מיקי מאוס במחנה גירס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תבנית {{ספר}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.
לוח 4. בנוסף לטקסט ולציור, הודבק על הדף תצלום של מחנה גירס

מיקי מאוס במחנה גירס (בצרפתית: Mickey au Camp de Gurs) [1] היא חוברת קומיקס צרפתית משנת 1942 מאת הקריקטוריסט הצרפתי יליד גרמניה ממוצא יהודי הורסט רוזנטל. רוזנטל יצר אותו כשהיה אסיר במחנה המעצר גירס בצרפת במלחמת העולם השנייה. בקומיקס מופיע מיקי מאוס של וולט דיסני, שנעצר בחשד שהוא יהודי ונשלח לגירס. רוזנטל הכיר במקורו של גיבורו על ידי הוספת ההצהרה "Publié Sans Autorisation de Walt Disney" ("פורסם ללא רשותו של וולט דיסני") [1] לכריכה הקדמית. רוזנטל היה עצור בגירס ואחרי שנתיים, בספטמבר 1942, גורש לאושוויץ; הוא נרצח ביום הגעתו.

מיקי מאוס במחנה גירס ראה אור לראשונה ב-2014 בפריז על ידי קלמן-לוי ו- מוזיאון השואה בפריז, 72 שנים לאחר כתיבתו. מיקי מאוס במחנה גירס כונה "אחת הדוגמאות המוקדמות ביותר ששרדו לקומיקס מהשואה" ו"אולי הנרטיב האמנותי הרציף המוקדם ביותר העוסק בשואה". [2]

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוברת "מיקי מאוס במחנה גירס" מציגה סיפור מפי מיקי מאוס של וולט דיסני. מיקי נעצר בצרפת על ידי הז'נדרמריה של צרפת של וישי כי לא הצליח להשיג תעודת זהות. הוא אומר לשופט שאין לו אמא ושאביו הוא וולט דיסני. כשהוא נשאל אם הוא יהודי, עונה מיקי שאין לו מושג. השופט מגיע למסקנה שמיקי חייב להיות יהודי, והוא נשלח למחנה המעצר גירס. שם הוא חווה את תנאי החיים הקשים של המחנה וחוקיו המעיקים. הוא זקוק לזכוכית מגדלת כדי לראות את מנת המזון שלו ופוגש אסירים שנראה שהם בקנוניה עם הרשויות. מיקי מחליט שזה לא בשבילו, ומכיוון שהוא דמות מצוירת, הוא מוחק את עצמו מהמחנה ומצייר את עצמו בהליכה לאמריקה: "וכך, בגלל שאני לא יותר מציור, שפשפתי את עצמי במשיכת המחק... ו... טא-דא..!!! המשטרה תמיד יכולה לבוא ולחפש אותי בארץ החירות, השוויון והאחווה (אני מדבר על אמריקה!)"

יצירות אמנות והיסטוריית פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקי מאוס במחנה גירס הוא רצועת קומיקס בת 15 עמודים, 13 איורים, שכתב ואייר רוזנטל [3] בדיו שחור וצבעי מים על נייר A5. הטקסט הוא בכתב יד והאיורים הם בשחור-לבן בחלק מהעמודים ובאחרים צבעוניים. מבקרת האמנות הילרי שיוט (Hillary L. Chute) הציעה בספרה "אסון מאויר" (Disaster Drawn) משנת 2016 שייתכן שמחסור בצבע בעבודתו של רוזנטל נבע מאי זמינות החומרים באותה תקופה. [4]

הלוח הרביעי כולל תצלום של מחנה המעצר גירס ובו עשרות צריפים בשורות. תצלום זה הודבק על דף הקומיקס לצד הטקסט וציור של מיקי המבוהל בוהה במבטו הראשון במחנה. [5]

בשנת 1978 נתרמה היצירה מיקי מאוס במחנה גירס למרכז התיעוד היהודי בפריז על ידי משפחת הנסבאכר. לא ידוע איך המשפחה רכשה את הספר. הוא הגיע לקהל רחב יותר ב-2011 כאשר ארט ספיגלמן, יוצר הרומן הגרפי מאוס משנת 1991, שמתאר יהודים כעכברים, הזכיר אותו בספרו, MetaMaus. שפיגלמן כתב כי גילוי הקומיקס של רוזנטל הוא "עוד תוקף שנתקלתי בו בדרך לספר שיש לה שורשים עמוקים". [6]

מיקי מאוס במחנה גירס יצא לאור לראשונה ב-2014, יחד עם שניים מספרי הקומיקס הנוספים של רוזנטל שיצר בעת מעצרו בגירס, בהוצאת קלמן-לוי ומוזיאון השואה בפריז. האוסף, שכותרתו Mickey à Gurs: Les Carnets de dessin de Horst Rosenthal (מיקי בגירס: ספרי הקומיקס של הורסט רוזנטל), חובר ונערך על ידי מדען המדינה וההיסטוריון הבלגי יואל קוטק (Joël Kotek) והעיתונאי והאוצר הצרפתי דידייה פסמוניק (Didier Pasamonik).

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלין מורגן תיארה את מיקי מאוס במחנה גירס כתערובת של וולט דיסני והרז'ה שפורשת "ביקורת ופארודיה קומית אפלה". קייל קנודה (Kjell Knudde) אפיינה את הקומיקס כ"התנגשות מוזרה בין תמימות ילדותית למציאות הקשה של פוליטיקה ומלחמה נאצית". ברנרד מרקס כינה את עבודתו של רוזנטל "עדות לא אופטימית ומרגשת מאוד על הזוועה שעבר". מורגן אמר שמיקי מאוס הוא גם אאוטסיידר אמריקאי וגם אסיר יהודי, מה שהופך אותו ל"ישות מטא-טקסטואלית" המסוגלת להתעלות מעל המציאות של המצב ולתת לרוזנטל נקודת מבט שלא ניתנת להשגה בדרך אחרת. מורגן כינה את העמוד האחרון של הקומיקס "פנטסטיה מטא-פיקשיונלית" וערך הקבלות בין מיקי שמוחק את עצמו לבין הנאצים שמוחקים את היהודים.

פנינה רוזנברג כתבה שעטיפת הקומיקס של רוזנטל המציגה מיקי מאוס חייכן במחנה ריכוז יוצרת חוסר התאמה שגדל ככל שהסיפור מתקדם. [7] הדיסוננס מגיע לשיאו כאשר מיקי מחליט להימלט ממצוקתו "האבסורדית, הקפקאית", ומוחק את עצמו כדי לברוח לארץ "החירות, השוויון והאחווה", [8] אך הוא מבהיר שזו אמריקה שהוא הולך אליה, לא צרפת, שנטשה את המוטו הלאומי שלה, חירות, שוויון, אחווה, הפנתה עורף לזכויות האדם והפכה לאנטישמית. [8]

אליסטר ודרבורן הציע כי על ידי הצגת מחנה ריכוז בקומיקס, רוזנטל משעה את המציאות ויוצר "מרחב מחנה מקביל" שדמותו המצוירת יכולה לחקור ולהטיל ספק "בקו רוחב שיהיה בלתי אפשרי בתוך המחנה החומרי עצמו". [9] ודרבורן הסביר שמיקי חוקר את גירס ב"נאיביות ילדותית". הוא אינו מסוגל להבין את מטרת המחנה ואת כללי ההתנהגות שלו, ותמה מכך, יותר מאשר הוא בהלם. [10] רוזנברג אמר שרוזנטל משתמש בעכבר של דיסני כדי להעביר את "המצב הסוריאליסטי" אליו נקלעו אסירי המחנה ו"מותח ביקורת נוקבת" על ממשלת צרפת על שנטשה אותם. [11] מרקס העיר כי בהפיכת הגיבור לדמות מצוירת, רוזנטל מדגיש את האבסורד שבמצבם.

נעשו השוואות בין מיקי מאוס במחנה גירס של רוזנטל לבין מאוס של ספיגלמן. צ'יוט כינתה את מיקי בגירס "קדימון רודף של מאוס", [4] והצהירה כי שתי היצירות היו מרכיב חשוב בעיצוב התפתחות הקומיקס העכשווי. [12] ליסה נעמי מולמן כתבה ש"הכוח המדהים" של שני הספרים הוא בגרפיקה, ש"משלבת חומרים טקסטואליים והמחשה, ומייצרת הצטלבויות אירוניות ועמוקות", [13] אך היא העירה שהדמיון הבולט ביותר הוא תיאור היהודי כעכבר. [14] רוברט ג'י ויינר (Weiner) ולין פולוול (Fallwell) ציינו כי השימוש של רוזנטל במיקי מאוס "ממחיש כיצד הופכים יהודים ל'אחר' - משהו שהוא תת-אנושי". [2] ריצ'רד מרן ברסם (Barsam) הצהיר כי בסרט התעמולה הנאצי "היהודי הנצחי" משנת 1940, "יהודים משווים לחולדות", [15] והיטלר, שטען כי "[היהודים] הם ללא ספק גזע, אבל הם לא בני אדם", [16] כינו עכברים מין ממאיר. [16] מולמן סבר כי על ידי הצגת היהודים כעכברים, רוזנטל ושפיגלמן "עוסקים באופן מטפורי בטענות הגזע המרושעות של היטלר". [16]

סטיבן פיינשטיין כתב כי ההצהרה של רוזנטל "פורסם ללא רשותו של וולט דיסני" על השער הקדמי של מיקי מאוס במחנה גירס המחישה את דאגתו של המחבר מהפרת זכויות יוצרים. [17] פיינשטיין הציע שהקומיקס הלא רשמי של רוזנטל הדגיש את האירוניה ש"ההגנה המשפטית מעניקה לזכויות יוצרים מעמד חזק יותר, אפילו בעידן הנוכחי, מאשר הגנה על אנשים". [18] קנודה (Knudde) ציינה כי הסוף האופטימי של הקומיקס מצביע על כך שרוזנטל האמין שישוחרר ולא היה מודע למה שתכננו הנאצים עבורו ועבור העצורים האחרים. קנודה אמרה כי גורלו של רוזנטל "מטיל צל עגום ואפל על כתביו". ודרבורן הדגיש את "הגוון המובן מאליו" וה"פתוס" המעיבים על הקומיקס: בעוד שמיקי יכול להימלט מהעולם המצויר שלו, מחברו נשאר שבוי בעולם החומר. [19]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Rosenberg 2002, Abstract.
  2. ^ 1 2 Weiner & Fallwell 2010, p. 464.
  3. ^ Wedderburn 2018, p. 13.
  4. ^ 1 2 Chute 2016, p. 174.
  5. ^ Wedderburn 2018, pp. 14–15.
  6. ^ Spiegelman 2011, p. 138.
  7. ^ Rosenberg 2002, pp. 275–276.
  8. ^ 1 2 Rosenberg 2002, pp. 278–279.
  9. ^ Wedderburn 2018, p. 180.
  10. ^ Wedderburn 2018, p. 185.
  11. ^ Rosenberg 2002, p. 275.
  12. ^ Chute 2016, p. 176.
  13. ^ Mulman 2010, p. 87.
  14. ^ Mulman 2010, p. 86.
  15. ^ Barsam 1992, p. 204.
  16. ^ 1 2 3 Mulman 2010, p. 85.
  17. ^ Feinstein 2008, p. 71.
  18. ^ Feinstein 2008, p. 58.
  19. ^ Wedderburn 2018, p. 187.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים

  • Barsam, Richard Meran (1992). Nonfiction Film: A Critical History. Indiana University Press. pp. 204–205. ISBN 0-253-20706-1.
  • Chute, Hillary L. (2016). "Maus's Archival Images and the Postwar Comics Field". Disaster Drawn. Harvard University Press. pp. 153–196. doi:10.4159/9780674495647-006. ISBN 9780674495647 – via De Gruyter.
  • Mulman, Lisa Naomi (2010). "A Tale of Two Mice: Graphic Representations of the Jew in Holocaust Narrative". In Baskind, Samantha; Omer-Sherman, Ranen (eds.). The Jewish Graphic Novel: Critical Approaches. Rutgers University Press. pp. 85–93. ISBN 978-0-8135-4775-6.
  • Feinstein, Stephen (2008). "Art from the Concentration Camps: Gallows Humor and Satirical Wit". Journal of Jewish Identities. 1 (2): 53–75. doi:10.1353/jji.0.0029. S2CID 161489868.
  • Rosenberg, Pnina (2002). "Mickey Mouse in Gurs – humour, irony and criticism in works of art produced in the Gurs internment camp". Rethinking History: The Journal of Theory and Practice. 6 (3): 273–292. doi:10.1080/13642520210164508. S2CID 143675622.
  • Spiegelman, Art (2011). MetaMAUS: A Look Inside a Modern Classic, MAUS. Pantheon Books. ISBN 978-0-375-42394-9.
  • Wedderburn, Alister (2018). "Cartooning the Camp: Aesthetic Interruption and the Limits of Political Possibility" (PDF). Millennium: Journal of International Studies. 47 (2): 169–189. doi:10.1177/0305829818799884. S2CID 149585148.
  • Weiner, Robert G.; Fallwell, Lynne (15 בדצמבר 2010). "Sequential Art Narrative and the Holocaust". In Friedman, Jonathan C. (ed.). The Routledge History of the Holocaust. Taylor & Francis. pp. 464–469. ISBN 978-1-136-87060-6. {{cite book}}: (עזרה)
 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מיקי_מאוס_במחנה_גירס&oldid=38625539"