מים קשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מים קשים הם מים המכילים יוני סידן או יוני מגנזיום (לעתים גם יוני ברזל תלת ערכיים או יוני מנגן).

בתגובה עם סבון, יוצרים יונים אלה חומרים קשי-תמס (קשים להמסה במים) השוקעים, כגון הטבעת הנשארת סביב לאמבטיה לאחר הרחצה. פעולת הסבון משתפרת ככל שהמים נקיים יותר מיונים אלה ("מים רכים"), כיוון שנוצרים פחות משקעים. פיתוח קבוצת חומרים חדשה בשם "דטרגנטים" שיפרה את איכות פעולת הניקוי, כיוון שהדטרגנטים אינם מגיבים עם יוני סידן ומגנזיום, ולפיכך לא יוצרים משקעים. אולם בעיה חדשה נוצרה עם פיתוח הדטרגנטים, שכן הם מהווים מפגע סביבתי מזהם.

יוני הסידן אחראים גם להיווצרות האבנית הנוצרת בעת חימום מים קשים, תוצאה של תגובת שיקוע של חומר קשה-תמס נוסף שהוא סידן פחמתי (גיר). האבנית השוקעת יכולה להוות בעיה חמורה במערכות שבהן זורמים מים חמים כגון צנרת מפעלים, או צנרת ביתית. האבנית הנוצרת שוקעת וסותמת את הצינורות ופוגעת ביעילות התהליכים המסתמכים על המים החמים הזורמים בהם. ניתן להפוך מים קשים ל"מים רכים" על ידי פעולות לריכוך מים. דרגות קשיות של מים:

  • מים רכים: עד 20 מ"ג סידן לליטר מים
  • רכים במקצת: (Moderately soft): בין 20 ל40 מ"ג סידן לליטר מים
  • מים קשים במקצת (Slightly hard): בין 40 ל60 מ"ג סידן לליטר מים
  • קשיות בינונית (Moderately hard): בין 60 ל80 מ"ג סידן לליטר מים
  • מים קשים: בין 80 ל-120 מ"ג סידן לליטר מים
  • מים קשים מאוד: מעל 120 מ"ג סידן לליטר מים