ממלכת סרם
_(14th_century).svg) | |
 | |
| מפת ממלכת סרם בתחילת המאה ה-14 - בצבע ורוד בהיר ממלכת סרם בשנים 1291–1316 תחת שלטון המלך סטפאן דרוגטין, בצבע כחול - שטח בממלכת הונגריה תחת שליטתו של האוליגרך ההונגרי אוגרין צ'אק ב-1311 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מלוכה |
| ראש מדינה | מלך |
| מלך |
סטפאן דרגוטין סטפאן ולדיסלב השני |
| שפה נפוצה | סרבית |
| עיר בירה |
דברץ בלגרד |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אירופה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך | 1282 |
| פירוק | |
| תאריך | 1325 |
| ישות קודמת |
.svg){kind=small} ממלכת סרביה |
| ישות יורשת |
 באנות מאצ'ו באנות בוסניה ממלכת סרביה |
| דמוגרפיה | |
| דת | נצרות אורתודוקסית |
  | |
ממלכת סְרֶם (בסרבית: Сремска земља - ארץ סרם Сремске Земље - ארצות סרם[1] או Сремска краљавинa - ממלכת סרם) שנודעה גם כממלכתו של סטפאן דרגוטין[2] (בסרבית: Земља краља Стефана) הייתה ממלכה סרבית בצפון-מערב חבל הבלקן שהייתה קיימת בימי הביניים, בשנים 1325-1282. היא הוקמה בעקבות ויתור המלך סטפאן דרגוטין של סרביה (ראשקה) על כתרו לטובת אחיו סטפאן אורוש השני מילוטין. אחרי התפטרותו העניק מילוטין לדרגוטין את השטחים בגבול הצפוני של סרביה שהיוו את ממלכת סרם. תחילה הייתה מדינה סרבית זו בת חסותו של מלך הונגריה, אולם מאוחר יותר הפכה לממלכה עצמאית, בעקבות החלשות השלטון המרכזי בהונגריה. היא השתלטה על שטחים שהיו קודם בשליטת הונגריה מדרום לדנובה ולסאווה ובברית עם המלך מילוטין כבשה ב-1291 את האדמות שהיו בידי האצילים הבולגרים דרמן וקודלין. המדינה הונהגה על ידי סטפאן דרגוטין (1316-1282) ואחר כך על ידי בנו סטפאן ולדיסלב השני (1325-1316). ממלכת סרם התמקדה בעיקר בחבל סרם התחתי, הידוע גם כמאצ'ווה. בירתה הראשונה הייתה דברץ, יישוב הנמצא בין בלגרד לשאבאץ. אחר כך הועברה הבירה וחצר המלך לבלגרד. בסוף חולקה הממלכה בין סרביה להונגריה.
השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינה זו ידועה בספרות בשמות שונים: "ארץ (אדמת) סרם" (Сремска земља) - ארצות סרם - Сремске Земље, ממלכת סרם - Сремска краљевина (סטנויביץ' 2009 ע' 58), "מדינת ארץ סרם" (држава Сремске земље), (מ. בלגוייביץ' 2011 ע' 195), מדינתו של דרגוטין (Драгутинова држава), מדינת המלך דרגוטין (држава краља Драгутина), ארץ המלך סטפאן (земља краља Стефана) ואף ממלכת סרביה (Regnum Serviae). בתקופת החסות נקראה גם "שטח המלך דרגוטין", "אזור המלך דרגוטין", "האזור של דרגוטין"
שטח הממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימי הביניים, סרם או סירמיה היה האזור שמסביב לנהר סאווה. החלק מצפון לסאווה נודע כסרם העילי (גורני סרם) או בקיצור "סרם" של ימינו, בעוד שהאזור שמדרום לנהר נודע כסרם התחתי (דוני סרם) או מאצ'ווה. ממלכת סרם התמקדה במאצ'ווה, אך כללה גם את בלגרד, חלק משומאדיה עם רודניק, ואת האזורים או ז'ופות פודריניה, אוסורה, סולי, ברניצ'בו וקוצ'בו. לדעת היסטוריונים סרבים רבים (דייאן מיקאביצה, סטנויה סטנויביץ', אלכסה איביץ', מילויקו ברוסין ואחרים), כללה הממלכה גם את סרם העילי, כלומר הסרם של ימינו.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטפאן דרגוטין היה תחילה מלך סרביה (ראשקה) בשנים 1292-1276. בשנת 1282 הוא שבר את רגלו בעת ציד וחלה. מדיניות השלום שלו שהתבססה על קרבה להונגריה ולאימפריה הביזנטית (איתם נקשר דרך קשרי נישואים) גרמה להתמרמרות בקרב האצולה הסרבית הלוחמנית ששאפה להרחיב את הממלכה.[3] היא ניצלה את נסיבות פציעתו כדי לכנס בשנת 1282 וועידה בדז'בו שהחליטה להדיחו ולהעביר את כתר המלכות לאחיו הצעיר סטפאן מילוטין. לדרגוטין איפשרו לשמור על כמה חלקים צפוניים של הממלכה - רודניק וחלקים של ז'ופת פודריניה. סוכם גם כן שבנו, ולדיסלב השני יהיה יורשו של מילוטין אחרי שאביו ומילוטין ילכו לעולמם. היות שדרגוטין היה נשוי לנסיכה הונגריה (קתרינה מהונגריה, בתו של המלך אישטוואן החמישי) גם וולדיסלב בנו התחתן עם קרובת משפחה של מלך הונגריה, אולאסלו הרביעי. בשנת 1284 העניקה הונגריה לדרגוטין את הזכות לנהל את בלגרד, את הבאנויות שו (סולי) ואוזורה (אוסורה) שבבוסניה ואת מאצ'ו, בסרבית מאצ'ווה. .[4]דרגוטין שלט בשטחים אלה כוואסאל של הונגריה, עד להתמוטטות השלטון המרכזי בממלכה השכנה. קודם בירת ממלכתו הייתה דברץ, בין בלגרד לשאבאץ, אולם מאוחר יותר העביר אותה לבלגרד. דרגוטין היה השליט הסרבי הראשון שבירתו הייתה בבלגרד.
בערך בשנת 1291, בסיוע שקיבל מאחיו מילוטין, הרחיב דרגוטין את תחום ממלכתו על ידי סיפוחם של חבל ברניצ'בו ושל קוצ'בו, שאדוניהם הבולגרים דרמן וקודלין התשחררו זה עתה מחסות הונגריה. אזורים אלה הפכו לראשונה לחלק מממלכה סרבית. סיפוח זה הצית את הסכסוך הצבאי שעימת את מלך סרביה מילוטין עם הדספוט הבולגרי מווידין, שישמן.
בשנת, אחרי הסכם בין סרביה לביזנטים ואחרי שהסתבר שמילוטין לא התכוון להוריש את כס המלכות לוולדיסלב כפי שנקבע בהסכם דז'בו, בשנת 1299 פרץ עימות בין דרגוטין לאחיו מילוטין. סכסוך זה התמשך לסירוגין, תוך שביתות נשק מדי פעם, עד להליכתו של דרגוטין למנזר ב-1314. הארכיבישוף דנילו השני ניסה לפייס בין שני האחים. לקראת סוף חייו, דרגוטין, שהיה אדם אדוק מאוד הלך למנזר והתנזר תחת השם תאוקטיסט. הוא מת בשנת 1316. קברו אותו במנזר ג'ורג'בי סטופובי על יד נובי פאזאר.
בנו, סטפאן ולדיסלב, ירש את נחלותיו. אולם בשנת 1319 דודו, מלך סרביה, שטפאן מילוטין, פלש לסרם, ניצח וכלא את ולדיסלב. כשמת מילוטין בשנת 1321, ולדיסלב שוחרר מן המאסר ובעזרתם של ההונגרים ושל אחיינו, באן בוסניה, סטפאן השני, החזיר לעצמו את אדמותיו.
אחרי שנוצח שוב על ידי תומכי מלך סרביה החדש, סטפאן דצ'אנסקי, יורש של מילוטין, נמלט ולדיסלב להונגריה בשנת 1324. הבאן של בוסניה, סטפאן השני סיפח מחדש את סולי ואת אוסורה לבוסניה. בלגרד (בהונגרית:נאנדורפהרוואר) וצפונה של באנות מצ'ווה מצפון לנהר סאווה נשארו בתחום ממלכת הונגריה. ברניצ'בו ודרומה של מצ'ווה נשארו סרביות. במאה הבאה מצ'ווה היוותה אזור במחלוקת בין ממלכת הונגריה ולממלכת סרביה.
שליטי ממלכת סרם[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מלך | שנות מלכות |
|---|---|
 סטפאן דרגוטין |
1282–1316 |
 ולדיסלב |
1316–1325 |
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Dušan T.Bataković Histoire du peuple serbe, L'Age d'homme, Lausanne, Paris 2005
- 2009 Stanoje Stanojević - Istorija srpskog naroda