דיזנטריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיזנטריה
Dysentery
flux
תסמינים hemorrhagic diarrhea, שלשול עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
DiseasesDB 12005
MeSH D004403
סיווגים
ICD-10 A03.9, A06.0, A07.9
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בּוֹרְדָם או דִּיזֶנְטֶרְיָהאנגלית: Dysentery) היא שלשול חמור, המלווה לפי הגדרה בדם וריר בצואה, וכן בחום גבוה, הנובע מזיהום במערכת העיכול. המושג מתייחס יותר לתסמינים הנגרמים על ידי מחלות או מצבים בריאותיים שונים, ובדרך כלל אינו משמש כשם של מחלה בפני עצמה.

Shigella

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הפתוגנים הגורמים לדיזנטריה ניתן לחלק ל-2 קבוצות.

חיידקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ‏.Shigella spp - ‏S. desynteriae,‏ S. flexneri,‏ S. boydi ו-S. sonni.
  • ‏.E.coli spp - הכוונה היא לזנים הפתוגניים של E.coli: ‏(Enterohemorrhagic E.coli (EHEC ו-(Enteroinvasive E.coli (EIEC.
  • Campylobacter jejuni
  • .Salmonella spp - ‏S. typhi, ‏S. cholerasuis, ‏S. enteritidis ו-S. typhimurium.

טפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]


לדיזנטריה יכולת הדבקה גבוהה מאוד. המחלה שכיחה יותר בקיץ מאשר בחורף. חולי איידס מועדים במיוחד להידבקות; רבים מהם אכן נדבקים במחלה ומתקשים להיפטר ממנה ומסיבוכיה, העלולים להיות קטלניים עבורם.

על החולים בדיזנטריה לשתות כמויות גדולות של נוזלים על-מנת למנוע התייבשות כתוצאה מהשלשול. במקרים חמורים נדרש עירוי תוך-ורידי כדי לספק את הנוזלים החסרים. לא מומלץ לצרוך תרופות נגד שלשול, שכן הן מאריכות את משך המחלה.

שיגלוזיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שיגלוזיס

שיגלוזיס נגרמת על ידי מיני החיידק Shigella המפורטים לעיל ומועברת בדרך כלל על ידי מים או מזון המזוהמים בצואה (מחזור צואה-פה). למזונות מסוימים סיכוי גבוה יותר לשאת את החיידק: תפוחי אדמה, דגי טונה, פסטה, מוצרי חלב, בשר עוף וירקות לא מבושלים. רובן המוחלט של ההדבקות מתרחשות עקב דרכי מים מזוהמות (במדינות מתפתחות) או גהות לקויה של עובדי מזון.

סוג חיידקי השיגלה התגלה בתחילת המאה ה-20 על ידי המיקרוביולוג היפני קיושי שיגה, ועל שמו הוא קרוי. ישנם ארבעה מינים השייכים לסוג זה, כולם גורמים למחלה; הנפוץ שבהם: Shigella dysentariae. חיידק זה מפריש רעלן המפרק קשרים גליקוזידיים ב-rRNA, המרכיב את הריבוזומים, בהם מיוצרים חלבוני התא. יצור החלבונים נפסק והתא מת במהרה. החיידק תוקף בדרך-כלל תאי אפיתל במעי הגס; מותם של אלו גורם להפסקת ספיגת המים במעי, וכתוצאה מכך - לשלשול ולאיבוד מים.

שיגלוזיס גורמת, בין השאר, לכאבים ולהתכווצויות בבטן, הקאה, חום גבוה, כאבים בפי הטבעת, דם בצואה וכאמור - שלשול חמור, אשר עלול לגרום להתייבשות. סיבוכים אפשריים הם דלקות בדרכי השתן, אלח דם (זיהום חמור בדם) ואי-ספיקת כליות. בכ-3% מהחולים במחלה ישנה נטייה גנטית מסוימת, העלולה לגרום להופעת דלקת מפרקים ראקטיבית.

החולים בשיגלוזיס מחלימים בדרך-כלל מעצמם תוך פחות משבוע; למרות זאת, נהוג לטפל במחלה באמצעות אנטיביוטיקה כדי למנוע סיבוכים אפשריים והדבקות.

אפשרויות הטיפול האנטיביוטי בשיגלוזיס:

טיפול דרך הפה:

  1. תרופות ממשפחת הקינולונים (לדוגמה: ציפרופלוקסצין או נורְפְלוֹקְסַצין). תרופות אלו אינן מאושרות בדרך כלל לטיפול בילדים.
  2. אזיטרומיצין (אזניל)הנה התרופה המועדפת בילדים.
  3. אמוקסיצילין וכן טרימֵתוֹפְּרים סולפמתוקסזול (קוֹטרימַקסוֹזוֹל) היו תרופות הבחירה בעבר, אך היום אינן מומלצות בדרך כלל בשל אחוזי עמידות גבוהים של החיידק.

טיפול תוך ורידי: תרופת הבחירה היא צפטריאקסון (רוצפין).

במדינות העולם השלישי כ-5% עד 15% ממקרי השיגלוזיס קטלניים.[1] בארצות הברית נדבקים בכל שנה כ-18,000 איש.[2]

אמביאזיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמביאזיס, או דיזנטריה אמבית, היא מחלה הנגרמת על ידי הפרוטיסט Entamoeba hystolitica וגם כן מועברת על ידי מים או מזון מזוהמים. בנוסף, היא יכולה להיות מועברת באמצעות מגע מיני. אנשים נגועים יכולים לחיות עם המחלה במשך שנים ללא כל סימן, אך בזמן זה הם מפרישים צואה נגועה ויכולים להדביק בקלות אנשים אחרים.

האמבה, אשר שוכנת כל העת במעי הגס אצל אנשים נגועים, תוקפת עם התפרצות המחלה (רק אצל כ-16% מהנשאים) את דפנות המעי וגורמת לכיבים ולדימומים. סיבוכים אפשריים הם פריטוניטיס (דלקת של קרום המעי) וכן דלקות וכיבים באיברים שונים בגוף, בעיקר בכבד. כל הסימפטומים של שיגלוזיס רלוונטיים גם כאן. שיעור התמותה נמוך בהרבה מזה של שיגלוזיס.

האנטיביוטיקה העיקרית המשמשת לטיפול בדיזנטריה אמבית היא מֵטרונידָזוֹל.

הדיזנטריה גרמה למותם של האישים הבאים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Todar, Kenneth. "Shigella and Shigellosis". Todar's Online Textbook of Bacteriology. נבדק ב-10 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Angulo, Frederick J.; Swerdlow, David L. (1995). "Bacterial Enteric Infections in Persons Infected with Human Immunodeficiency Virus". Clinical Infectious Diseases. 21 (Supplement 1): S84–S93. doi:10.1093/clinids/21.Supplement_1.S8.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.