בארי ג'נקינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בארי ג'נקינס
Barry Jenkins
Barry Jenkins (cropped).jpg
לידה 19 בנובמבר 1979 (בן 42)
מיאמי, פלורידה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 2003–הווה (כ־19 שנים)
מקום לימודים
יצירות בולטות תרופה למלנכוליה ואור ירח
פרסים והוקרה פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר (2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בארי ג'נקינסאנגלית: Barry Jenkins; נולד ב-19 בנובמבר 1979) הוא במאי ותסריטאי קולנוע אמריקאי. הוא מוכר בזכות סרטיו "תרופה למלנכוליה" ו-"אור ירח"; על השני הוא לשבחים רבים, כולל זכייה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר, ופרס גלובוס הזהב לסרט הדרמה הטוב ביותר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נקינס נולד בשנת 1979 במיאמי, פלורידה. הוא צעיר בעשור משלושת אחיו, אשר לכל אחד מהם יש אבא ביולוגי שונה. אביו הביולוגי של ג'נקינס סירב להכיר בו וטען כי הוא אינו בנו הביולוגי. אביו נפטר כאשר ג'נקינס היה בן 12. הוא גודל על ידי אישה בשם מינרווה, שטיפלה בו ובאמו. בתיכון שיחק בנבחרת הפוטבול של בית הספר. לאחר מכן, המשיך ג'נקינס ללימודי קולנוע באוניברסיטת מדינת פלורידה בטאלאהאסי.[1]

סרט הביכורים של ג'נקינס היה "תרופה למלנכוליה", סרט עצמאי דל תקציב, שיצא לאקרנים בשנת 2008 בכיכובם של ויאט סנאק וטרייסי האגינס. הסרט קיבל תשבחות מצד המבקרים.[2][1] לאחר הצלחת הסרט, ג'נקינס כתב תסריט העוסק בזמר סטיבי וונדר ומסע בזמן לחברת הפקות, פוקוס פיצ'רס, ועיבוד קולנועי לרומן "סיפורו של רחוב ביל" מאת ג'יימס בולדווין. אולם, שני התסריטים לא הגיעו לכדי הפקה. מאוחר יותר הוא החל לעבוד כנגר אולם בהמשך ייסד חברת פרסום בשם "Strike Anywhere". בשנת 2011 הוא כתב וביים את סרט המדע-בדיוני הקצר "הגירה מחדש", העוסק בתהליך גֶ'נְטְרִיפִיקַצְיָה. בהמשך, הוא הועסק כתסריטאי על ידי חברת הכבלים HBO בסדרה "הנותרים".[1][3]

בשנת 2016, שמונה שנים לאחר סרט הביכורים שלו, יצא לאקרנים הסרט "אור ירח" אותו ג'נקינס כתב וביים. הסרט צולם בעיר הולדתו של ג'נקינס, מיאמי. הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל טלוריד, והוא זכה לביקורות חיוביות.[1][4][5] הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הדרמה הטוב ביותר[6] ובפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, בנוסף לשבע מועמדויות נוספות לפרסי אוסקר.[7] ג'נקינס עצמו זכה בפרס הבמאי והתסריט המעובד הטוב ביותר.[8]

בספטמבר 2020 פורסם שג'נקינס יביים את סרט ההמשך לסרט הלייב-אקשן של מלך האריות מ-2019, אשר יעסוק בדמותו של מופאסה.[9]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי ותסריטאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סרט הערות
2003 ג'וזפין שלי סרט קצר
ילד חום קטן סרט קצר
2008 תרופה למלנכוליה
2009 זוג צעיר סרט קצר
מספיק גבוה סרט קצר
2011 הגירה מחדש סרט קצר
כלורופיל סרט קצר
2016 אור ירח
2017 אנשים לבנים יקרים סדרת טלוויזיה, במאי פרק 5
2018 סיפורו של רחוב ביל גם הפיק
2020 Charm City Kings רק תסריטאי
2021 מחתרת המסילה סדרת טלוויזיה, מפיק בפועל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בארי ג'נקינס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Stephenson, Will (4 באוקטובר 2016). "Barry Jenkins Slow-Cooks His Masterpiece". The Fader. נבדק ב-5 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Scott, A. O. (29 בינואר 2009). "In Barry Jenkins's First Movie, a Short-Term Romance Leads to Big Questions". ניו יורק טיימס. נבדק ב-5 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Keegan, Rebecca (21 באוקטובר 2016). "To give birth to 'Moonlight,' writer-director Barry Jenkins dug deep into his past". לוס אנג'לס טיימס. נבדק ב-5 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Hammond, Pete (1 בספטמבר 2016). "Telluride Film Festival Lineup: 'Sully', 'La La Land', 'Arrival', 'Bleed For This' & More". Deadline.com. נבדק ב-5 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Scott, A. O. (20 באוקטובר 2016). "'Moonlight': Is This the Year's Best Movie?". ניו יורק טיימס. נבדק ב-5 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Berman, Eliza (9 בינואר 2017). "Moonlight Wins Golden Globe for Best Picture, Drama". טיים מגזין. נבדק ב-5 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ נירית אנדרמן, אוסקר 2017: "לה לה לנד" משווה את שיא המועמדויות של כל הזמנים, באתר הארץ, 24 בינואר 2017
  8. ^ אוסקר 2017: "אור ירח" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, באתר גלובס, 27 בפברואר 2017
  9. ^ אסף גולן, ‏סרט המשך ל"מלך האריות", באתר ישראל היום, 30 בספטמבר 2020