מים קשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Merge-arrows-3.svg
מתקיים דיון בו מוצע לאחד ערך זה עם הערך ריכוך מים, הסיבה לכך היא: ריבוי כפילויות.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.

מים קשים הם מים המכילים כמות גבוהה של מינרלים מומסים (להבדיל מ"מים רכים"). קשיוּת נפוצה במים שאובים ממקורות טבעיים. מבין המינרלים המומסים העיקריים במים קשים ניתן למנות יוני סידן, מגנזיום, ברזל תלת-ערכיים, מנגן, גופרית ומימן פחמתי.

ניתן להפוך מים קשים ל"מים רכים" על ידי פעולות לריכוך מים.

דרגות קשיוּת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרגות קשיות של מים:

  • מים רכים: עד 60 מ"ג סידן לליטר מים.
  • מים קשים במקצת (Slightly hard): בין 61 ל-120 מ"ג סידן לליטר מים.
  • מים קשים: בין 121 ל-180 מ"ג סידן לליטר מים.
  • מים קשים מאוד: מעל 181 מ"ג סידן לליטר מים.

תופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתגובה עם סבון, יוצרים יוני המינרלים חומרים קשי-תמס היוצרים משקעים מוצקים. כך למשל, נוצרת טבעת משקעים סביב לאמבטיה בקו גובה המים לאחר הרחצה. ככל שהמים רכים יותר פעולת הסבון משתפרת, לאור מיעוט המשקעים הנוצרים. פיתוח הדטרגנטים שיפר את איכות פעולת הניקוי, כיוון שהדטרגנטים אינם מגיבים עם יוני סידן ומגנזיום.

יוני הסידן אחראים גם להיווצרות האבנית הנוצרת בעת חימום מים קשים, תוצאה של תגובת שיקוע של חומר קשה-תמס נוסף - סידן פחמתי (אבן גיר). האבנית השוקעת יכולה להוות בעיה חמורה במערכות שבהן זורמים מים חמים כגון צנרת מפעלים, או צנרת ביתית. האבנית הנוצרת עשויה לסתום צינורות או להצר את קוטרם הפנימי, ובכך לפגוע ביעילות המערכת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]