מאוס: סיפורו של ניצול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאוס: סיפורו של ניצול
Maus: A Survivor's Tale
Maus he2010.jpg
עטיפת המהדורה העברית של הכרך הראשון
יוצר ארט ספיגלמן
סוגה רומן גרפי, שואה, ביוגרפיה
תקופת פרסום מקורית 19801991
ארץ מקור ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
שפת המקור אנגלית
מוציא לאור Pantheon Books עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

"מאוס: סיפורו של ניצול"אנגלית: Maus: A Survivor's Tale) הוא ספר זיכרונות בצורת רומן גרפי, אשר נכתב ואויר על ידי אמן הקומיקס היהודי-אמריקאי ארט ספיגלמן וראה אור בשנים 19801991. תוכנו של רוב הספר הוא זיכרונותיו של אביו, ולָאדֶק ספיגלמן, יהודי-פולני ניצול השואה, והאירועים שחווה בתקופת השואה. בשאר הספר מתואר ההווה, והשיחות בין ארט ספילגמן לאביו, ומערכת היחסים בינם. בשנת 1992 זכה הספר בפרס פוליצר.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתאר את חייו של ולאדק ספיגלמן, אביו של ארט ספיגלמן, לפני מלחמת העולם השנייה בתור יהודי-פולני בערים ראדום, צ'נסטוחובה, סוסנוביץ וביאלסקו, ובזמן מלחמת העולם השנייה, כאסיר מלחמה ליד נירנברג, בלובלין, סוסנוביץ בשנית, סורדולה, מחנה אושוויץ, שם היה אסיר מספר 175113, גרוס-רוזן ודכאו. במקביל מתוארים חייו בניו יורק ובפלורידה. במהלך הספר מראה ספיגלמן כיצד אביו, למרות חוויותיו במלחמת העולם השנייה, מראה גזענות מחמירה כלפי אנשים כהי-עור, וכיצד אישיותו העוקצנית מקשה על הסובבים אותו לסבול אותו. לדוגמה - אשתו השנייה, מאלה, לה נישא לאחר שאמו הביולוגית של ספיגלמן, אניה, התאבדה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתחיל באמצע שנות השלושים של המאה העשרים. בתחילת שנת 1938 מתרחשת הקצנה ברדיפת היהודים בגרמניה, המובילה לגלי אנטישמיות בפולין המתוארים בספר, בהשפעת עליית הנאצים לשלטון.[1]

ב-1 בסמפטמבר 1939 פורצת מלחמת העולם השנייה. ולאדק ספיגלמן מתואר כלוחם בחזית הפולנית- גרמנית. לאחר זמן קצר הקרב תם ונלקחים שבויי מלחמה, ביניהם ספיגלמן. על פי נתוני יד ושם, במערכת ספטמבר 1939 נפלו בשבי הגרמני כ-60,000 חיילים יהודיים. המחנה המוזכר בספר הוא מחנה השבויים נירנברג. במחנה זה בדומה למחנות נוספים, היהודים הועברו לחלק נפרד משאר השבויים. באזור שיכון היהודים התזונה הייתה לקויה, השיכון האופייני היה באוהלים לא מוסקים. השבויים אוכלסו בצפיפות ובלי מתקני תברואה הולמים. מבחינת העבודה הקשה והיחס האלים כלפיהם, חיי השבויים היהודים היו דומים לחיי האסיר במחנות הריכוז.[2] ספיגלמן הועבר יחד עם שבויים רבים אל מחנות באזור לובלין, שבו ישנם בורות הריגה (בורות הירי). בעזרת קרוביו, ספיגלמן משתחרר מהשבי ושב לסוסנוביץ' .

ימים ספורים לאחר פרוץ מלחמת העולם, סוסנוביץ נכבשה על ידי גרמניה. זמן קצר לאחר מכן החל תהליך הדרגתי של השתלטות וגירוש היהודים מבתיהם לשיכונים צפופים ומוגדרים- תהליך יצירת גטו סוסנוביץ'. החיים בגטו זה, כמובא בספר, אפיינו גם גטאות נוספים: הייתה חלוקה של תלושי מזון, מצוקת רעב, סחר לא חוקי במזון, ובוצעו אקציות כנגד שוכני הגטו.[3]

גירוש יהודי סוסנוביץ לאושוויץ החל ב-10 במאי 1942. ב-12 באוגוסט 1942 בוצעה סלקציה המונית בגטו, כ-4,000 יהודים גורשו לאושוויץ. ב-15 במרס 1943 הושלמה העברת התושבים הפולנים משרודולה והחלו להעביר את יהודי סוסנוביץ לגטו זה. גטו שרודולה אכלס כ-14,000 יהודים. בין המועברים היו ספיגלמן ומשפחתו.[3]

לאחר פינוי גטו שרודולה ספיגלמן ואשתו חיפשו מקום מסתור חדש. ניתן לראות את פעילותם של מכרים פולנים למשפחת ספיגלמן, אשר העניקו מחסה למשפחה, ותפקדו כחסידי אומות עולם.[4]

הספר מתאר שבשנת 1944, לאחר שמבצע ההברחה של ספיגלמן ואשתו נכשל, הם נשלחו למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. כשיהודים הובאו לאושוויץ, ביניהם ספיגלמן ואשתו, ראשית בוצעה הפרדה בין גברים לנשים. האסירים נדרשו להתפשט, למסור את רכושם, וללבוש מדי אסיר. על אמת האסיר קועקע מספר, אשר שימש כאמצעי זיהוי. ד"ר יוזף מנגלה, פושע מלחמה ורופא בגרמניה הנאצית, יחד עם עוד קציני אס אס, בצעו סלקציה של אסירי הגטו על פי מראם, בין אלה שהיו כשירים לעבודה ואלה שנשלחו ישירות להמתה. ספיגלמן שרד מספר פעמים סלקציה זו.

לאחר מרד הזונדרקומנדו נעצרה למעשה ההשמדה בתאי הגזים. הימלר הורה על פירוק הציוד בתאי הגזים ובמשרפות והעברתו למחנה גרוס רוזן.[5]

ב-18 בינואר 1945, הוחל פינוי מהיר של כ-66,000 אסירים מאושוויץ ומהמחנות הסמוכים, והחלו צעדות המוות אל מחנה גרוס רוזן. בין הצועדים היה ספיגלמן. בצעדות המוות האסירים הוכרחו לצעוד ברציפות למשך מרחקים ארוכים. כל אדם שניסה לברוח או שתשו כוחותיו, נורה על ידי האס אס.[6] לאחר שהגיע אל מחנה גרוס רוזן, ספיגלמן הועבר בקרונות משא צפופים אל מחנה דכאו. ממחנה זה הועברו חלק מהאסירים, ובנייהם ספיגלמן, אל הגבול השווייצרי בתור שבויים. ב-2 בספטמבר 1945 מסתיימת מלחמת העולם השנייה. בשנת 1946 ספיגלמן טס מפולין לשוודיה, במטרה לברוח מפולין, אשר בה מתחשים גילויי אנטישמיות גם לאחר השואה, כנגד היהודים אשר ניסו לחזור לבתיהם ולהשיג את רכושם בחזרה.[7] דוגמה לכך הוא בן משפחת גילבר אשר שב לביתו אבל נרצח בידי הפולנים אשר שכנו בבית.

הצגת הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארט ספיגלמן מציג את הדמויות בספרו כחיות, כך שבני כל עם מופיעים כחיה אחרת:

כל היצורים הללו מואנשים, ומתנהגים לחלוטין כבני אדם - רק ראשיהם כראשי חיות. בהתאם לכך, מדי פעם נותן ספיגלמן שמות דומים למקומות אמתיים, כגון Mauschwitz (במקום אושוויץ) או Catzkills.

החיות מסמלות לאומים וגזעים שונים ממספר סיבות:

  • הצגת היהודים כעכברים היא למעשה סאטירה לאופן שבו הנאצים ציירו את היהודים כשרצים. כמו כן, השימוש בעכברים נועד לסמל את התושייה אותה הפגינו יהודים רבים במהלך תקופת השואה ואת חוסר יכולתם של הנאצים להשמיד לחלוטין את האוכלוסייה היהודית. בשלב מסוים בסיפור, המחבר מדבר עם יהודי ישראלי, אשר מצויר כעכבר רגזן ושמנמן. באחד הראיונות עמו נשאל ספיגלמן איזו חיה לדעתו הכי מתאימה לייצג את הישראלים. תגובתו של ספיגלמן הייתה: "אין לי מושג ... דורבנים?".
  • לאחר שהקומיקס יצא לשווקים בפולין, פולנים רבים מצאו אותו פוגעני משום שהפולנים מוצגים בו כחזירים. עם זאת, פולנים רבים בעלילת הסיפור מתוארים באופן חיובי כגון האומנת של משפחת ספיגלמן וגברת מוטונוואה אשר הסתירה את אנייה וולאדק תוך כדי סיכון עצמי. ספיגלמן הסביר כי הוא בחר בחזירים בתום לב בשל הדמיון אותו ראה לדמויות בדיוניות אמריקאיות נודעות כגון מיס פיגי ופורקי פיג.
  • הצגת הצרפתים כצפרדעים היא סאטירה לכך שהצרפתים נוהגים לאכול צפרדעים.

למעט האמריקאים (אשר מצוירים בסיפור ככלבים), לאורך הסיפור כל הדמויות מכל גזע כמעט זהות במראם. לדוגמה, רוב העכברים היהודים דומים זה לזה ולא ניתן להבחין בהבדלי המין או הגיל ביניהם. לבוש ופרטים חיצוניים נוספים המזוהים עם הדמויות משמשים בעיקר כאמצעי העיקרי המאפשר לקוראים להבדיל בין הדמויות - לדוגמה, ספיגלמן עצמו תמיד לובש חולצה לבנה בלי שרוולים וחולצה שחורה מעליה; אשתו הצרפתית, פרנסואז (אשר מצוירת כעכבר, משום שהיא התגיירה), לובשת חולצת פסים, ולוסיה (חברתו של ולאדק לפני אניה) בעלת חזה שופע למדיי. בעודם משוטטים ברחובות העיר לאחר שהיא נכבשה בידי הנאצים, היהודים לובשים מסכות של חזירים על מנת להמחיש את הטרחה אותה נקטו היהודים באותה העת על מנת להסתיר את זהותם האמיתית.

השימוש בחיות ברומן הגרפי נראה אולי לא מתאים, אך במקום ליצור לקבוצות השונות אופי אחיד אשר יהיה תואם לסטריאוטיפים חברתיים קיימים, ספיגלמן ממחיש לאורך הסיפור כמה טיפשי זה לסווג אדם על בסיס השתייכות לאומית או אתנית.

השימוש בבעלי חיים בעלילה מאפשר גם לנתק את הקוראים מן העולם האמיתי. אמצעי זה הופך את הסיפור למושך יותר עבור הדור הצעיר של הקוראים, אך עדיין מציג סיפור העוסק בהישרדות ממוות במהלך תקופת השואה. אף על פי כן, על מנת שלא להתנתק את הקורא לחלוטין מהמציאות, המחבר מציג את הפן האנושי באמצעות סיפור חייו של אביו ובאמצעות הצגת עולמם האישי ומערכות היחסים בין הדמויות השונות בסיפור.

הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן מחולק לשני ספרים: הספר הראשון ("אבא מדמם היסטוריה", באנגלית: My Father Bleeds History) מתאר את קורותיו של ולאדק ספיגלמן לפני המלחמה ובמהלכה ומסתיים בנקודה שבה ולאדק ואניה מגיעים לשערי אושוויץ. הספר השני ("וכאן החלו צרותיי" (באנגלית: And Here My Troubles Began) ממשיך מאותה נקודה, ומתאר את קורותיו של ולאדק באושוויץ ואת הדרך שבה הצליח לשרוד במקום הנורא. הספר השני ממשיך להציג את היחסים בין ארט ספיגלמן לאביו (כאשר גם אשתו של ארט מצטרפת לסיפור) ואף מתרכז בהם באופן רב ומפורט יותר מאשר הספר הראשון.

הספרים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקו הראשון של "מאוס" תורגם לראשונה לעברית על ידי יעקב רוטבליט בסוף שנות השמונים תחת הכותרת "עכבר - סיפורו של ניצול". בתרגום זה לעברית לא נשמר משחק המילים של שם הספר באנגלית, הן קרבה מצלולית למילה Raus בגרמנית שמשמעותה החוצה ולרוב כוונתה בהקשר של יהודים החוצה וכן עם המילה עכבר בגרמנית, Maus.

ב-2010 הופיע לראשונה בעברית החלק השני ועמו גם החלק הראשון, שניהם בתרגומו של יהודה ויזן ובעריכתם של מרון ארן וצפורה לאמי (הוצאת 'מנגד', 2010). הפעם נשמר השם המקורי ו-'Maus' ראה אור כ-'מאוס'.

אחת מהדמויות המופיעות בספר כילד, מארק שפיגלמן, הוא פרופסור וחוקר באוניברסיטה העברית (אביו של מארק, מילוש, היה בן דודו של ולאדק ספיגלמן).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר קציעה אביאלי-טביביאן, 1937 - 1939 : הקצנה ברדיפת היהודים, הספריה של מטח, ‏2009
  2. ^ שבויי מלחמה יהודים, יד ושם
  3. ^ 3.0 3.1 המכון הבין-לאומי לחקר השואה, סוסנובייץ (Sosnowiec), יד ושם
  4. ^ סטטיסטיקות, יד ושם, ‏2019
  5. ^ ישראל גוטמן, אושוויץ - תולדותיו וייחודו, הספריה של מטח, ‏1997
  6. ^ ישראל גוטמן, צעדות המוות, הספריה של מטח, ‏1990
  7. ^ גלגולה של שנאה, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, ‏2005


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏צ'כיהצפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודית
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל