ממלכת דיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ממלכת דיין
滇國
דיין והברברים הדרום-מערביים בתחילת תקופת האן. אדום מייצג נוודים, צהוב נווד למחצה וסגול יישובי קבע דיין והברברים הדרום-מערביים בתחילת תקופת האן. אדום מייצג נוודים, צהוב נווד למחצה וסגול יישובי קבע
יבשת אסיה
עיר בירה בשטח ג'ינינג של ימינו
משטר מלוכה
הקמה
תאריך
ייסוד על ידי גְ'וָאנְג צְ'יָאו
279 לפנה"ס
פירוק
תאריך
כיבוש על ידי שושלת האן
109 לפנה"ס
ישות יורשת שושלת האן

ממלכת דְייֵןסינית: 滇國, בפין-יין: Diān guó) הייתה ממלכה עתיקה שהוקמה על ידי בני הדְייֵן, קבוצה אתנית של שבטים ילידים שאינם סינים (אנ'), שהתמחו בעיבוד מתכות, ושמשכנם היה סביב מישור אגם דיין במרכז צפון יונאן בסין משלהי תקופת האביב והסתיו עד שושלת האן המזרחית. הדיין נדחקו בהדרגה ולבסוף נטמעו בתרבות הסינית של בני ההאן כאשר שושלת האן התפשטה בסדרה של מסעות צבאיים לעבר יונאן של ימינו. הכיבוש והסיפוח של ממלכת דיין על ידי שושלת האן בשנת 109 לפנה"ס הובילו בסופו של דבר להקמת המחוז הצבאי יִיג'וֹאוּ (益州郡 Yì zhōu jùn).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי ברונזה המציג שבעה שוורים הניצודים על ידי שני טיגריסים, שנעשו על ידי אנשי דיין
כלי ברונזה המציג טיגריס, אייל ושור

דיין הייתה ממלכה קדומה ששכנה ביונאן המודרנית, בדרום-מערב של סין. לדברי ההיסטוריון של האן, סה-מה צ'יין, היא הוקמה בשנת 279 לפני הספירה כאשר צ'ינגשיאנג, מלך צ'ו שלח כוח צבאי לדרום-מערב. גְ'וָאנְג צְ'יָאו (莊蹺, Zhuāng qiāo), מצביא של מדינת צ'ו, הגיע לאגם דיין כחלק מהמערכה הצבאית של צ'ו. כאשר שושלת צ'ין פלשה למולדת הצ'ו, החליט גְ'וָאנְג צְ'יָאו להישאר ביונאן ולאמץ את המנהגים של הילידים, והקים את ממלכת דיין. לאחר מכן הופלה שושלת צ'ין על ידי שושלת האן, והמחוזות הצבאיים בָּה ושׁוּ של השושלת החדשה גבלו עם דיין.

על פי רשומות ההיסטוריון נשלט אזור דרום-מערב על ידי ברברים, שבהם היה שליט יה-לאנג החזק ביותר. ממערב ליה-לאנג היו בני המִימוֹ ובהם היה שליט דיין השליט החזק ביותר. צפונית לדיין היו בני הצְ'יוֹנְגְדוּ (בדרום סצ'ואן של ימינו). כל הילידים שהשתייכו לעמים אלו נהגו לעצב את שערם בצורת פטיש עץ. הם התגוררו ביישובי קבע ועיבדו את שדותיהם.

באזור מטונְגְשְׁה מזרחה ליֵה-יוּ' היו שבטי הסְווֵי והקונמינג שנהגו לקלוע את שערותיהם לצמות ועברו ממקום למקום עם עדריהם. לא היו להם מגורים או שליטים קבועים. מצפון-מזרח לסְווֵי היו השִׂי והדְזְווֹדוּ. השבטים החזקים ביותר של הדְזְווֹדוּ היו הזָ'אן והמָאנְג שחיו מערבית למדינת שׁוּ. חלקם עברו ממקום למקום, אך אחרים חיו במגורי קבע. מצפון-מזרח לזָ'אן ולמָאנְג היו הבָּאיְמָה, שהיו שייכים לשבט הדִי.

שׁוּ הוא המקום היחיד שמכין רוטב מפרי הג'וּּ. כמויות גדולות ממנו מיוצאות בסתר לשווקים של יה-לאנג השוכנת על נהר הדְזָאנְגְקֶה. בנקודה זו הדְזָאנְגְקֶה הוא ברוחב מעל 100 צעדים, רחב מספיק כדי לאפשר לסירות לשוט במעלה ובמורד הזרם. המלך של דרום יְוֵּ'ה שלח כסף וסחורות במאמץ להשתלט על יה-לאנג, והרחיב את מאמציו מערבה עד טונְגְשְׁה, אך עד כה הוא לא הצליח לגרום ליה-לאנג להכיר בריבונותו.

בשנת 135 לפני הספירה הביא טָאנְג מֶנְג, שליח מטעם שושלת האן, מתנות לדְווֹטונְג, מלך יה-לאנג, שגבל בממלכת דיין, ושכנע אותו לקבל עליו מרות של שושלת האן. באזור הוקם המחוז הצבאי גְ'ייֵנְוֵיי. בשנת 122 לפני הספירה שלח הקיסר וו ארבע קבוצות של שליחים לדרום-מערב בחיפוש אחר מסלול לדָאשְׂיָה (השם בו כינו הסינים את באקטריה) במרכז אסיה. אחת הקבוצות התקבלה בברכה על ידי מלך דיין, אך אף אחת מהן לא הצליחה להמשיך הלאה מכיוון שנחסמו בצפון על ידי שבטי סְווֵי וקונמינג של אזור אָרהָאי, ובדרום על ידי שבטי דִי ודְזְווֹ. עם זאת הם למדו שבמרחק מערבה הייתה ממלכה בשם דְייֵן-יְוֵּה, שם האנשים רכבו על פילים וסחרו בסתר עם סוחרים משו.

בשנת 111 לפני הספירה הורה וו, קיסר האן לשבטים הברברים של המחוז הצבאי גְ'ייֵנְוֵיי לגייס חיילים למערכה צבאית כנגד ממלכת נָאן-יְוֵּ'ה. מחשש שהשבטים השכנים יתקפו אותם בהיעדר הגברים התמרד שבט ג'וּ'לָאן נגד שושלת האן והרג את מושל המחוז הצבאי גְ'ייֵנְוֵיי. לאחר שהובסה ממלכת נָאן-יְוֵּ'ה פנו כוחות האן צפונה והכניעו את השבטים השונים של יֵה-לָאנְג, ג'וּ'לָאן, טוֹאוּלָאן, צְ'יוֹנְג, דְזְווֹ, זָ'אן, אָה מָאנְג.

וו, קיסר האן שלח את וָאנְג זָ'אן-יוּ לשכנע את מלך דיין לקבל עליו את מרות הקיסר, והצביע על כך שרבים מהשבטים השכנים כבר הובסו. בתחילה לא היה מלך דיין מוכן לקבל את ההצעה כיוון שעדיין היו ברשותו כ-30,000 חיילים, כמו גם את נאמנותם של השבטים לָאוגִ'ין ומִימוֹ הסמוכים. עם זאת, בשנת 109 לפני הספירה, כוחות האן מבָּה ושׁוּ הביסו את הלָאוגִ'ין והמִימוֹ, מה שגרם למלך דיין להיכנע. ממלכת דיין הפכה למחוז הצבאי יִיג'וֹאוּ (益州郡 Yì zhōu jùn), אבל למלך הותר להמשיך בשלטונו בכפיפות לקיסר. שלטון המלך הגיע לקיצו כתוצאה ממרד כושל בתקופת שלטונו של ג'או, קיסר האן. שושלת האן המשיכה במסעות הכיבושים וכבשה את שבטי הקונמינג בשנים 86 ו-82 לפני הספירה, והגיעה עד לאזור מיאנמר של ימינו.

קברים מלכותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני הדיין קברו את מלכיהם באתר שְׁגָ'איְשָׁאן, שנחשף בשנת 1954 ליד כפר שְׁגָ'אי במועצה ג'ינינג ביונאן. הקברים זוהו באמצעות הכיתוב "חותם מלך דיין". הכתובת נכתבה בכתיב חותם (אנ') על חותם קיסרי מזהב שהוענק על ידי קיסר האן למלך דיין.[1][2] סה-מה צ'יין ציין שהדיין היו אחת משתי הקבוצות האתניות היחידות שקיבלו חותם קיסרי, הקבוצה השנייה היו בני היה-לאנג. שתי החותמות שרדו. החותם של יה-לאנג הופיע ב-2007 מבן לקבוצה האתנית של המיאו בגוויג'ואו, שטען שהוא הצאצא ה-75 של מלך יה-לאנג.[3]

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבוד ברונזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי דיין היו אומני מתכת מתוחכמים, שיצקו חפצים מברונזה וגם מברזל. חפצי הברונזה של דיין נוצקו בשתי שיטות, שיטת התבניות ושיטת השעווה האבודה. הקברים של אצילי דיין הכילו מערך מרשים של חפצי ברונזה, אם כי קברים מאוחרים של אצילי הדיין הכילו גם חפצים מברזל יצוק מקומי.

תופי ברונזה גדולים שימשו את הדיין כדי לתקשר בקרב. קברים טקסיים של אצילי דיין כללו תופי ברונזה גדולים מלאים בקונכיות פי-הכושי. החלק העליון של התופים הוסר והוחלף במכסה ברונזה.

השפעות סאקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריונים ירוסלב לבדיינסקי (Iaroslav Lebedynsky) וויקטור מאיר (Victor H. Mair) משערים שייתכן שכמה מבני עם הסאקה (עם) (אנ') היגרו לאזור יונאן בדרום סין בעקבות גירושם על ידי בני היְוֵּאגְ'ה במאה השנייה לפני הספירה. חפירות חשפו חפצי אמנות פרהיסטוריים מתרבות הדיין ביונאן, כדוגמת תופים, המתארים סצנות ציד של פרשים בני גזע קווקזי בבגדים מרכז אסייתיים. הסצנות המתוארות בתופים אלה לפעמים מתארות פרשים אלו עוסקים בציד. סצנות נמרים התוקפים שוורים מזכירות לפעמים גם את האמנות הסקיתית הן בבחירת הנושאים והן בצורה.

תיאור חברת דיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכסי הברונזה כוסו בפסלונים ומבנים מיניאטוריים, המתארים סצנות שונות מחיי עם הדיין. מכסי הברונזה מתארים את אנשי דיין שעסקו בפעילות יומיומית כמו ציד, חקלאות ואריגה. סצנות אחרות מתארות את פעילות הפנאי של אנשי דיין, כמו קרב שוורים, ריקודים וביצוע מוזיקה. אנשי דיין לבשו טוניקות מעל מכנסיים קצרים ועצבו את שיערם בציציות. מכסי הברונזה אישרו את התיאור של סה-מה צ'יין של תסרוקת דיין.

סצנות רבות תיארו את הדיין במלחמה, לרוב כשהם רוכבים על סוסים. עדויות ארכאולוגיות מראות כי סוסים בויתו על ידי עם הדיין כבר במאה השישית לפני הספירה. מכסי הברונזה תיארו גם את בני הדיין עורפים את ראשיהם של אויביהם (שתסרוקתם הייתה של צמות ארוכות).

הממלכה התבססה על חקלאות, חפצי הברונזה מראים גם ציד ראשים, קורבנות אנושיים ועבדים כחלק מחברת דיין.[4][5]

חורבות תת-מימיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכאולוגים גילו שרידים של מבנים ושברי חרסים מתקופת דיין שהוצפו במי אגם פושיין והצליחו לתארכם בעזרת תיארוך פחמן-14.

חפצים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדָאבָּוֹנָה, אתר הקשור לתרבות דיין, גילו הארכאולוגים קבר עם ארון קבורה כפול. הארון החיצוני עשוי עץ והארון הפנימי עשוי ברונזה. הארון הפנימי עוצב בצורת בית ושוקל מעל ל-157 קילוגרם.

המוזיאון המחוזי של יונאן מחזיק בשרידים ארכאולוגיים רבים של תרבות דיין.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ממלכת דיין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Charles Higham (2004). Encyclopedia of ancient Asian civilizations (מהדורה illustrated). Infobase Publishing. עמ' 93. ISBN 0-8160-4640-9. 
  2. ^ Jacques Gernet (1996). A history of Chinese civilization. Cambridge University Press. עמ' 198. ISBN 0-521-49781-7. 
  3. ^ "Seal of ancient king made public". CRI.cn. 1 בנובמבר 2007. 
  4. ^ Charles Higham (1996). The Bronze Age of Southeast Asia (מהדורה illustrated). Cambridge University Press. עמ' 139. ISBN 0-521-56505-7. 
  5. ^ Stephen Mansfield; Martin Walters (2007). China: Yunnan Province (מהדורה 2, illustrated). Bradt Travel Guides. עמ' 6. ISBN 1-84162-169-2.