מכנסיים קצרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטפסת קירות הלובשת מכנסיים קצרים

מכנסיים קצרים הם סוג מכנסיים המשמשים כלבוש גברי ונשי. ביגוד זה משמש לכיסוי אזור החלציים, כלבוש עליון (ותחתיו נלבשים תחתונים כלבוש תחתון). למכנסיים קצרים דרגות אורך שונות - יש המכסים רק את אזור אגן הירכיים, והמכנסיים מסתיימים בחלק הירך העליון, יש מכנסיים קצרים המגיעים עד הברכיים (והמכונים מכנסי ברמודה), ויש מכנסיים קצרים המגיעים באורכם אל מתחת לקו הברך (מכנסי שלושת רבעי או מכנסי שבע שמיניות).

המכנסיים נקראים "מכנסיים קצרים" מאחר שבניגוד למכנסיים רגילים, מכנסיים קצרים אינם מכסים את כל אורך הרגל, והם קצרים יותר מאורכה של הרגל.

מכנסיים קצרים משמשים בעיקר לצורכי ספורט (ומכונים בהתאם "מכנסי ספורט") או באקלים חם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני המהפכה הצרפתית,[1]המעמד העובד לבשו מעין מכנסיים ארוכים ואצילים לבשו מכנסיים מצועצעים ומקושטים צרים או רחבים עד לברכיים ומתחתם גרביים מקושטות. לאחר המהפכה גברים מכל המעמדות התחילו ללבוש מכנסיים ארוכים. אך ילדים קטנים הולבשו במכנסיים קצרים, שהתארכו עם הגיל. משם באה האמירה ש'גבר בוגר לובש מכנסיים'.

באירופה של המאה ה-19 נהגו להלביש ילדים במכנסיים קצרים (בעיקר כתלבושת אחידה בבתי הספר). כאשר הילדים הגיעו לגיל העשרה הם הולבשו במכנסיים באורך מלא. על מנת שלא להיראות כלובשי בגדי ילדים, אנשים מבוגרים לא נהגו ללכת עם מכנסיים קצרים.

במלחמת העולם הראשונה הבריטים הקימו את המפקדה הצפון אמריקאית שלהם באי ברמודה[1]. הייתה שם רק חנות תה אחת והבריטים שתו הרבה תה, למרות החום המעיק, בעל החנות רצה להלביש את עובדיו, כך שיהיה להם נוח לעבוד. הוא מצא רק מכנסי חאקי וקיצר אותם עד מעל לברכיים. אדמירל העורף הבריטי מאסון בארידג' (Mason Berridge) שנהג לשתות את התה שלו שם, התלהב מהרעיון ואימץ אותו עבור חבריו הקצינים וכינה את המכנסיים הללו בשם 'מכנסי ברמודה'. מהר מאוד החלו קציני הצי הבריטי ואחריהם קציני הצבא הבריטי כולו ששירתו באזורים חמים לאמץ את המראה הנוח הזה כמדי הקיץ של הצבא הבריטי. אחרי זה השכיל המטכ"ל הבריטי להפוך את מכנסי הברמודה לחלק ממדי המשרתים באזורים הטרופיים של האימפריה הבריטית .

ב-1920 אימצו תושבי ברמודה את המכנסיים כבגד מקומי של אנשי העסקים שלהם.

ב-1932 עוררה כוכבת הטניס אליס מארבל (Alice Marble) האמריקאית [2] שערוריה כשהופיעה לתחרויות עם מכנס בגזרת A שהגיעו עד ברכיה.

בראשית המאה ה-20, עם העלייה בתרבות הספורט והפנאי, החלו אנשים מבוגרים (הן גברים והן נשים) ללבוש מכנסיים קצרים בעת פעילויות אלה. מה שעורר התנגדויות במקומות שונים. העיר הונסדייל (Honesdale) בארצות הברית[3], הוציאה בשנת 1938 תקנה שאוסרת ללבוש מכנסיים קצרים בתחום העיר בטענה שהעיר 'צנועה ואיננה חוף רחצה'.

בעוד שבמכנסי גברים כבר שולבו רוכסנים בשלהי תקופת השפל הגדול, במכנסי נשים, הם התחילו להופיע רק בסוף שנות ה-1940 ראשית שנות ה[4]1950, והם נתפרו בתפר הצדדי של המכנס הנשי, כי רוכסן קדמי נחשב לא צנוע לאשה.

הניו יוקר טיימס פרסם ב-1944 שמועצת העיר מונהנס (Monahans) טקסס אסרה על נשים ללבוש מכנסיים קצרים במקומות ציבוריים. ב-1959 מועצת פלאטסבורו (Plattsburgh) אסרה על כל נערה מעל גיל 16 ללבוש מכנסיים קצרים ברחובות, מי שנתפסה לבושה כך נאלצה לשלם קנס של 25 דולר או לשבת 25 ימים במעצר.

בשנת 1949 צולמה שחקנית הקולנוע מרילין מונרו במכנסיים קצר קצרים (short shorts), ובראשית שנות ה1950 התחילו יותר ויותר נשים ללבוש את גזרת המכנס הזה שהתאפיין באורך של 6 אינץ מעל לברך, מותן מוגבה ורוכסן צד. גם כלבוש יומיומי ברחובות ולא רק כבגד נופש. הדבר עורר ביקורות רבה כי התלבושת הנשית המקובלת הייתה אז חולצה, חצאית ארוכה, גרבי ניילון ונעלי עקב. באביב 1952 שלחה אשה שהגדירה עצמה כ'גברת מהוגנת' מכתב תלונה למועצת העיר פורט וורת' טקסס (Fort Worth) שבו כינתה את המכנסיים הקצר קצרים הללו כ'פרסומת לניאוף'. היא גם התלוננה על כך שהיא נאלצת להתבונן ב'רגליים מכוערות' ושהמכנסיים הקצר קצרים הם 'חרפה לאנושות'. מועצת העיר שקלה לאסור את לבישת המכנסיים בקהילה המקומית, אך הסיפור הגיע לכותרות בכל ארצות הברית, ועורר שם את הוויכוח בעד ונגד מכנסיים קצרים בכלל. מה שגרם לכך שבשנות ה1960 תעשיית האופנה החלה לעצב ולעודד חצאיות מידי כתחליף למכנסיים הקצרים. חצאיות המידי לא התקבלו ברצון על ידי הנשים, הייתה זו תקופת חופש מיני ונשים חיפשו ביגוד שיבטא אותו.

בסוף שנות ה1960 התחילה מארי קוואנט (Mary Quant) המעצבת הוולשית, לעצב חצאיות מיני שקראה תיגר על 'האופנה המקובלת' להלבשת נשים. בגלל הביקוש לבגדים יותר ויותר קצרים היא עיצבה בשנות ה1970 מכנסיים קצרים[5] מאוד שתפר המפשעה שלהם היה 2 אינץ' והם זכו לכינוי 'מכנסיים לוהטים' (Hot Pants) ההצלחה הייתה מיידית והן נלבשו על ידי כל המי ומי כולל ג'קלין קנדי -אונאסיס. גם גברים כגון אלטון ג'ונס ודויד בואי התחילו ללבוש את המכנסים הלוהטות. אך סגנון המכנסיים הלוהטות שאף אומץ על יד כמה חברות תעופה כמדים של הדיילות, התחיל להיות מזוהה יותר ויותר עם תעשיית המין ובאמצע שנות ה-1970 המכנסיים איבדו את הפופולריות שלהם. נעלמו ל20 שנה והופיעו שוב בשנות ה1990 כחלק מהתלבושת של שחקניות קולנוע וזמרות פופ כגון ג'ניפר לופז ובריטני ספירס.

מכנסיים קצרים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלוצות שהגיעו לפלשתינה -א"י לבשו מכנסיים קצרים[6], מתוך תחושת שוויון עם הגברים, זה לא תמיד התקבל באהדה. המכנסיים הקצרים הובאו ארצה על ידי עולות סוציאליסטיות שבאו ממזרח אירופה בעליה השנייה והעלייה השלישית.

נשות הפלמ"ח לבשו מכנסיים קצרים[7], לעבודה, לחגים וגם לשמירה. בצילום על אתר הפלמ"ח[8] בפרק 'לוחמות הפלמ"ח במלחמת השחרור' נראית בחורה יושבת במגדל שמירה לבושה במכנסיים כהים, כנראה כחולים. גם חברות הקיבוצים [9]לבשו מכנסיים קצרים.

מתקופת טרום-המדינה ידוע השיר 'זלמן יש לו מכנסיים' [10] ששורתו השנייה היא 'מגיעות עד הברכיים', כלומר מעין מכנסי ברמודה.

בספרה 'חליפות העתים' כותבת אילה רז שבסוף שנות ה1930 התחילו המכנסיים הקצרים להיות פופולריים בתל אביב[11], לנשים וגברים. ובעוד בעולם הם היו בגדי פנאי וספורט בלבד, בתל אביב הם הפכו לבגד לכל עת.

בזמן הצנע בארץ, ב-1949 מיד לאחר קום המדינה כולם בכל שכבות החברה לבשו מכנסיים קצרים[12].

המאייר והקריקטוריסט דוש יצר את דמותו של 'שרוליק' [13]כסמל לישראלי. שרוליק לובש מכנסיים קצרים, חובש כובע טמבל ונועל סנדלים.

מאבק תלמידות התיכונים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזה כמה שנים, מתעורר בכל קיץ בארץ מאבק של תלמידות בתי הספר התיכוניים לאפשר להן ללבוש מכנסיים קצרים כמו שמאפשרים לבנים.

בקיץ 2015 [14]התלוננו בנות על אפליה ב'קוד הלבוש' בבית הספר, כאשר בנים התלבשו איך שרצו בעוד המורות בדקו עם סרגלים 'בדיקת צניעות' את אורכי המכנסיים של הבנות וכן אם החולצה לא חושפנית מדי. הבנות טענו שדווקא האפליה הזו מלמדת את הבנים שהבנות הן אובייקט מיני ושהן 'אחראיות בצורת ההתלבשות שלהן, לצורה שבה נערים וגברים רואים אותן'. שר החינוך, נפתלי בנט, טען שצריכים להיות גבולות לצורת הלבוש. הבנות לעומת זאת טענו שזו אפליה סקסיסטית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מכנסיים קצרים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 HISTORY OF SHORTS, OLD BULL LEE (באנגלית)
  2. ^ Rowena Ritchie, Now & Then: The History of Shorts, Ecosalon, ‏15/5/2012 (באנגלית)
  3. ^ Lintom Weeks, When Wearing Shorts Was Taboo, npr, ‏7/4/2015 (באנגלית)
  4. ^ Dolores Monet, A History of Trousers and Pants in Western Culture, Bellatory, ‏11/5/2020 (באנגלית)
  5. ^ Vienna vernose, A HISTORY OF HOTPANTS JUST IN TIME FOR SUMMER, HEARST, ‏28/6/2019 (באנגלית)
  6. ^ און ברק, המכנסיים הקצרים הגיעו לפלשתינה עם החלוצות, ומיד הלהיטו את הרוחות, הארץ
  7. ^ אטילה שומפלובי ואלכסנדרה לוקש, הפלמ"חניקית שהצטרפה למחאת המכנסיים, YNET, ‏13/6/2019
  8. ^ לוחמות הפלמ"ח במלחמת העצמאות, הפלמ"ח -קבוצות המחץ של
  9. ^ שירה מייקין, "אלוהים אוהב שורטס": ההיסטוריה של המכנסונים רצופה סערות, הארץ, ‏20.5.2020
  10. ^ זלמן יש לו מכנסיים, זמרשת
  11. ^ אילה רז, חליפות העתים, תל אביב: ידיעות אחרונות, 1996, 1996, פרק אופנת חוף הים בתל-אביב, עמ' 80, ISBN 965-482-014-5. (בעברית)
  12. ^ סהר שלו, הסיפור הארוך של המכנסיים הקצרים, הארץ, ‏8.6.2012
  13. ^ הכי ישראלי, קק"ל
  14. ^ קשת זמיר, [https://socialism.org.il/maavak/2015/07/מחאת-המכנסיים-הקצרים "מחאת המכנסיים הקצרים" מאבק נגד סקסיזם ואפליה], ‏מאבק סוציאליסטי