גירוש שדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנציסקוס הקדוש עוסק בגירוש שדים בארצו - ציור של ג'וטו

גירוש שדים הוא טקס או תהליך שנועד לסלק השפעה מזיקה של שד, שחדר לגופו של אדם, גופו של בעל חיים, מבנה או חפץ.

גירוש שדים בתרבויות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדתות שונות ישנה מסורת של ביצוע גירוש שדים. בנצרות הקתולית קיים נוסח מוסכם ורשמי, המופיע בספרי תפילות, של תהליך הגירוש.

גירוש השד מתבצע באמצעים שונים, כקריאות שונות, הזאת מים, העלאת עשן (בפרט עישון בְּ‏כוּ‏ר, שהיא תערובת עשבי טיהור) ועוד.

גירוש שדים ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעשי גירוש שדים מוזכרים בספר טוביה הקדמון. שנים רבות לאחר מכן, יוסיפון מספר על יהודי בשם אלעזר שביצע גירוש שדים לפני קיסר רומי אספסיאנוס. בין מגילות קומראן נמצאו גם תפילות להרחקת שדים. גם ישו היה עוסק בגירוש שדים, כמוזכר במספר מקומות בבשורות.

בעת העתיקה יוחסו מחלות רבות, בעיקר מחלות נפש, לשד ודיבוק שנכנס בגופו של האדם, והליך הוצאת השדים היה חלק מהליך הריפוי של החולה.

בתלמוד ובספרות המדרשים מסופר על תנאים ואמוראים שעסקו בגירוש שדים, כמו רבי חנינא בן דוסא, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יוסי איש צייתור ועוד. במקומות שונים, ביחס למצוות פרה אדומה, מוזכרת דרך נפוצה לגירוש שדים על ידי הזאת מים על מי שנכנס בו השד.

ביהדות נהגו לגרש שדים גם באמצעות השבעתם, שימוש בשמות קדושים ותקיעה בשופרות.

מנהגים שונים נפוצים עד זמננו בין שומרי מסורת, כשבירת כוס על ידי החתן תחת החופה, שיש הטוענים שמקורם הוא כאקט של הרחקת שדים. גם על מנהג החינה נטען כי מקורו מנוהג שנועד להרחיק שדים.

טקסי גירוש שדים נפוצים כיום בעיקר בין יוצאי מרוקו ואתיופיה. בין יהודי מזרח אירופה מכונה גירוש שדים לרוב בשם "הסרת דיבוק", כאשר לפי תפיסה זו מדובר בנשמה של אדם חוטא שלא זכתה להתנקות בגיהנום, וכדי למצוא לעצמה מנוחה היא נכנסת לגופו של אדם חי, וגורמת לו סבל רב. קיים דמיון רב בין טקסי גירוש שדים לטקסי הסרת דיבוקים. העוסק במלאכת גירוש השדים נקרא "בעל שם".

בין פוסקי ההלכה נמצאו פוסקים שהתנגדו להעלאת עשן לצורך גירוש שדים, בנימוק של איסור עבודה זרה (שו"ת דברי מלכיאל חלק ה סימן קד).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]