מסע אל קצה הלילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסע אל קצה הלילה
Voyage au bout de la nuit
מידע כללי
מאת לואי-פרדינן סלין
שפת המקור צרפתית
סוגה רומן
נושא מלחמת העולם הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה Éditions Denoël עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1932
מספר עמודים 595
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת עם עובד
תאריך 1994
תרגום אילנה המרמן
פרסים
רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002540617, 001284445
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מסע אל קצה הלילהצרפתית: Voyage au bout de la nuit) הוא הרומן הראשון של הסופר הצרפתי לואי-פרדינן סלין (1894-1961), שיצא לאור בשנת 1932 והוא מבוסס במידה רבה על פרקים מחייו של הסופר, בימי מלחמת העולם הראשונה ובשני העשורים לאחר מכן. זו תקופה שבה התגבשה באירופה אידאולוגיה פשיסטית, שהייתה לה אחיזה איתנה במציאות הצרפתית, ומולה עולות גם תנועות של שמאל רדיקלי קיצוני. הספר מבטא פסימיות, ניכור ואנרכיזם כמעט ביחס לכל היבט של החברה. קשה למצוא בו ניצוצות של אופטימיות, גם לא בתקופה שלאחר המלחמה הגדולה. זהו בוודאי ספר אנטי מלחמתי מובהק. אף שזהו סיפור של חייל אחד מבין מיליונים, עולה ממנו זוועת הקטל ההמוני שאפיין כל כך את המלחמה הזו. החייל, באמצעות הספר, בז לכל הערכים כביכול שבני אדם נלחמים עבורם כמו אהבת מולדת, כבוד, גבורה וכדומה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרדינן בארדאמי, גיבור הסיפור, סטודנט לרפואה בן עשרים בראשית הספר, מספר בגוף ראשון את תולדות חייו. הסיפור מתחיל כאשר הוא מתלהב מטור חיילים הצועד בסך ברחובות פאריס והוא הולך ומצטרף ולדבריו נלכד במלכודת. הוא יוצא לחזית באזור פלנדריה, להילחם בגרמנים, וכאן מגלה את פניו האמיתיים של חיי החייל באמצעות המלחמה. עיקר תפקידו היה כחייל קישור בין יחידות צבא, וככזה הוא פוגש את זוועות המלחמה במגוון הופעותיה. לא רק חיילים המתרסקים בפגזי האויב, אלא גם את האוכלוסייה האזרחית הכפרית שכפריה עולים באש פגזי האויב בזה אחר זה. למרות גילויי הפחדנות שלו הוא נאלץ להמשיך בטירוף. בשלב מסוים הוא מסכם: "לא נשארה לי בררה אלא תקווה אחת קטנה: ליפול בשבי", אלא שגם פעולה זו מסוכנת למדי, שכן האדם ממול מפחד לא פחות, ומשתחרר מפחדו זה בירייה באנשים שממול גם אם מוסרים עצמם. לזמן מה חוזר הגיבור לפריז מסיבות בריאותיות. בבית החולים פוגש בחורה אמריקאית בשם לולה, וגם בפניה מבטא את פחדו העמוק להיות מוחזר לחזית אל המלחמה. לבסוף הניחו לו, אך לדבריו הוא נותר "דפוק בראש, לא שווה כלום".

חלקו של הסיפור העוסק במלחמה ובמוראותיה תופס רק חלק קטן מן הספר (את הרבע הראשון לערך), אבל יש למלחמה השפעה נפשית עמוקה על המשך חייו של הגיבור. בשנים הראשונות הוא אינו מצליח להתבסס במקום אחד. הוא יוצא תחילה לאפריקה כדי למצוא את עושרו באחת המושבות הצרפתיות, אך חיי חיים עלובים ביותר. משם במעין ספינת עבדים הוא עובר לחפש את מזלו בארצות הברית של אמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ומוצא עצמו שם עובד כפועל בקו לייצור מכוניות. בחלקו השני של הסיפור בארדאמי חוזר לצרפת, משלים את לימודי הרפואה שלו ומתפרנס כרופא בפרבר עני בפאתי פריז, שם חי בדלות וצמצום רבים. בחלק זה של הסיפור, חיי הגיבור באותו פרבר עני, התופס חלק נכבד מהרומן, מתוארים קשריו עם אנשים שונים במקום מגוריו: השוערת והאחיין שלה בבר שמת למרות נסיונותיו של בארדאמי להצילו, הזוג אנרוי שבחצר ביתם גרה בצריף ישן אמו של הבעל ומפחדת לצאת מפתח דלתו, חשדנית כלפי כל אדם, לאון רובנסון, חייל שהכיר במלחמה ומאז נכנס ויוצא מחייו של גיבורנו לסירוגין, ועוד חולים רבים ושונים.

בשלב מסוים בסיפור, רובנסון ואמו של מר אנרוי נפגשים בדירתו של באראדאמי, ומתפתחים ביניהם קשרי ידידות. גברת אנרוי מעוניינת כבר זמן רב להיפטר מהזקנה, ולכן היא ובעלה מציעים לרובנסון לחסל אותה תמורת סכום כסף גבוה. הוא מסכים ומספר לבארדאמי על העסקה, והלה מסתייג אך לא עוצר בעדו, ובכך ממשיך את גישתו האדישה לאורך הסיפור כולו, בוז פסיבי. רובנסון נפצע במסגרת ניסיון החיסול, ובעידוד האב פרוטיסט, הכומר האזורי, מר וגברת אנרוי ובאראדמי עצמו מחליטים לשלוח אותו ואת הזקנה לנהל מערת תיירים קטנה בטולוז, בדרום צרפת.

בארדאמי נשאר בפריז ודרך חברו לאקדמיה משכבר הימים, פאראפין, פרופסור מדען, מתקבל לעבודה בבית החלמה לפגועי נפש בסביבת פריז. הוא קושר קשרים חבריים ומקצועיים גם יחד עם מנהל בית ההחלמה, פרופסור באריטון, ומתחיל ללמדו אנגלית. באריטון לאט לאט מתמכר לספרות האנגלית, ובסופו של דבר מחליט לעזוב את המוסד לאנגליה ולהותיר את ניהולו בידי בארדאמי ופאראפין. לאחר מספר חודשים, רובנסון שוב חוזר לחייו של הגיבור ומגיע למוסד ההחלמה, ומספר לו שהוא בורח מארוסתו בטולוז מאמה שנהיו קנאיות, ולא הסכימו לקבל את העובדה שרצה להיפרד מאותה ארוסה. אותה ארוסה עוקבת אחריו לבסוף עד למיקומו, ובעת נסיעה במונית היא יורה בו שלוש יריות שכתוצאה מהן הוא מת בבית ההחלמה. בארדאמי מנסה להציל אותו על שולחן הניתוחים אך נכשל.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר יצא לאור בתרגום לעברית של אילנה המרמן, שהוסיפה לו גם אחרית דבר. בהוצאת עם עובד, 1994. תרגום הספר עורר פולמוס ציבורי, על רקע דעותיו האנטישמיות של סלין ואהדתו לנאציזם. כמה שנים אחרי פרסום הספר בצרפת, פרסם סלין כמה קונטרסים אנטישמיים קיצוניים למדי. לפני מלחמת העולם השנייה הוא צידד בברית בין צרפת לגרמניה הנאצית, ובזמן המלחמה תמך במשטר וישי. כתוצאה מכך, היו שהתנגדו בתוקף לתרגום ספריו לעברית. הפולמוס סביב ספריו של סלין מתנהל גם בימינו בארץ ובעולם.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]