מנאנדר (מיסטיקן גנוסטי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מנאנדריוונית: Μένανδρος) או מנאנדרוס היה מיסטיקן גנוסטי, משיח שקר וקוסם שומרוני מהמאה הראשונה לספירה שחי בארץ ישראל בתקופת בית שני. הוא השתייך לאסכולת הסימונים, והפך למנהיגה לאחר מותו של אדונו ומנחהו, סיימון מגוס (שמעון הקוסם), שהיה ברומא בתקופת שלטונו של הקיסר קלאודיוס.[1][2][3]

הוא מוזכר ביצירותיהם של אירנאיוס, טרטוליאנוס ואחרים.[4] יוסטינוס מרטיר הוא המקור העתיק ביותר לידע על מנאנדר לאחר שפגש כמה מהמנאנדרים המסורים בזקנתם.

שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש השם מנאנדר הוא נפתול מיוונית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטיר הציע שמנאנדר נולד בקפרטיה (כיום חורבות כפר חטה ליד כפר קאסם) והקים בית ספר באנטיוכיה שבו הכריז על עצמו משיח ונשבע להביס את המלאכים ששומרים על העולם בשבי, ייתכן שבאמצעות גירוש שדים.[5]

כשהסימונים התחלקו במהלך הפילוג הגנוסטי, מנאנדר כינה את חלקו בכת, תוך שהוא מחזיק באמונה שהעולם נוצר על ידי מלאכים. רעיונותיו עמדו בניגוד לאלו של סאטורנינוס מאנטיוכיה (אנ') ומאמיני הזרם שלו הסטורניליאנים, שהאמינו שהעולם נוצר על ידי שבעה מלאכים בלבד בניגוד לרצונו של "אב במרומים".[6] מנאנדר קבע כי טבילה היא חיונית כמקור לנעורי נצח.[7]

מנאנדר החזיק מעמד באמונה שכראש הכנסייה, הוא היה המושיע וכוחו של אלוהים. מנאנדר טען כי "הכוח הראשוני ממשיך לא ידוע לכולם, אלא שהוא עצמו הוא האדם שנשלח מנוכחות הישויות הבלתי נראות כמושיע, למען הצלת בני האדם".[8]

קוסמים אחרים, בהם בזילידס (אנ') וסרדו (אנ'), הפכו לחסידיו של מנאנדר ונאמר כי "העניקו התפתחות עצומה לתורתו" עם השלכות אתיות שונות.[8] הוצע שחלק מאלה שניסו לפרש את דוקטרינותיו של מנאנדר, כמו יוסטיאנוס מרטיר ואירנאיוס, לקחו את הדברים בצורה מילולית מדי. אירנאיוס, למשל, טען שלפי חסידיו של מנאנדר, אלו שקיבלו את טבילת המים של מנאנדר לא הזדקנו והפכו לבני אלמוות.[9]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Joseph B Tyson (2006). Marcion and Luke-acts: A Defining Struggle. Univ of South Carolina Press. pp. 29–. ISBN 978-1-57003-650-7. נבדק ב-9 במאי 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ G. van Groningen (1967). First Century Gnosticism: Its Origin and Motifs. Brill Archive. pp. 144–. GGKEY:U5J7K6Y11UY. נבדק ב-9 במאי 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ Saint Epiphanius (Bishop of Constantia in Cyprus) (2009). The Panarion of Epiphanius of Salamis: Book I (sects 1-46). BRILL. pp. 59–. ISBN 978-90-04-17017-9. נבדק ב-9 במאי 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  4. ^ Alberto Ferreiro (2005). Simon Magus in Patristic, Medieval And Early Modern Traditions. BRILL. pp. 44–. ISBN 978-90-04-14495-8. נבדק ב-9 במאי 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ The Early Christian Church. CUP Archive. pp. 315–. GGKEY:U6Y4PUATGJB. נבדק ב-9 במאי 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ Saint Epiphanius (Bishop of Constantia in Cyprus) (2009). The Panarion of Epiphanius of Salamis: Book I (sects 1-46). BRILL. pp. 59–. ISBN 978-90-04-17017-9. נבדק ב-9 במאי 2013. {{cite book}}: (עזרה)Saint Epiphanius (Bishop of Constantia in Cyprus) (2009). The Panarion of Epiphanius of Salamis: Book I (sects 1-46). BRILL. pp. 59–. ISBN 978-90-04-17017-9. Retrieved 9 May 2013.
  7. ^ Robert McQueen Grant (2004). Augustus to Constantine: the rise and triumph of Christianity in the Roman world. Westminster John Knox Press. pp. 34–. ISBN 978-0-664-22772-2. נבדק ב-9 במאי 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 G. van Groningen (1967). First Century Gnosticism: Its Origin and Motifs. Brill Archive. pp. 144–. GGKEY:U5J7K6Y11UY. נבדק ב-9 במאי 2013. {{cite book}}: (עזרה)G. van Groningen (1967). First Century Gnosticism: Its Origin and Motifs. Brill Archive. pp. 144–. GGKEY:U5J7K6Y11UY. Retrieved 9 May 2013.
  9. ^ The Early Christian Church. CUP Archive. pp. 315–. GGKEY:U6Y4PUATGJB. נבדק ב-9 במאי 2013. {{cite book}}: (עזרה)The Early Christian Church. CUP Archive. pp. 315–. GGKEY:U6Y4PUATGJB. Retrieved 9 May 2013.