מכון גיאורגי אליאבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מכון גיאורגי אליאבה לבקטריופאג'ים, מיקרוביולוגיה ווירולוגיה הוא מכון שנוסד בשנת 1926 לצורכי מחקר בבקטריופאג'ים, המשמשים כנגיפים התוקפים את החיידקים, ולניצול הפוטנציאל הרפואי הטמון בהם (Phage therapy). המכון מומן על ידי סטלין, למטרות ביצוע מחקר, דגימה וייצור של בקטריופאג'ים. ברבות השנים הפך למרכז עולמי לחקר שימושים רפואיים בבקטריופאג'ים. אחת מהצלחותיו הראשונות של המכון הייתה בפיתוח בקטריופאג' רב עוצמה למלחמה במחלת הדיזנטריה, שבו השתמש הצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה ובשנים שלאחר מכן. המכון עדיין ממוקם בטביליסי ומשקיף על נהר הקורה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון נוסד בשנת 1926 בטביליסי כמעבדה מיקרוביולוגית. מייסדה, פרופ' גיאורגי אליאבה, לא היה מודע לקיום בקטריופאג'ים עד לשנת 1926. באותה שנה הוא פגש, במכון פסטר שבפריז, את פליקס ד'הרל (Felix d'Herelle), ביולוג קנדי ממוצא צרפתי, שהיה הראשון שהציע להשתמש בבקטריופאג'ים כטיפול נגד חיידקים, והתיידד עמו. בפגישה זו התרשם אליאבה מאוד מהאפשרויות הגלומות במחקר אודות בקטריופאג'ים ובאופן השפעתן על הטיפול במחלות הנגרמות על ידי חיידקים‏[1].

ד'הרל עצמו ביקר בטביליסי פעמיים בשנים 1934-1935. ד'הרל נענה להזמנה של סטלין, בשנת 1934, לבקר במעבדה של אליאבה שהוקמה מספר שנים קודם לכן. ביקוריו של ד'הרל בטביליסי, שהייתה תחת השלטון הסובייטי, גרמו לו להתאהב בקומוניזם, והוא הסכים לחלק את זמנו לשנה בין טביליסי לעבודתו הרגילה. הוא אף הקדיש לסטלין את אחד מספריו, "הבקטריופאג' ותופעת ההחלמה" ("The Bacteriophage and the Phenomenon of Recovery"), שפורסם בשנת 1935 בטביליסי.

עם התמשכות עבודתו החל ד'הרל לתכנן מגורי קבע בטביליסי והחל בבניית קוטג' בשטח המכון. מבנה המגורים שימש מאוחר יותר כמפקדת הק.ג.ב. בגאורגיה.

למרות הידידות בין שני המדענים, שיתוף הפעולה ביניהם היה לוקה בחסר. בערך בתקופה בה החל ד'הרל לבנות את בית מגוריו בשטח המכון, התאהב אליאבה באותה אישה שראש הנ.ק.ו.ד. בגאורגיה, לברנטי בריה, היה מאוהב בה גם כן. גורלו של אליאבה נקבע. הוא הוצא להורג והוקע כאויב העם. ד'הרל עצמו נאלץ להלמלט מטביליסי ויש אומרים כי מעולם לא חזר מאז. על פי גרסה אחרת שהה ד'הרל בפריז בתקופת הוצאתו של אליאבה להורג והחליט לא לחזור לטביליסי. כמו כן, סיפרו של ד'הרל נאסר להפצה.

למרות ההתפתחויות לא שינה המכון את ייעודו ועיסוקו, והמשיך את עבודת המחקר על הפאג'ים. בשנת 1938 אוחדו המכון למחקר הבקטריופאג' והמכון למיקרוביולוגיה אפידמיולוגיה, שנוסד בנפרד בשנת 1936, ונוסד המכון למיקרוביולוגיה אפידמיולוגיה ובקטריופאג'. המכון המשיך לפעול עד לשנת 1951. בשנה זו בוטל רישונו של המכון בידי קומיסר העם של הבריאות הגאורגית. לאחר 1951 הוכפף המכון להתאגדות משרד הבריאות ושמו שונה ל-המכון לתרכיבי חיסונים ונסיובים.

המחקר והעבודה על הפאג'ים נמשכה בתקופת המלחמה הקרה מבלי שהמערב היה מודע לה. תרמה לכך העובדה שכל המחקר נכתב בשפה הגאורגית. כמו כן השיטה לא נבדקה באופן עקבי, הניסויים נעשו על בני אדם ולא היו קבילים במערב. הניסוי הקרוב ביותר לסטנדרטים מערביים בוצע בפולין של שנות ה-80 ותוצאותיו הראו מובהקות סטטיסטית גבוהה.

גם המכון בטביליסי ספג משברים שהביאו אותו לירידת פעילותו. מלחמת האזרחים בגאורגיה בתחילת שנות ה-90, ומשבר החשמל שנגרם בעטיה גרם לכך שהמוסד עבר לתאורה בנרות. מחצית מספריית הפאג'ים שנמצאה במקררי המוסד, אבדה עקב כך. המימון הסובייטי הופסק ומחיר האמפולה האמיר והפך אותו ללא מסחרי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]