ממלכת טונגנינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממלכת טונגנינג
東寧王國
Kingdom of Tungning.svg
Chihkan Tower 03171.jpg מגדל צ'יקאן בפורט פרובינטיה, משרדו של קושינגה לאחר שהשתלט על המושבה ההולנדית לשעבר
יבשת אסיה (האי טאיוואן)
שפה נפוצה הוקלו
עיר בירה טונגטו
משטר מלוכה
הקמה
תאריך
המצור על פורט זילנדיה
1662
פירוק
תאריך
קרב באיי פנגהו
1683
ישות קודמת חברת הודו המזרחית ההולנדית
ישות יורשת שושלת צ'ינג
אוכלוסייה בעבר 200,000 (נכון ל-1683)
מטבע מטבעות נחושת וכסף שהממלכה הנפיקה ‏

ממלכת טונגנינגמנדרינית תקנית: 東寧王國, בפין-יין: Dōngníng Wángguó) הייתה ממלכה קצרת ימים (16611683) שנוסדה באי טאיוואן. הממלכה, אותה יסד קושינגה, בנו של פירט סיני ואם יפנית, הייתה הממשל הראשון של בני האן בטאיוואן. קושינגה, מאחרוני הנאמנים לשושלת מינג בנפילתה, השתלט על האי לאחר שנמלט מפני המאנצ'ו שהשתלטו על כל סין בשליחות שושלת צ'ינג, תוך שהם מביסים בהדרגה את כל הכוחות שניסו להעמיד מולם טוענים לכתר מטעם שושלת מינג, השושלת הקודמת ששלטה בסין. קושינגה הכריז כי הוא תומך בשושלת מינג, וקיווה לצבור כוח בטאיוואן על מנת להשתמש בה כבסיס לכיבוש סין מחדש עבור שושלת מינג.

שמות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לממלכה היו כמה שמות נוספים. לעתים היא קרויה ממלכת גֶ'נְג (鄭氏王朝, בפין-יין Zhèngshì Wángcháo) או ממלכת יֵנְפִּינְג (延平王國, Yanping). קושינגה כינה את האי טאיוואן בשם דונְגְדוּ (Dongdu). בספרי ההיסטוריה במערב הייתה הממלכה קרויה ממלכת טאיוואן[1] ותקופת השלטון מכונה לעתים שושלת קושינגה.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1661 נחת צבאו של קושינגה בלוּאָרמֶן (鹿耳門, בפין-יין Lù'ěrmén) שבטאיוואן. בתוך פחות משנה הוא כבש את פורט זילנדיה וניהל משא ומתן לכניעת ההולנדים עם פרדריק קוייט (Frederick Coyett), המושל ההולנדי של טאיוואן מטעם חברת הודו המזרחית ההולנדית, על הסכם לפיו ההולנדים מסרו את המבצר והשאירו מאחוריהם את כל הסחורות והרכוש של חברת הודו המזרחית ההולנדית, וכן נשים וילדים רבים. בתמורה הורשו הפקידים, החיילים והאזרחים ההולנדים ליטול את חפציהם האישיים בחזרה לבטביה (היום ג'קרטה). כך תמו 38 שנות שלטון הולנדי קולוניאלי בטאיוואן. הנשים ההולנדיות נותרו כפילגשים ונמכרו לחיילים הסיניים, ולכן עד היום נראים טאיוואנים אדומי שיער בדרום מערב טאיוואן. מכאן ואילך הקדיש קושינגה את מרצו לבניית טאיוואן כבסיס של ממש למתנגדי משטר שושלת צ'ינג ששאפו להחזיר את שושלת מינג לשלטון.

שנה אחר כך, ב-1662, בגיל 37 מת קושינגה ממלריה, למרות שקיימות גם שמועות כי מת מהתקף שגעון פתאומי כששמע על מות אביו תחת שושלת צ'ינג. בנו ג'נג גִ'ינְג (Zheng Jing) ירש אותו כשליט טאיוואן בתור "נסיך יֵנְפִּינְג".

במשך 19 השנים הבאות השתדל ג'נג גִ'ינְג לספק את צורכיהם של התושבים המקומיים ולארגן מחדש את הכוחות הצבאיים בטאיוואן. חילופי שגרירים יצרו קשרים תדירים עם קיסר סין קאנגשי משושלת צ'ינג. ג'נג גִ'ינְג ניסה להגן על העיר שיאמן שביבשת, האי קמוי ואיי פשקדורס בפני לחץ צבא שושלת צ'ינג, אבל איבד מקומות אלו במהלך השנים, בייחוד משום שכוחותיו היו זעירים ובלתי מספקים להגנה בפני כוחות צ'ינג. במהלך מרד שלושת הווסלים[3] הוביל ג'נג גִ'ינְג מתקפה באזור פוג'יין והובס. אחרי התבוסה חזר ג'נג גִ'ינְג לטאיוואן ושקע בשתייה ובאהבהבים, ומת במהרה ממחלה. עם מותו התחלקו שריו ומפקדיו לשני מחנות, כשכל אחד תמך בבן אחר של ג'נג גִ'ינְג כיורש. אחרי סדרת מלחמות פנים נבחר בן הפילגש, ג'נג קֶשׁוָאנְג (Zheng Keshuang), בנו בן השנים עשרה כמלך.

ב-1683, אחרי קרב באיי פנגהו נכנע ג'נג קֶשׁוָאנְג בן ה-13 לכוחות צ'ינג וממלכתו שולבה בסין תחת שושלת צ'ינג כחלק ממחוז פוג'יין, והוא עבר להיות דוכס סיני בבייג'ינג.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהבניה הלאומית של המדינה נדרשים לגיבורים לאומיים, ופרט לסון יאט-סן וצ'יאנג קאי-שק, לכבוד של גיבור לאומי לו לא זכה מונה רודאו, מוצב קושינגה כגיבור לאומי, ופסליו נמצאים במקומות רבים ברחבי האי. הוא הפך לגיבור לאומי גם בפוג'יין וגם ביפן, שכל אחד מהמקומות רואה בו גיבור מקומי.

ממלכת טונגנינג התקיימה במשך קצת למעלה מ-20 שנים, אך בשל קווי הדמיון בינה לבין המצב המדיני הנוכחי בטאיוואן, יש לה עדיין משמעות סמלית רבה.

לאחר התבוסה במלחמת האזרחים הסינית ב-1949 נסוג ממשל הרפובליקה הסינית בהנהגת הקוומינטנג לטאיוואן, כשהוא מותיר את סין לשלטון המפלגה הקומוניסטית של סין שהקימה אחר כך את הרפובליקה העממית של סין. במשך העשורים שבאו אחר כך הקדישה הרפובליקה הסינית מאמצים לחזור לשלטון בסין כשהיא מחזיקה בבסיסים קרוב ליבשת (לדוגמה קמוי), בדיוק כפי שעשו קושינגה וצאצאיו. למרות שהרפובליקה הסינית עברה מאז תהליך של דמוקרטיזציה ואינה ממוקדת יותר במטרה של כיבוש של סין היבשתית מחדש, ההסדרים המדיניים והטריטוריאליים נותרו כשהיו. בהיבט זה יש קווי דמיון ברורים בין המצב בתקופת קושינגה/צ'ינג לבין המצב כיום של הרפובליקה הסינית/הרפובליקה העממית של סין.

שלא במפתיע התמקד הקוומינטנג ברפובליקה הסינית באותן המטרות של קושינגה, כלומר לעשות שימוש בטאיוואן כבסיס ממנו יפעלו על מנת להחזיר את שלטונם על כל סין, במקביל לנקודת ההשקפה שלהם כמגני הרפובליקה הסינית. ברפובליקה העממית של סין נוהגים להתמקד בעובדה שקושינגה שחרר את טאיוואן מהקולוניאליזם ההולנדי למען המולדת, כשהם מתעלמים כמעט לחלוטין מהעובדה שבאותו זמן הקדיש קושינגה את חייו להפלת הממשל השולט בסין על מנת להחזיר לשלטון את הממשל הקודם.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kerr, George H. (1945) "Formosa: Island Frontier" Far Eastern Survey 14(7): pp. 80-85, p. 81
  2. ^ "Historical and Legal Aspects of the International Status of Taiwan (Formosa)" WUFI
  3. ^ מרד של שלושה וסלים סינים של שושלת צ'ינג בשלטון המרכזי שהסתיים בתבוסתם.