תעודה על מכירות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אלבום פלטינה)
להקת הבנים פלוס וואן (אנ') מציגה את תקליטי הזהב שלהם

תעודה על מכירות או אישור הסמכה להקלטת מוזיקה ניתנת לאמן/להקה על סמך המכירות, ההורדות או הזרמות של שירים. רמת הסף של כל אישור משתנה לפי סוג (אלבום, סינגל, סטרימינג/הורדות דיגיטליות, וידאו קליפים/DVD ורינגטונים), ולפי מדינה או טריטוריה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסי תקליטי הזהב והכסף המקוריים הוענקו לאמנים על ידי חברות התקליטים שלהם כדי לפרסם את הישגי המכירות שלהם. דיסק הכסף הראשון הוענק על ידי ריגל זונופון רקורדס (אנ') לג'ורג' פורמבי (אנ') בדצמבר 1937 עבור מכירות של 100,000 עותקים של השיר "When I'm Cleaning Windows".‏[1][2] דיסק הזהב הראשון הוענק על ידי RCA רקורדס לתזמורת גלן מילר (אנ'), טקס בנאקה (אנ') ו-The Modernaires (אנ') בפברואר 1942, עבור מכירות של 1.2 מיליון עותקים של הסינגל "Chattanooga Choo Choo". דוגמאות נוספת לכך הם תקליט הזהב שהוענק על ידי RCA רקורדס לאלביס פרסלי ב-1956 עבור מכירות של מיליון יחידות של הסינגל "Don't Be Cruel", ותקליט הזהב שהוענק על ידי דקה רקרודס לג'רי לואיס עבור "Rock-a-Bye Your Baby with a Dixie Melody". תקליט הזהב הראשון עבור אריכי-נגן הוענק על ידי RCA רקורדס להארי בלפונטה ב-1957 עבור האלבום Calypso, האלבום הראשון שנמכר 1,000,000 פעמים.

ברמת התעשייה, ב-1958, הציג איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי את תוכנית פרסי תקליטי הזהב שלה לתקליטים מכל סוג, אלבומים או סינגלים, שהשיגה מיליון דולר במכירות קמעונאיות. מכירות אלו הוגבלו לחברות תקליטים בארצות הברית בלבד.[3][4] ב-1968, כדי לקבל תקליט זהב היה צריך למכור 250,000 יחידות של אלבומים. בשל המחיר הקמעונאי הנמוך של סינגלים, מספר היחידות היה גבוה יותר.[4] תקליט הפלטינה הוצג לראשונה ב-1976, כאשר סף המכירה לאלבומים היה מיליון יחידות, וסף המכירה לסינגלים היה שני מיליון יחידות. באותה שנה, סף המכירה לתקליט זהב השתנה: סף המכירה לאלבומים היה 500,000 יחידות, וסף המכירה לסינגלים היה מיליון יחידות.[5] עד לשנה זו, אף אלבום לא קיבל תעודת פלטינה. למשל, ההקלטה של ואן קלייברן לקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של צ'ייקובסקי מ-1958 תזכה בסופו של דבר לתקליט פלטינה, אך רק עד שני עשורים לאחר יציאתו. תקליט היהלום הוצג לראשונה ב-1999, כאשר סף המכירה הייתה 10 מיליון יחידות. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, סף המכירה של סינגלים הושווה לסף המכירה של אלבומים.[5]

אישור הסמכה של RIAA[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקליט זהב הוגש לארטי שרוק (אנ') על העיבוד שלו ל-"Can't Take My Eyes Off You"

הייעוד הרשמי הראשון של "תקליט זהב" על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA) הוגדר לראשונה עבור סינגלים ב-1958. כמו כן, ה-RIAA הגדיר את המונח "תקליט זהב" כסימן מסחר של האיגוד בארצות הברית. תקליט הזהב הראשון שניתן על ידי ה-RIAA, ניתן ב-14 במרץ 1958 לפרי קומו "Catch a Falling Star". הפסקול של הסרט האמריקאי משנת 1955, אוקלהומה!, זכה לתקליט זהב ארבעה חודשים לאחר מכן. ב-1976, ה-RIAA הציג לראשונה את תקליט הפלטינה, שהוענק לראשונה לאלבום האוסף Their Greatest Hits (1971–1975) של האיגלס ב-24 בפברואר 1976,[6] ולסינגל "Disco Lady" של ג'וני טיילור (אנ') ב-22 באפריל 1976.[7][8] לאחר שמכירות המוזיקה עלו עם הצגת התקליטורים, ה-RIAA הציג תקליט מולטי-פלטינה ב-1984. תקליט יהלום, שהוענקו לאמנים שמכירותיהם של סינגלים או אלבומים הגיעו ל-10,000,000 עותקים, הוצג לראשונה ב-1999.[9]

במאה ה-20, ובעשור הראשון של המאה ה-21, בשל מכירות לסיטונאים, סינגלים ואלבומים רבים זכו לתעודות על מכירה, על אף שנמכרו בהרבה פחות. דבר זה הוספק באופן חלקי בשל המעבר של מכירת הסינגלים והאלבומים להורדות מוזיקה וסטרימינג.[10]

אישור הסמכה למדיה דיגיטלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק מהמדינות, אישורי ההסמכה להקלטת מוזיקה אינם חלים רק על מדיה פיזית, אלא כוללים גם על רינגטונים הורדות דיגיטליות והזרמות מוזיקה.[11][12][13][14] מדינות אחרות, כמו דנמרק וספרד, מחזיקות באישורי הסמכה להקטת מוזיקה נפרדים להורדות דיגיטלית וסטרימינג.[15][16]

אישור הסמכה של IFPI[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפדרציה הבין-לאומית לתעשייה הפונוגרפית (IFPI) נוסדה ב-1996, ומעניקה את תקליט הפלטינה האירופאי עבור מכירות אלבומים של למעלה ממיליון באירופה ובמזרח התיכון. תקליט המולטי-פלטינה האירופאי מוענק עבור מכירות בכפולות עוקבות של מיליון. הזכאות אינה מושפעת מתאריך הפרסום, ואינה מוגבלת לאמנים אירופיים בלבד.

אישור הסמכה של IMPALA[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגוד חברות התקליטים העצמאיות (IMPALA) נוסד באפריל 2000 כדי להצמיח את תעשיית המוזיקה העצמאית ולקדם מוזיקה עצמאית למען מגוון אמנותי, יזמי ותרבותי. האיגוד השיק אישורי הסמכה להקלטת מוזיקה בשנת 2005, כך שיכללו סף מכירות של פחות ממיליון: כסף (20,000+), כסף כפול (40,000+), זהב (75,000+), זהב כפול (150,000+), יהלום (200,000+), פלטינה (400,000+) ופלטינה כפולה (800,000+).

ספי הסמכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקליט פלטינה הוענק לדה דנן (אנ') על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האירי עבור אלבומם מ-1999, How the West Was Won. באירלנד, הקלטה חייבת להימכר ב-15,000 יחידות כדי לקבל תקליט פלטינה.

להלן ספי הסמכה עבור מדינות שונות. המספרים בטבלאות הם במונחים של "יחידות", כאשר יחידה מייצגת מכירה אחת או הורדה אחת של מדיום נתון. אישור הסמכה להקלטת מוזיקה מוענקת לעיתים קרובות במצטבר, וייתכן שאלבום בודד יקבל תקליט כסף, זהב ופלטינה בתורו. מאז 2013 בארצות הברית,[13] ו-2014 בבריטניה[17] ובגרמניה,[18] 150 הזרמות מוזיקה נחשבת כיחידה אחת שנמכרה.[17][19] מאז פברואר 2016, ה-RIAA מוסיף לחישוב המכירות של אלבומים וסינגלים גם הזרמות אודיו ווידאו על פי דרישה.[20]

מדינה אלבום כסף אלבום זהב אלבום פלטינה אלבום יהלום רשות מאשרת
ישראל 15,000 30,000 IFPI
ארצות הברית 100,000 500,000 1,000,000 10,000,000 RIAA
הממלכה המאוחדת 60,000 100,000 300,000 BPI
ברזיל 40,000 80,000 300,000 ABPD
סין 20,000 40,000 SARFT
צרפת 50,000 100,000 500,000 SNEP
הודו 100,000 200,000 IMI
רוסיה 25,000 50,000 100,000 NFPF
גרמניה 100,000 200,000 BVMI
יפן 100,000 250,000 1,000,000 RIAJ
קנדה 40,000 80,000 800,000 MC
ספרד 20,000 40,000 PROMUSICAE
איטליה 30,000 60,000 600,000 FIMI
אוקראינה 50,000 100,000 500,000 IFPI

האלבומים הנמכרים ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנ/ית שם האלבום שנת ההוצאה סוגה מכירות במיליונים
מייקל ג'קסון Thriller 1982 פופ / רוק / רית'ם אנד בלוז 66[21]
AC/DC Back in Black 1980 הארד רוק / הבי מטאל 50[22]
פינק פלויד The Dark Side of the Moon 1973 רוק מתקדם 45[23]
ויטני יוסטון / אמנים שונים The Bodyguard 1992 פסקול 45[24]
מייקל ג'קסון Bad 1987 פופ / רוק 45[25]
מיט לוף Bat Out of Hell 1977 הארד רוק 43[26]
האיגלס Their Greatest Hits (1971–1975) 1976 רוק 42[27]
בי ג'יז / אמנים שונים Saturday Night Fever 1977 פסקול 40[28]
פליטווד מק Rumours 1977 רוק 40[29]
שאניה טוויין Come On Over 1997 קאנטרי / פופ 40[30]
אדל 21 2011 סול / פופ / רית'ם אנד בלוז 35[31]
אמנים שונים Dirty Dancing 1987 פסקול 32[32]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנ/ית שם האלבום שנת ההוצאה מכירות במיליונים
מייקל ג'קסון Thriller 1982 33[33]
האיגלס Their Greatest Hits (1971–1975) 1976 29[34]
לד זפלין Led Zeppelin IV 1971 23[35]
AC/DC Back in Black 1980 22[36]
שאניה טוויין Come On Over 1997 15[37]
אדל 21 2011 14[38]
מיט לוף Bat Out of Hell 1977 14[39]
פינק פלויד The Wall 1979 11[40]

הממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנ/ית שם האלבום שנת ההוצאה מכירות במיליונים
קווין Greatest Hits 1981 6.1[41]
אבבא ABBA Gold 1992 5.3[41]
הביטלס Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band 1967 5.2[42]
אדל 21 2011 5.0[43]
אואזיס (What's The Story) Morning Glory? 1995 4.7[44]
מייקל ג'קסון Thriller 1982 4.4[44]
דייר סטרייטס Brothers in Arms 1985 4.3[44]
פינק פלויד The Dark Side of the Moon 1973 4.3[44]
מייקל ג'קסון Bad 1987 4.0[44]
קווין Greatest Hits II 1991 3.9[45]
אדל 25 2015 3.3[46]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – האלבומים הישראלים הנמכרים ביותר בכל הזמנים

אמנים שיאני מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מוזיקאים שיאני מכירות
אמנ/ית מדינת המוצא שנות פעילות סוגה הערכת מכירות במיליונים
הביטלס הממלכה המאוחדת 1960–1970 רוק / פופ / רוק אנד רול 600–1,000
אלביס פרסלי ארצות הברית 1954–1977 רוק אנד רול / פופ / קאנטרי 600–1,000
מייקל ג'קסון ארצות הברית 1964–2009 פופ / רית'ם אנד בלוז / רוק / דאנס 350–750
מדונה ארצות הברית משנת 1979 פופ / רוק / דאנס 275–300
אלטון ג'ון הממלכה המאוחדת משנת 1964 פופ / רוק 250–300
פרנק סינטרה ארצות הברית 1935–1995 פופ / ג'אז 250–300
לד זפלין הממלכה המאוחדת 1968–1980 הארד רוק / הבי מטאל 200–300
קווין הממלכה המאוחדת משנת 1971 רוק 150–300
אבבא שוודיה 1972–1982 פופ / דיסקו 200–300
בריטני ספירס ארצות הברית 1998 פופ 180–300

ייצור פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזמרת האמריקאית-סומלית, סעדו עלי ורסאמה (אנ'), מקבלת פרס מפעל חיים על תקליט זהב

הלוחות עצמם מכילים פריטים שונים מתחת לזכוכית, כאשר פרסים מודרניים משתמשים לרוב בתקליטורים במקום בתקליטים. רוב תקליטי הזהב והפלטינה הם למעשה תקליטי ויניל שעברו ריבוץ בריק (אנ'). ייתכן שהמוזיקה בתקליט עצמו לא תואמת את ההקלטה המוענקת בפועל.[47] יצרני לוחות בודדים הפיקו את תקליטי הזהב והפלטינה על פי חומרים שהיו זמינים להם ובטכניקות אחרות. הלוחית, בהתאם לגודל ולמורכבות העיצוב, עולה בין 135 ל-275 דולר אמריקאי, והיא מוזמנת ונרכשת לרוב על ידי חברת התקליטים שהוציאה את ההקלטה המקורית של השיר או האלבום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תעודה על מכירות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Alan's treasured possessions". Alan Randall's Memorabilia. ארכיון מ-2021-07-24. נבדק ב-12 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Bret, David (2014). George Formby: An Intimate Biography of the Troubled Genius. Lulu Press. p. 54. ISBN 978-1-291-87257-6. ארכיון מ-2022-10-18. נבדק ב-2022-10-18.
  3. ^ Venable, Shannon L. (2011). Gold: A Cultural Encyclopedia. ABC-CLIO. ISBN 978-0-313-38431-8.
  4. ^ 1 2 Shelton, Robert (1986). No Direction Home: The Life and Music of Bob Dylan. New York: William Morrow. p. 389. ISBN 0-688-05045-X.
  5. ^ 1 2 White, Adam (1990). The Billboard Book of Gold & Platinum Records. Billboard Books. p. viii. ISBN 978-0-7119-2196-2.
  6. ^ "Gold & Platinum: Eagles/Their Greatest Hits 1971 – 1975". RIAA. ארכיון מ-2022-01-20. נבדק ב-14 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Story of Gold & Platinum". RIAA. ארכיון מ-2016-01-09. נבדק ב-14 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Gold & Platinum: Platinum Awards". RIAA. ארכיון מ-2022-10-18. נבדק ב-14 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "About the Awards". RIAA. ארכיון מ-2016-01-09. נבדק ב-14 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Price, Jeff (28 באפריל 2011). "Getting A Gold Record By Selling Nothing". TuneCore. ארכיון מ-2017-09-23. נבדק ב-7 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Goodbye, 2004. Hello, 2005!". Recording Industry Association of American. ארכיון מ-2015-09-24. נבדק ב-23 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "RIAA Adds Digital Streams To Historic Gold & Platinum Awards". RIAA. אורכב מ-המקור ב-24 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 Alex Pham (9 במאי 2013). "Exclusive: On-Demand Streams Now Count Toward RIAA Gold & Platinum". Billboard. ארכיון מ-2014-02-22. נבדק ב-2022-10-18. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ "Neuer DIAMOND AWARD für die erfolgreichsten Singles und Alben in Deutschland" (בגרמנית). Bundesverband Musikindstie. אורכב מ-המקור ב-26 ביוני 2014. נבדק ב-15 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ IFPI Denmark: Guld og platin (2014) (בדנית). IFPI Denmark. 2014. ארכיון מ-2011-04-11. נבדק ב-31 במאי 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  16. ^ "Listas semanales: 14 July 2014 – 20.7.2014" (בספרדית). PROMUSICAE. ביולי 2014. אורכב מ-המקור ב-27 ביולי 2014. נבדק ב-21 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 Kreisler, Lauren (22 ביוני 2014). "UK's Official Singles Chart to include streaming data for first time". Official Charts Company. ארכיון מ-2022-10-18. נבדק ב-12 במרץ 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Spahr, Wolfgang (7 בינואר 2014). "Streaming Tally Joins Germany's Official Charts". Billboard. ארכיון מ-2014-01-25. נבדק ב-2022-10-18. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ "RIAA Accepts Streams for Gold and Platinum Certifications". Billboard. 1 בפברואר 2016. ארכיון מ-2016-02-01. נבדק ב-12 במרץ 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ "RIAA Debuts Album Award With Streams, Sam Hunt And More Receive Awards". AllAccess. 1 בפברואר 2016. ארכיון מ-2022-10-14. נבדק ב-1 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Best-selling album". Guinness World Records (באנגלית). נבדק ב-2017-08-06.
  22. ^ Ma, Kai. "Heavy Metal Under the Sea: Sharks Act Calmer When Listening to AC/DC". Time (באנגלית). ISSN 0040-781X. נבדק ב-2017-08-06.
  23. ^ "Pink Floyd, 'The Dark Side of the Moon' At 40: Classic Track-By-Track Review". Billboard. נבדק ב-2017-08-06.
  24. ^ "Is It Too Late for Whitney's Comeback?". TheWrap (באנגלית). 2009-08-31. נבדק ב-2017-08-06.
  25. ^ "Gold & Platinum". RIAA (באנגלית). נבדק ב-2017-08-06.
  26. ^ The Story of 'Bat Out of Hell' and Meat Loaf's Rise to Stardom, באתר Ultimate Classic Rock (באנגלית)
  27. ^ "Michael Jackson's Thriller Set To Become Top-Selling Album Of All Time". MTV News (באנגלית). נבדק ב-2017-08-06.
  28. ^ "Billboard 200 Chart Moves: 'Saturday Night Fever' Soundtrack Returns". Billboard. נבדק ב-2017-08-06.
  29. ^ "Gold & Platinum". RIAA (באנגלית). נבדק ב-2017-08-17.
  30. ^ Blakeley, Kiri. "Why Shania Twain Can't Sing". Forbes. נבדק ב-2017-08-06.
  31. ^ Adele's "21" Now Second Best-Selling British Studio Album Ever News Radio, באתר ABC News Radio (באנגלית)
  32. ^ Those chart busters, באתר Hindustan Times, ‏2013-10-10
  33. ^ "Gold & Platinum". RIAA (באנגלית). נבדק ב-2017-08-06.
  34. ^ "Gold & Platinum". RIAA (באנגלית). נבדק ב-2017-08-06.
  35. ^ "Gold & Platinum". RIAA (באנגלית). נבדק ב-2017-08-06.
  36. ^ "Gold & Platinum". RIAA (באנגלית). נבדק ב-2017-08-06.
  37. ^ "Top Country Catalog Album Sales Chart: April 18, 2017 | RoughStock". RoughStock (באנגלית). נבדק ב-2017-08-06.
  38. ^ "Gold & Platinum". RIAA (באנגלית). נבדק ב-2018-05-21.
  39. ^ "Gold & Platinum". RIAA (באנגלית). נבדק ב-2017-08-06.
  40. ^ Home, באתר RIAA (באנגלית)
  41. ^ 1 2 "Greatest of the greatest? The Top 10 biggest hits collections revealed" (באנגלית). נבדק ב-2017-08-06.
  42. ^ Alan Jones, Official Charts Analysis: The Beatles' Sgt Pepper's returns to No.1 after 50 years, באתר Music Week, ‏2 ביוני 2017 (באנגלית)
  43. ^ "Adele's 21 breaks five million sales barrier" (באנגלית). נבדק ב-2017-08-06.
  44. ^ 1 2 3 4 5 "UK's 60 biggest selling albums of all time revealed" (באנגלית). נבדק ב-2017-08-06.
  45. ^ "Queen's Greatest Hits becomes first album to sell 6 million copies in the UK" (באנגלית). נבדק ב-2017-08-06.
  46. ^ Alan Jones, Official Charts Analysis: La La Land hits top of the albums chart, באתר Music Week, ‏3 בפברואר 2017 (באנגלית)
  47. ^ "All That Music is Not Gold". Reno Gazette-Journal. 12 במרץ 1998. p. 65. ארכיון מ-2022-09-03. נבדק ב-2022-10-18. {{cite news}}: (עזרה)