מנון לסקו (פוצ'יני)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנון לסקו
Manon Lescaut
גלויה לזכר הבכורה
גלויה לזכר הבכורה
מלחין ג'אקומו פוצ'יני
ליברטיסט מרקו פראגה, דומניקו אוליבה, לואיג'י איליקה, ג'וזפה ג'אקוזה, ג'וליו ריקורדי, רוג'רו ליאונקוואלו
סוגה אופרה
מספר מערכות 4
זמן התרחשות העלילה תחילת המאה ה-18
שפה איטלקית
שנה 1893
מקום התרחשות העלילה צרפת ואמריקה הצפונית

מנון לסקו (בשפת המקור: Manon Lescaut) היא האופרה בת ארבע מערכות של ג'אקומו פוצ'יני. הלברית לאופרה נכתבה על בסיס הרומן של אבה פרבו על ידי מרקו פראגה, דומניקו אוליבה, לואיג'י איליקה, ג'וזפה ג'אקוזה, ג'וליו ריקורדי, רוג'רו ליאונקוואלו והמלחין בעצמו. היצירה נכתבה בין השנים 18911892. הבכורה התקיימה בהצלחה רבה ב-1 בפברואר 1893 בתיאטרון רג'ו (Teatro Regio=התיאטרון המלכותי) בטורינו.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד סוג קול בבכורה ב-1 בפברואר 1893



(מנצח: אלסנדרו פומה )
מנון לסקו סוֹפּרָן צ'סירה פראני
סגן לסקו, אחיו של מנון בָּרִיטוֹן אקילה מורו
אביר דה גריו טֶנוֹר ג'וזפה קרמוניני
Geronte de Revoir, שוכר מס מלכותי בַּס אלסנדרו פולוניני
אדמונדו, סטודנט טֶנוֹר רוברטו ראמיני
פּוּנדְקַאִי בַּס אוגוסטו קסטניולי
זמרת מצו-סופרן אלווירה צ'רסולי
מאסטר למחול טנור רוברטו ראמיני
מדליק הפנסים טנור רוברטו ראמיני
סמל בס פרדין. קטאדורי
רב חובל בס
ספר לא שר אוגוסטו גינגיני
זמרים, סטודנטים, בנות, אזרחים, אורחים, עובדי נמל. עם.

מילים ומוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת פרסומת לאופרה

ברומן האהבה שלו אבה פרבו מתח ביקורת על התנאים החברתיים של צרפת "האמיצה" העכשווית. באופרה הביקורת הזו פחות בולטת, העלילה מציגה דווקא פרק חטוף מחייהם של שלושת הגיבורים. פוצ'יני עצמו עבד רבות על הליברטו, ככל הנראה גם כדי שהסיפור לא יעקוב אחר האופרה של ז'יל מאסנה באותו שם.

במנון לסקו אנו מוצאים מספר שברי לחנים שניתן לשמוע באופרות המאוחרות של פוצ'יני, טוסקה ומאדאם באטרפליי. ביצירה זו התגלו שני מאפיינים של אמנות המאסטר: שפע הניגונים ותחושת אפקטים הבימתיים והתזמורתיים. בנוסף לשברי המלודיה הקטנים, ישנם קשתות מלודיות רחבות האופייניות ליצירות מאוחרות יותר של פוצ'יני.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום ההתרחשות: צרפת ואמריקה הצפונית בתחילת המאה ה -18
אורך זמן האופרה: שעתיים ורבע

מערכה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום ההתרחשות: כיכר לפני פונדק

בגבול העיר אמיין לפני בפונדק אנשי העיר משתעשעים. מכונית הדואר מגיעה ויוצאים ממנה ג'רונטה מנון ואחיו הסמל. הסמל חייב ללוות את אחותו הצעירה למנזר, אבל האביר דה גריו מתאהב בנערה במבט ראשון. בעוד לסקו מוכר את אחותו לבעל נכס עשיר וזקן תמורת מעט כסף, האביר, בעזרת חבריו הסטודנטים, מבריח את הנערה.

מערכה 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב תפאורה של אוגו גדוצי לבכורה, למערכה השנייה.
מקום ההתרחשות: סלון יוקרתי בביתו של ג'רונטה

מנון לא הייתה יכולה לסבול את המצוקה והמחסור לצד האביר במשך זמן רב ולכן בעצת אחיה נמלטה מאהבתה ובחרה באדון הזקן העשיר. בביתו של ג'רונטה הפכה לגברת מכובדת מאוד, אך היא חולמה על אהבתה הישנה. בהזמנתו של לסקו, דה גריו מבקר את מנון, שנופלת לזרועותיו תוך שכיחה עצמית. הרגע האידילי מופרע בהופעתו של ג'רונטה, שמעיר לנערה על כך שלא מעריכה את רגשותיו, למרות שצברה כל כך הרבה מתנות. בתגובה, מנון מושיטה בלעג את מראת היד שלה מול פני האדון הזקן. ג'רונטו נשבע לנקום ואז בורח מהמקום. עד מהרה פורצת קבוצת משמר לחדרה של מנון והיא נחטפת. כלא והגלייה מחכים לה.

מערכה 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב תפאורה של אוגו גדוצי לבכורה למערכה השלישית.
מקום ההתרחשות: כיכר מול הכלא בנמל לה האבר

בנמל לה האבר, מול הכלא, לסקו ודה גריו ממתינים לשחר. הם הצליחו לשחד שומר ומקווים לשחרר את מנון. הבריחה נכשלת. בכאוס שנוצר העם יוצא לרחובות. הצבא מנסה להרגיע את המצב. הסמל קורא בזה אחר זה את שמות המורשעים כדי לעלות לספינה, כולל מנון. דה גריו מנסה לפרוץ את חומת קו החיילים כדי לשחרר את אהובתו, אך הם עומדים מולו עם הרובים שמביטים בהם. הוא מתחנן בפני רב חובל הספינה לתת גם לו לעלות על הספינה, בסופו של דבר רב החובל מתרצה ומאפשר לו לעקוב אחר אהבתו לגלות.


מערכה 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום ההתרחשות: מדבר ליד ניו אורלינס

במדבר ניו אורלינס, מנון ודה גריו גוררים את עצמם מותשים. האביר הולך לחפש מים, אך חוזר ללא הצלחה למצוא. הנערה לא יכולה לשאת עוד את הסבל ומתה בזרועותיו של דה גריו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Anthony Tommasini, The New York Times Essential Library of Opera, Times Books (Henry Holt and Company), 2004.
  • Julian Budden, Manon Lescaut, Grove Music Online, 2005.
  • Giacomo Puccini, Manon Lescaut. Full score. Milan: Ricordi, 1958.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנון לסקו בוויקישיתוף