ממנון מהראקליאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ממנון מהראקליאהיוונית: Mέμνων; פרח בסביבות המאה ה-1 לספירה) היה סופר היסטורי יווני, ככל הנראה יליד הראקליאה פונטיקה (אנ').

ממנון תיאר את ההיסטוריה של העיר הזו בחיבור גדול הידוע רק דרך הקטעים המצוטטים (Excerpta) מפוטיוס, ומתאר במיוחד את הטיראנים ששלטו בהראקליאה. חיבורו ההיסטורי של ממנון כלל מספר לא ידוע של ספרים, אולם פוטיוס קרא את הספרים 9–16, ועשה מהחלק הזה תקציר די שופע. פוטיוס מציין שהוא לא ראה את שמונת הספרים הראשונים וגם לא את הספרים נוספים אחרי הספר ה-16.[1] הספר התשיעי מתחיל בתיאור הטיראן קליארכוס מהראקליאה (אנ'), תלמידם של אפלטון ואיסוקרטס. הספר ה-13 מכיל תיאור ארוך של עלייתה של רומא. האירוע האחרון הנזכר בספר ה-16 היה מותו של בריתאגורס, שנשלח על ידי ההרקליאנים כשגרירם ליוליוס קיסר, לאחר שזה תפס את השלטון בשנת 48 לפנה"ס. משערים שממנון כתב שמונה ספרים בנוסף ל-16 הראשונים, שעסקו בתקופה שאחרי יוליוס קיסר, עד המחצית השנייה של המאה ה-1.[1]

מתוך דברים אלה, גרארדוס ווסיוס (Gerardus Vossius) מניח שהחיבור נכתב בערך בזמנו של אוגוסטוס קיסר בתחילת המאה ה-1 לספירה. לדעת יוהאן קונרד אורלי, לא מאוחר מזמנם של אדריאנוס או הקיסרים האנטונינים, באמצע המאה ה-2. על פי פוטיוס, סגנונו של ממנון היה ברור ופשוט, ומילותיו נבחרו היטב. הקטעים המצוטטים מפוטיוס  כוללים עם זאת דוגמאות רבות של ביטויים נדירים ופואטיים, אך גם כמה דוגמאות המצביעות על שקיעתה של הלשון היוונית. קטעים אלה פורסמו בתחילה בנפרד, יחד עם הנותר מקטסיאס ואגאתרכידס, על ידי אנרי אטיין (Henri Estienne) בפריז בשנת 1557. המהדורה הטובה ביותר היא מאת יוהאן קונרד אורלי (Johann Conrad Orelli), בלייפציג בשנת 1816, הכוללת, יחד עם מה ששרד מממנון, מספר קטעים מאת סופרים אחרים על הראקליאה.

חיבורו ההיסטורי של ממנון הוא בעל ערך בשל היותו תיאור רצוף של כמעט כל התקופה ההלניסטית, אך עם זאת, דחוס ומנקודת מבט מקומית. הוא גם בעל ערך כדוגמה השלמה היחידה של הסוגה ההיסטורית היוונית של היסטוריה מקומית.

ממנון מזכיר פעמיים את ארץ יהודה (Photius, cod. 224, p. 229 a-b) בהקשר למלחמה בין הרפובליקה הרומית לאנטיוכוס השלישי. בשני האזכורים יהודה נזכרת לצד קומגנה ושתיהן נזכרות באופן ספציפי מתוך חלקיה הרבים של האימפריה הסלאוקית.[1][2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, LXXVII. Memnon of Heracleia, p. 462
  2. ^ Memnon: History of Heracleia, 18:4,9