצמאית בתוך הקיבוצים, שהנערים עצמם מובילים אותה, מדריכים בה וקובעים את פעולותיה. בין המייסדים והפעילים של החטיבה היו עדה יגורי ועזריה אלון.
טקס היסוד של החטיבה התקיים בחודש אוקטובר 1951 ליד מעין חרוד.[3] לאחר הטקס הוקמו בקיבוצי הקבה"מ סניפים של "החטיבה" עבור בני נוער בכיתות ז'-י"ב, ומאז התקיימו מדי שנה כינוסים ארציים של כל חברי החטיבה. בכינוסים אלה גיבשו מועצות בני הנוער את המתווה להמשך פעילותם.
החטיבה הייתה מרכיב חשוב בחינוך הרעיוני של בני קיבוצי הקבה"מ. פעילות חניכיה התנהלה בשיתוף פעולה הדוק עם בית הספר בתא החטיבה המקומי (סניפים), ובמסגרת ארצית - כחטיבה בתנועת הנוער העובד והלומד. חניכיה קיימו מחנות צופיים, טיולים וסמינרים רעיוניים. חלק ניכר מפעולותיהם התרכזו במשימות לאומיות – החניכים סייעו לקיבוצים צעירים בראשית דרכם, נחלצו לעזרת יישובי ספר בגליל העליון והגיעו אל המעברות המוזנחות של העולים החדשים כדי לסייע ולהדריך. הגמישות במערכת הלימודים שלהם, וחופש הפעולה שקיבלו מהמורים אִפשרו לחניכים להגיע אל המעברות ואל משפחות במצוקה בערים הגדולות, בכל ימות השנה.[4].
ב-1953 החליטו בני הקיבוץ המאוחד על הנהגת "שנת שרות נוספת" כהתנדבות לפני השרות הצבאי לצורך מילוי המשימות הללו.
ב-1971 הקימו בוגרי חטיבת בני הקיבוץ המאוחד את קיבוץ נערן בבקעת הירדן.
עלון התנועה נקרא "יחדיו" ויצא כרבעון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קובץ הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תרצ"ב 1932.
  • "יובל ייסוד התנועות הקיבוציות", הקיבוץ, 7-6, תשל"ט.
  • זאב צור, על ניסיון הקיבוץ המאוחד להיאחז בעקבה בטרם מדינה, מבפנים, מ"א, 2, תשל"ט-1979, עמ' 117-115.‬
  • מעוז חייו מאת שלומי רוזנפלד, 2016, מעוז חיים.

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנרי ניר, הקיבוץ והחברה: הקיבוץ המאוחד 1923-1933, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1984.
  • ברוך כנרי, לשאת את עמם: ההגשמה, השליחות והדימוי העצמי של הקיבוץ המאוחד, אפעל: יד טבנקין, 1989.
  • יחיעם וייץ, דימויו העצמי של היישוב ומציאות השואה בראי העיתונות של הקיבוץ המאוחד ומפא"י, ילקוט מורשת, מ"ח, תש"ן, עמ' 97-108.
  • יחיעם וייץ, חזרת שליחי "הקיבוץ המאוחד" מאירופה, 1939-1941, בתוך: העפלה, תש"ן-1990, עמ' 108-123.
  • חיים (ליולק) הדרי, דרכה של קבוצת גבת אל הקיבוץ המאוחד, שורשים, ח', תשנ"ד-1994, עמ' 100-112.
  • אהרן קדר, עמדת הקיבוץ המאוחד בשאלת גבולות המפעל הציוני ומדינת ישראל, הקונגרס העולמי למדעי היהדות, 10, ב 1, תש"ן, עמ' 415-421.
  • אהרן קדר, תגובתו של הקיבוץ המאוחד לעליית המשטרים הפשיסטים באירופה, הקונגרס העולמי למדעי היהדות, ע 9, ב 2 תשמ"ו, עמ' 139-144.‬
  • רות זריז, ארץ-ישראל והגולה - קשר חברי ומקור השראה : הקשרים בין תנועת "דרור" בפולין עם הקיבוץ המאוחד בשנים 1939-1944, בתוך:‫ יהויקים כוכבי (עורך), תנועות הנוער הציוניות בשואה, חיפה: המכון לחקר תקופת השואה המשותף לאוניברסיטת חיפה ולבית לוחמי הגיטאות, תשמ"ט-1989, עמ' 265-270. ‬
  • איל כפכפי, הזיקה האידאולוגית-חינוכית לברית-המועצות כגורם בפילוג הקיבוץ המאוחד, הציונות, י"ד, תשמ"ט-1989, עמ' 127-160. ‬
  • ברוך בן-אברם, שלבים בתהליך הפוליטיזציה של הקיבוץ המאוחד ושל חבר הקבוצות, בתוך: קיבוץ ומפלגה, 1985, עמ' 16-26.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם תרשיש, מועצת איחוד הקיבוצים (פתח-תקוה, 5 באוגוסט 1927), קֹבץ הקבוץ המאוחד, תל אביב : הוצאת "חברה", תרצ"ב-1932, עמ' 139.
  2. ^ ר. שפירא האמת על הקיבוץ, פרדס, חיפה, 2013, פרק שני.
  3. ^ טקס הייסוד של חטיבת בני הקבה"מ - על המשמר 16.10.1951
  4. ^ מעוז חייו מאת שלומי רוזנפלד, 2016, מעוז חיים