מסורת בניית כינורות בקרמונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מסורת בניית כינורות בקרמונה
אנטוניו סטרדיווארי בסטודיו שלו
אנטוניו סטרדיווארי בסטודיו שלו
מורשת תרבותית בלתי מוחשית מורשת תרבותית בלתי מוחשית של אונסק"ו
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה 00719
שנת הכללה 2012
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מסורת בניית כינורות בקרמונה היא צורה עתיקה של אומנות ומלאכת מחשבת, המאפיינת את העיר קרמונה שבאיטליה, שם נבנים כלי קשת, כגון כינורות, ויולות, צ'לי וקונטרבסים מאז המאה ה-16. "אומנות בניית הכינורות המסורתית בקרמונה" (ששמה הרשמי באיטלקית הוא: "Saperi e saper fare liutario della tradizione cremonese") הוכרזה ב-2012 מורשת תרבותית בלתי מוחשית במיזם "יצירות מופת שאינן מוחשיות" של ארגון אונסק"ו, במושב השביעי של הוועדה הבין-ממשלתית בפריז.[1][2]

טכניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי קשת אפשר לבנות בשיטות שונות, אבל בוני הכינורות של קרמונה פיתחו טכניקה, הנחשבת לייחודית בעולם.[3]

"תיבת האוצרות" במוזיאון הכינורות בקרמונה

כל כלי מיוצר בעבודת-יד, ומורכב מלמעלה מ-70 חתיכות עץ שונות זו מזו בתבניתן. כל חלק של כינור חדש מחייב טכניקה מיוחדת לו, שבונה הכינור מתאים שוב ושוב בהתאם לתגובה האקוסטית של כל חתיכת עץ: מסיבה זו, לעולם לא תיתכן זהות גמורה בין שני כינורות. כל חלק של הכינור חייב להיבנות מסוג מסוים של עץ, שנבחר בקפדנות והוכשר בתהליך ייבוש טבעי, כך שאין אפשרות לזרז את הכנתו או לבצע אותה באופן מלאכותי.[4]

סדנה של בונה כינורות בקרמונה

בייצור הכינור המסורתי של קרמונה, אין אפשרות להשתמש באיזה שהוא חלק תעשייתי או תעשייתי-למחצה, ואסור גם לצבוע אותו בריסוס. לכאורה, נדמה שרבים מן הרכיבים היסודיים של כלי הנגינה נועדו לקישוט בלבד, אך למעשה הם ממלאים תפקיד חשוב ביותר בהגברת הצליל לעוצמה הרצויה, או בהגנת הכלי משברים אקראיים: זהו מאפיין כפול של יצירת הכינורות הראשונים.[4]

בונה הכינורות מלווה את תהליך בניית הכינור באופן אישי, בכל שלב ושלב, החל באילן וכלה בכלי המוגמר. מסיבה זו, בונה כינורות בקרמונה יכול לייצר לא יותר מ-3 עד 6 כינורות בשנה.

בניית הכינורות המסורתית דורשת בקיאות מושלמת בכל החומרים הטבעיים ובטכניקות הייחודיות הנמסרות מדור לדור באמצעות מילים, מחוות והרגלים מאז המאה ה-16, אז הייתה בניית הכינורות בקרמונה לפופולרית, הודות למיומנויות של בית אמאטי, שאותן שיפרו ושכללו סטרדיווארי, גוארנרי וברגונצי.

הגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורת העתיקה של בניית כינורות בקרמונה נתונה להגנתם של גופי פיקוח: קונסורציום בוני הכינורות של סטרדיווארי ואיגוד בוני הכינורות האיטלקי, המייצג יותר מ-140 אומנים. נוסף לכך, "בית הספר הבינלאומי לבניית כינורות של קרמונה" (Scuola Internazionale di Liuteria di Cremona) נוסד בקרמונה ב-12 בספטמבר 1938.[5]

אחרי ההכרזה של אונסק"ו, נפתח בשנת 2013 מוזיאון הכינור החדש בארמון האמנויות (Palazzo dell'Arte) בקרמונה, מחודש ומשופץ במלואו וכולל אולם חדש להאזנה למוזיקה, המנוגנת בכלים עתיקים וחדשים שנוצרו בקרמונה.[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינור סטראדיוואריוס
מוזיאון הכינור