מיקובקטריום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מיקובקטריום (Mycobacterium) הוא סוג של אקטינובקטריה (Actinobacteria), עם משפחה משלו: מיקובקטריצאה (Mycobacteriaceae). מעל 190 מינים מוכרים בסוג זה.[1] סוג זה כולל פתוגנים הידועים כגורמים למחלות קשות ביונקים, כולל שחפת ( Mycobacterium tuberculosis ) וצרעת ( Mycobacterium leprae ) בבני אדם.[2] הקידומת היוונית "myco" פירושה "פטריות", ומרמזת על הדרך שבה נצפתה המיקובקטריה בצורה דמוית עובש על משטחי תרביות. [3] המיקובקטריום נצבע באופן יציב-לחומצה (acid fast)[2] ולא נצבע בצביעת גרם.

תכונות מיקרוביולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבוליזם ומורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקובקטריה הם אירוביים. הם מתגיים בצורתם, לפחות ברוב השלבים אשר משכו תשומת לב אנושית מיקרוביולוגית עד כה; בנויים כמוטות ישרים או מעוקל מעט ברוחב שבין 0.2-0.6μm ואורך שבין 1.0-10μm. הם בדרך כלל חיידקים חסרי תנועה, למעט המינים מיקובקטריום מארינום (Mycobacterium marinum), שהוכח כי הם נעים בתוך מקרופאגים. למיקובקטריה יש קרום חיצוני,[4] הם מכילים קפסולות, ורובם אינם יוצרים נבגים (אנדוספורות). מיקובקטריום מרינום ואולי גם מיקובקטריום בוביס הוצגו כיוצרי נבגים; [5] עם זאת, מחקרים נוספים הביאו למחלוקת על כך. [6] המאפיין הייחודי של כל מיני המיקובקטריום הוא שדופן התא שלהם עבה משל חיידקים רבים אחרים, בהיותו הידרופובי, שעוותי ועשיר בחומצות מיקוליות / מיקולטים. דפן התא מורכב משכבת מיקולטים (mycolates) הידרופובית ושכבת פפטידוגליקנים המוחזקים יחד על ידי רב-סוכר, ערבינוגלקטאן (arabinogalactan). דופן התא תורם משמעותית לקשיות של המיקובקטריה. המסלולים הביו-סינתטיים של רכיבי דפן התא הם מטרות פוטנציאליות עבור תרופות חדשות לשחפת.[7]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ King HC, Khera-Butler T, James P, Oakley BB, Erenso G, Aseffa A, Knight R, Wellington EM, Courtenay O (2017) Environmental reservoirs of pathogenic mycobacteria across the Ethiopian biogeographical landscape. PLoS One 12(3):e0173811. doi: 10.1371/journal.pone.0173811
  2. ^ 2.0 2.1 Sherris Medical Microbiology (מהדורה 4th). McGraw Hill. 2004. ISBN 0-8385-8529-9.  Unknown parameter |veditors= ignored (עזרה)
  3. ^ James H. Kerr and Terry L. Barrett, "Atypical Mycobacterial Diseases", Military Dermatology Textbook, p. 401.
  4. ^ "Mycobacterial outer membranes: in search of proteins". Trends in Microbiology 18 (3): 109–16. 2010. PMC 2931330. PMID 20060722. doi:10.1016/j.tim.2009.12.005. 
  5. ^ Ghosh, Jaydip; Larsson, Pontus; Singh, Bhupender; Pettersson, B M Fredrik; Islam, Nurul M; Nath Sarkar, Sailendra; Dasgupta, Santanu; Kirsebom, Leif A (2009). "Sporulation in mycobacteria". Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America 106 (26): 10781–10786. PMC 2705590. PMID 19541637. doi:10.1073/pnas.0904104106. 
  6. ^ Traag, BA; Driks, A; Stragier, P; Bitter, W; Broussard, G; Hatfull, G; Chu, F; Adams, KN; Ramakrishnan, L (ינואר 2010). "Do mycobacteria produce endospores?". Proc Natl Acad Sci U S A 107 (2): 878–81. PMC 2818926. PMID 20080769. doi:10.1073/pnas.0911299107. 
  7. ^ Bhamidi S (2009). "Mycobacterial Cell Wall Arabinogalactan". Bacterial Polysaccharides: Current Innovations and Future Trends. Caister Academic Press. ISBN 978-1-904455-45-5.