לדלג לתוכן

ממלכת סואסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ממלכת סואסון
ממשל
שפה נפוצה לאטינית
גאלית עתיקה
עיר בירה נוביאודונום (סואסון)
גאוגרפיה
יבשת אירופה
היסטוריה
הקמה הכרזת אגידיוס כמלך הרומאים
תאריך 457
פירוק כיבוש הממלכה ל ידי כלוביס הראשון
תאריך 486
ישות קודמת האימפריה הרומית המערבית
ישות יורשת נויסטריה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ממלכת סואסון או "הטריטוריה הגאלו-רומית" (Domaine gallo-romain) וכן "ממלכת סיאגריוס", "ממלכת אגידיוס" ו"דומיין סואסון" הם כינויים ליישות פוליטית ששלטה על טריטוריה בגאליה במשך 25 שנה (461486).

כאשר הקיסר מיוריאנוס (Iulius Valerius Maiorianus) עלה לשלטון ב-457, אחרי שביסס את מעמדו ברומא, הייתה המשימה הראשונה על סדר יומו להתעמת עם הרומים הגאלים, שהקרע בינם לבין הרומים האיטלקים היה ממשי משך שנים, והוחרף עוד יותר אחרי מותו של הקיסר הקודם אוויטוס, שהיה רומי-גאלי במוצאו, עד כדי כך שהם סירבו להכיר במיוריאנוס כיורשו. ממצאים אפיגרפים מאותה תקופה מן העיר ליון מציינים רק את לאון הראשון, קיסר האימפריה הרומית המזרחית, ולא את שמו של מיוריאנוס.

ב-458 נכנס מיוריאנוס לגאליה בראש צבא המחוזק על ידי חיילים ברברים, תוך שיתוף פעולה מצדם של הגנרלים (magister militae) אגידיוס ונפוטיאנוס (Nepotianus). כוחותיו הכניעו את צבא הוויזיגותים של תאודוריק השני, ושחררו את העיר ארל שהוחזקה על ידי הוויזיגותים, שהוחזרו לסטטוס של פוידרטוס. בנוסף, קיבל מיוריאנוס חזרה מידיהם את החזקה על היספניה, שנכבשה על ידי הוויזיגותים 3 שנים קודם לכן בשמו של הקיסר אוויטוס.

כגמול על שירותיו העניק מיוריאנוס לאגידיוס את התואר מגיסטר מיליטום של גאליה. כך, עם שקיעת האימפריה הרומית בשלהי העת העתיקה עוד נותר בגאליה כוח שלטוני וצבאי משמעותי ובעל ניסיון קרבי שעליו פיקד אגידיוס.

ב-461, הגנרל הגרמאני-רומי ריקימר בחר כשליט בובה את ליביוס סוורוס ומינה אותו כקיסר, וחיסל את מיוריאנוס. אגידיוס, שמונה לתפקידו על ידי הגנרל פלביוס אאטיוס והיה מיודד עם מיוריאנוס, סירב לקבל את סמכותם של ריקימר וסוורוס והכתיר עצמו כקיסר גאליה. ריקימר, שהיה עסוק בשמירה על שלטונו ובמאבק באויבים אחרים - הגנרל מרקלינוס, הוונדלים והמאורים, גאיזריק ואוליבריוס, לא הצליח לכפות את שלטון רומי על הטריטוריה של אגידיוס וכך נוצר הדומיין של סואסון כממלכה עצמאית. שליט דומיין סואסון כינה עצמו מלך, במובן מלכי הגרמאנים (הקניג). בנו של אגידיוס, סיאגריוס, כינה עצמו מלך הרומים, במובן של שליט האוכלוסייה הגאלו-רומית באזור, בעוד מלכי הפרנקים שולטים על הפרנקים.

אגידיוס נלחם הן בפרנקים ממזרח ובוויזיגותים מדרום. יחסיו עם דוכסות ברטאן היו כנראה טובים כיוון שאין עדויות על מאבק ביניהם. ב־463 שיתף אגידיוס פעולה עם כילדריך הראשון, מלך הפרנקים הסאלים. הם הביסו בקרב אורליאן את הוויזיגותים שקיוו להרחיב את שלטונם לאורך נהר הלואר. כילדריך ואנשיו גירשו את הבורגונדים מן העיר ליון וחברו אל כוחותיו של אגידיוס בעיר ארל.

ב-464 נרצח אגידיוס, ופאול מאנז'ה, שהיה בן לווייתו, תפס את מקומו. כילדריך מלך הפרנקים בא לעזרתו של פאול מאנז'ה, ולחם בוויזיגותים בראש כוחות משולבים פרנקים וגאלו-רומים. ב-469, לאחר שפאול מאנז'ה נהרג בקרב נגד אודואקר, שליט איטליה, תפס סיאגריוס, בנו של אגידיוס, את מקומו.

השטח בו החזיק סיאגריוס השתרע בין הנהרות סום והלואר, ובירתו הייתה סואסוןמחוז אן בחבל פיקרדיה שבצרפת).

ב-486, בעקבות קרב סואסון, כבש כלוביס הראשון, מלך הפרנקים, ובנו של כילדריך, את ממלכתו של סיאגריוס. כיבוש זה השלים את השתלטות הפרנקים על גאליה בלגיקה.

לדברי ההיסטוריון הגאלו-רומי גרגוריוס מטור, לאחר כיבוש הממלכה, נלקח כחלק מן השלל מכנסיית העיר סואסון אגרטל (כד). רמיגיוס בישוף ריימס ביקש מהמלך כלוביס שיחזיר לו רק אגרטל זה מכל השלל שנלקח. אחרי הקרב, כפי שהיה מקובל אצל השבטים הגרמאנים, חולק השלל בין הלוחמים. באספת חלוקת השלל ביקש כלוביס כי חוץ מחלקו יינתן לו גם האגרטל על מנת שיוכל להחזירו לכנסייה. רוב הלוחמים הסכימו לכך אולם חייל אחד התנגד, זרק את גרזנו על האגרטל וניפץ אותו. כלוביס הבליג ומסר לבישוף את האגרטל השבור. כעבור שנה ניצל הזדמנות בה התכנס כל צבאו על נשקו למסדר ביקורת, האשים את החייל השובר בכך שנשקו לא תקין והשליך את הנשק על האדמה. כאשר התכופף החייל להרים את נשקו, הרג כלוביס את החייל כנקמה על המעשה באומרו "כך עשית אתה לאגרטל בסואסון".[1]

הסיפור מתאר את הצורך בנקמה אצל הפרנקים. גם מלך נקם על פגיעה בכבודו, והנקמה יכולה להמתין להזדמנות המתאימה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ממלכת סואסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אורה לימור, יצחק חן, ראשיתה של אירופה: מערב אירופה בימי הביניים המוקדמים (כרך ב), האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 21–22