מלחמת בני ארץ בבני שחת

מלחמת בני ארץ בבני שחת
מידע כללי
מאת	דן צלקה
שפת המקור	עברית
סוגה	פנטזיה
הוצאה
הוצאה	עם עובד
תאריך הוצאה	1992

מלחמת בני ארץ בבני שחת הוא ספר פנטזיה^[1] לבני נוער מאת הסופר דן צלקה המתאר את מסעותיהם של מָרִי, בן המדבר, וחבריו היוצאים לשחרר את המלך שלמה, הכלוא בידי יריבו אשמדאי. הספר מסופר כמונולוג מפי מרי עצמו ומלבד קו העלילה המרכזי, מתוארות שתי עלילות משנה ובהן שני מסעות נוספים של מרי וחבריו. צלקה בחר לכתוב את שמה של הדמות הראשית, מרי בן עמתל, כשם הכותב ולהוסיף את שמו כמתרגם בלבד: "תורגם מלשון המדבר בידי דן צלקה".
מלחמת בני ארץ בבני שחת יצא לאור ב-1992 בהוצאת עם עובד. בספר ישנם 113 עמודים.

עלילה ודמויות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונפליקט המרכזי בעלילה, שכל הסיפור חותר אל פתירתו, הוא גירוש שלמה מכס המלכות על ידי אשמדאי, ראש השדים. אשמדאי, המתחזה לדמותו של שלמה ומבצע מעשי זוועה בשמו, אוסר את שלמה בממלכתו אשר ב-'צאראם אמו' (מכתש רמון). מרי בן עמתל, הגיבור המספר, יוצא בראש משלחת שתפקידה לשחרר את המלך הכלוא. קוו עלילה זה מתבסס באופן ישיר על מדרש המופיע במסכת גיטין (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, סח.-:) ובמקומות רבים נוספים.

קו העלילה המשני מתאר את יציאתו של מרי וער, חברו, כדי לשחרר את ארוסתו של ער מידי הנבל קולום-כום. קו עלילה זה מתבסס באופן חלקי בלבד על מקורות מהעולם היהודי.

עלילת המשנה הסוגרת את הספר, מגוללת את מסעם של מרי בן עמתל ונדה, חברתו, לעבר העיר האגדית לוז. צלקה מזהה את העיר עם מקומה של בית אל המקראית ומאפייניה שאובים מהמדרשים אודות העיר בספרות חז"ל (בראשית פרק כח, שופטים א כו, בבלי מסכת סוטה דף מו:).

השימוש במקורות יהודיים בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת בני ארץ בבני שחת מושתת על מקורות יהודיים השזורים אלה באלה לצד מיעוט רכיבים שהם פרי דמיונו של צלקה. רובו המוחלט של הספר: קו העלילה המרכזי, שתי עלילות המשנה, החפצים הקסומים, היצורים הפלאיים, המציאות הפוליטית והכלכלית ברקע העלילה, השפה ועוד רכיבים רבים שואבים באופן ישיר ממקורות שונים. לעיתים אף מובאים בסיפור ציטוטים מפורשים מהמקורות: מקרא, מדרש והלכה. שלושה מאפיינים מרכזיים לדרך השימוש במקורות בספר:

א. התאמה למבנה ותוכן של ספר פנטזיה לבני נוער: הנגשת השפה, תלישה מההקשר המקורי לשם יצירת עלילה קוהרנטית, ויתור על חלקים מסוימים ושינוי חלקים אחרים לשם התאמה לקהל היעד. כך למשל, רכיבים מסוימים מצונזרים ורכיבים אחרים מותאמים לערכים או סוגיות שעסויים להעסיק בני נוער. אם במדרש אשמדאי נחשף בעקבות דרישתו לשכב עם נשותיו בשעת נידתן וכן עם בת שבע אימו, אצל צלקה החשד עולה בעקבות יחס לא מכבד לנשים, עמ' 26–27. בדומה לכך חטאו של שלמה עם נשים נוכריות, המוצג במדרש כסיבה מרכזית להדחתו, מוזכר כרמז בלבד בספרו של צלקה ובמקום זאת מודגשת גאוותו של שלמה, חטא נפוץ אחר בגרסאות הסיפור השונות, כסיבה לנפילתו.

ב. העצמת המופלא: הגורם המאחד בין המקורות מהם שואב הספר הוא עיסוק במופלא. הרכיבים הפנטסטיים, שיכולים לעניין את הקורא, מועצמים, מודגשים ומתרחבים. תיאורים טכניים של המופלא (למשל, עודף פרטים שעשוי להלאות את הקורא), מושמטים. עולמם של השדים מתואר לפרטי פרטים, ברזולוציה שאינה קיימת במקורות (עמ' 46–48, 68 ועוד). ומוטיבים פנטסטיים מפורסמים כגון הנשר של שלמה, טבעת שלמה, העיר לוז, מטה משה, כיסא שלמה (ועוד רבים נוספים) מקבלים תכונות נוספות ומרשימות: הנץ גדול כמו בית, עונה לשם 'אלטר' ומגן על אדונו בנאמנות (עמ' 85-84,35). העיר המסתורית לוז מתוארת בפירוט שובה לב וגיבורי הסיפור אף נפגשים עם אחד מאנשיה, בקו עלילה משני של לא פחות מ-13 עמודים.

ג. חופש יצירתי בתחום בניית הדמויות והמקומות: בניגוד לתחומים האחרים בספר, הדמויות הפועלות והמקומות בהם מתרחש הסיפור הם, לפי רוב, פרי דמיונו של צלקה. בחירה זו מאפשרת להתנתק מהמקורות המצוטטים ולקבל עצמאות, על אף שמירב פרטיה לקוחים ממקורות אחרים. דרכי השימוש במקורות יוצרים מפגש מלהיב ומלא עניין בין קוראים צעירים ובין מקורות פנטסטיים הקיימים בעולם היהודי. המאפיין הדידקטי והחינוכי של קריאה במקורות מצטמצם אך המפגש בין הקורא ובין המקורות, פרטיהם ואף המסרים העולים מהם, מתקיים בצורה חזקה.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. [2. https://www.tau.ac.il/sites/default/files/media_server/imported/308/files/2013/11/2_tslka.pdf חבל שהספר נגמר], פרופ' זהר שביט ביקורת על הספר, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת (ספרות), 05.03.1993: שביט מתארת את הספר כסיפור חניכה, "שהארכאיזם שלו מעניק לו עומק". בסיפור משובצים מיתוסים קדומים לצד יצירי דמיון המחבר, המרכיבים סיפור מיתי הרמוני ומלא קסם, ללא התנשאות ידענית כלפי הקורא. הספר מתואר כיצירת אמנות, היוצרת עולם מלא צבע ועומק, בלשון עשירה ברבדים לשוניים תנ"כיים לצד ספרות המזרח הקודם.