מעצר בית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מעצר בית הוא הוראה חוקית של שופט המגביל את תנועותיו של אדם למקום מסויים. מעצר בית הוא חלופה למעצר. הוא נועד להשיג את המטרה של המעצר, תוך שמירה על פגיעה מינימלית בחשוד או בנאשם, שטרם הוכחה אשמתו.

מעצר בית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק הפלילי בישראל קובע[1] כי אל לשופט להאריך מעצר ימים "אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה". במילים אחרות, החוק מורה לשופט להטיל על החשוד מעצר בית, אם הדבר אפשרי, וישמר את מטרת המעצר, דהיינו מניעת שיבוש הליכי חקירה, מניעת הימלטות או הברחות רכוש ואיון מסוכנות. קביעה דומה קבועה בחוק לגבי מעצר עד תום ההליכים[2].

קביעה זאת בחוק הישראלי נובעת מכך שמעצר של אדם בטרם הרשעתו, היא פגיעה קשה בזכויות יסוד של אדם, כאשר ישנה חזקת החפות שאדם חף מפשע עד שיוכח אחרת.

הפרה של מעצר בית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרה של מעצר בית, היא עבירה פלילית בפני עצמה (בריחה ממשמורת חוקית),[3]. בנוסף, חוק המעצרים קובע שהפרה של מעצר בית מאפשר מעצר מיידי של הנתון במעצר בית.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעצר בית יכול שיתבצע בביתו של העצור, או בבית אחר, כפי שיקבע על ידי השופט. במקרים רבים דורשים הרשויות שמעצר הבית יתבצע הרחק ממקום ביצוע העבירה. אם העבירה בוצעו בקרבת ביתו של החשוד בית המשפט עשוי לדרוש שמעצר הבית לא יהיה בביתו של הנאשם.

עבור קשישים, קיים בישראל בית אבות, המפוקח על ידי מצלמות, בו שהו באמצע 2016 כ-15 משוחררים בתנאי מעצר בית ואסירים ברישיון[4]. עבור קטינים, קיימים בישראל מוסדות סגורים היכולים לשמש כחלופת מעצר.

לעתים נאכף מעצר בית על ידי שימוש באזיקים אלקטרוניים, מתקן המוצמד לעצור ומשדר את מיקומו, שאי אפשר להסיר בקלות. במקרים רבים נדרש השוהה במעצר בית למפקחים שישהו איתו ויהיו ערבים לכך שלא יפר את תנאי המעצר. בנוסף, לעתים נדרש מהנתון במעצר בית או ממפקחיו ערובה כספית אשר תחולט אם הנתון במעצר בית יפר את תנאי חלופת המעצר.

אל מעצר הבית יכולות להתלוות מגבלות נוספות, כמו הגבלות על שימוש בטלפון או ברשת האינטרנט, והטלת איסור על החשוד לדבר עם אנשים מסויימים.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת ביקורת על מעצר בית. הביקורת נוגעת לכך שבעת מעצר הבית המדינה מסירה את אחריותה הכוללת על אנשים אלה: אין אחריות רפואית, שיקומית, טיפולית, שיקום תעסוקתי ועוד. גם הנטל על המשפחות הוא רב, בכך שעל פי רוב מדובר באנשים שנשללת מהם הזכות לעבוד, והמשפחה צריכה לכלכלם במשך תקופה ממושכת. ביקורת נוספת קשורה לכך שכיום מופעל מעצר בית על עצורים שבית המשפט טרם הכריע כי ביצעו עבירות. הם למעשה עוברים הגבלות חמורות ביותר בתחום החופש האישי ללא שבית המשפט בדק באופן דקדקני את הראיות והכריע בעניין.

שיקול בקביעת העונש[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת מעצר הבית אינה מקוזזת מעונש מאסר המושת על המורשע בדין וזאת בניגוד לריצוי בפועל של מעצר שבדרך כלל מקוזז מתקופת עונש המאסר. עם זאת, בחלק מהמדינות, התקופה בה נאשם היה נתון במעצר בית יכול להלקח בחשבון בעת גזירת העונש. בית המשפט העליון בישראל כתב[5]:

"רשות בידי בית המשפט - ובמקרים הולמים אף רצוי הדבר - שבבואו לקבוע את שיעור תקופת המאסר בפועל, יביא חשבון, במידה זו או אחרת, את העובדה, שהנאשם נתון היה במעצר בית. מעצר הבית יכול שיהא אחת הנסיבות, בשקלול יתר השיקולים, בקביעת תקופת המאסר בפועל."

הסדרים דומים קיימים בקנדה וניו זילנד[6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)
  2. ^ סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)
  3. ^ סעיף 257 לחוק העונשין תשל"ז-1977
  4. ^ בש"פ 5173/16
  5. ^ ע"פ 1626/91 דקה נ' מדינת ישראל
  6. ^ ע"פ 7768/15