מישל ליריס
 | |
| לידה |
20 באפריל 1901 הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
30 בספטמבר 1990 (בגיל 89) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| שם לידה | Julien Michel Leiris |
| מדינה |
צרפת |
| זרם ספרותי |
סוריאליזם |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| השכלה |
תיכון ז'אנסון-דה-סאי |
| בן או בת זוג |
Louise Leiris |
| פרסים והוקרה |
Grand prix national des Lettres (1980) |
  | |
מישל לייריס (בצרפתית: Michel Leiris, 20 באפריל 1901, פריז – 30 בספטמבר 1990, איל-דה-פראנס) היה אתנוגרף וסופר צרפתי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לייריס סיים לימודי פילוסופיה בשנת 1918. במשך תקופה מסוימת הוא התעניין בלימודי כימיה, אך מהר מאוד עזב את הלימודים. בשנים 1921–1924 הוא התקרב למקס ז'אקוב ואנדרה מסון דרכו הפך להיות סוריאליסט וכתב מספר יצירות שפורסמו בירחון סוריאליסטי.
בשנת 1930 הוא השתתף במשלחת צרפתית לאפריקה, שחזרה רק כעבור ארבע שנים. בעקבות התנסויותיו במהלך סיור זה, כתב ספר בשם L’Afrique fantôme. עם חזרתו לפריז, הוא התחיל לעבוד במוזיאון האדם, שם עבד עד לשנת 1971. בהיותו עובד מוזיאון הוא התקרב לדבורה ליפשיץ ועזר לה גם כאשר היא פוטרה מהעבודה.
החל משנת 1937 הוא היה פעיל בחוג סוציולוגי שהוקם על ידי ז'ורז' בטאיי.
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה השתתף לייריס במשלחת נוספת למושבות צרפתיות באפריקה. הוא התנגד לפעילות הצרפתית החל מתחילת הלחימה במלחמת העצמאות של אלג'יריה.
החל מ-1945 היה חבר מערכת כתב העת "זמנים מודרניים", שנוסד על ידי סימון דה בובואר, ז'אן-פול סארטר ומוריס מרלו-פונטי,
ב-1948 הביע תמיכה בציונות ובלח"י, "שנאבק באימפריאליזם האנגלי לא רק כאויב של העם היהודי, אלא גם כמדכא של העם הערבי"[1].
בשנת 1977, ליריס חתם על עצומה שניסח מישל פוקו בנוגע לדה-קרימינליזציה של יחסי מין בהסכמה עם קטינים (מתחת לגיל 15 - גיל ההסכמה בצרפת).
בשנת 1992 פורסם ספר אוטוביוגרפי בו תיאר מספר רב של אמנים עמם נפגש במהלך חייו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ימי גברות מאת מישל לאריס. תרגמה אילנה המרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984[2].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עבודות של מישל לייריס
- מישל ליריס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מישל ליריס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Mathieu Bouchard, Les intellectuels et la question palestinienne (1945-1948), Confluences Méditerranée 2010/1 (מס' 72), עמודים 27-19, 2010
- ^ מאיר שלו, ספרים - סימני בגרות -"ימי הגברות", מישל לאריס, תירגמה אילנה המרמן, הוצאת כתר/סימן קריאה/ הקיבוץ המאוחד, כל העיר, 8 בפברואר 1985