לדלג לתוכן

מישל ליריס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מישל ליריס
Michel Leiris
צילום דיוקן מ-1984
לידה 20 באפריל 1901
הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בספטמבר 1990 (בגיל 89)
בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Julien Michel Leiris
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי סוריאליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה תיכון ז'אנסון-דה-סאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Louise Leiris עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Grand prix national des Lettres (1980) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מישל לייריס (בצרפתית: Michel Leiris, ‏ 20 באפריל 1901, פריז30 בספטמבר 1990, איל-דה-פראנס) היה אתנוגרף וסופר צרפתי.

לייריס סיים לימודי פילוסופיה בשנת 1918. במשך תקופה מסוימת הוא התעניין בלימודי כימיה, אך מהר מאוד עזב את הלימודים. בשנים 19211924 הוא התקרב למקס ז'אקוב ואנדרה מסון דרכו הפך להיות סוריאליסט וכתב מספר יצירות שפורסמו בירחון סוריאליסטי.

בשנת 1930 הוא השתתף במשלחת צרפתית לאפריקה, שחזרה רק כעבור ארבע שנים. בעקבות התנסויותיו במהלך סיור זה, כתב ספר בשם L’Afrique fantôme. עם חזרתו לפריז, הוא התחיל לעבוד במוזיאון האדם, שם עבד עד לשנת 1971. בהיותו עובד מוזיאון הוא התקרב לדבורה ליפשיץ ועזר לה גם כאשר היא פוטרה מהעבודה.

החל משנת 1937 הוא היה פעיל בחוג סוציולוגי שהוקם על ידי ז'ורז' בטאיי.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה השתתף לייריס במשלחת נוספת למושבות צרפתיות באפריקה. הוא התנגד לפעילות הצרפתית החל מתחילת הלחימה במלחמת העצמאות של אלג'יריה.

החל מ-1945 היה חבר מערכת כתב העת "זמנים מודרניים", שנוסד על ידי סימון דה בובואר, ז'אן-פול סארטר ומוריס מרלו-פונטי,

ב-1948 הביע תמיכה בציונות ובלח"י, "שנאבק באימפריאליזם האנגלי לא רק כאויב של העם היהודי, אלא גם כמדכא של העם הערבי"[1].

בשנת 1977, ליריס חתם על עצומה שניסח מישל פוקו בנוגע לדה-קרימינליזציה של יחסי מין בהסכמה עם קטינים (מתחת לגיל 15 - גיל ההסכמה בצרפת).

בשנת 1992 פורסם ספר אוטוביוגרפי בו תיאר מספר רב של אמנים עמם נפגש במהלך חייו.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ימי גברות מאת מישל לאריס. תרגמה אילנה המרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984[2].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מישל ליריס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]