ערבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערבות צד ג', או בקיצור ערבות, היא הביטוי המשפטי המתאר התחייבות של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי, אם לא יפרע במועדו. כלומר, אם החייב לא יעמוד בתשלום חוב, יהיה הנושה רשאי לדרוש מאת אותו ערב שיפרע את החוב. הערבות יכולה להיות לחיוב כולו, או למקצתו. הערב המתחייב לקיים את חוב האדם האחר לא חייב להיות בן אדם יחיד, אלא יכול להיות חברה, עמותה, מוסד, וכן המדינה[1].

מטרת הערבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת קבלת הערבות היא כפולה: ראשית, הנושה, נותן האשראי, יוצא מנקודת הנחה כי החייב יעשה ככל שביכולתו על מנת למנוע מחברו, שערב לחובו, לשלם במקומו, ובכך מגדיל את הסיכויים כי החייב יפרע לו את החוב. שנית, במצב בו החייב לא פורע את החוב, לנושה יש חייב נוסף, הוא הערב, ממנו הוא יכול להפרע את החוב.

הערבות היא סוג של חיוב המכונה "חיוב משני" במובן הזה שלמרות שכלפי הנושה החייב והערב חייבים "ביחד ולחוד" (כלומר - החייב יכול לפנות לשניהם) הרי שבניגוד לחייב העיקרי שנהנה מההלוואה, הערב הוא חייב בדרגה נמוכה יותר. לאור עקרון משניות הערבות, ולאור העובדה שכיום הערב נתפס גם כ"צרכן", כלומר - כחייב שיש להעניק לו הגנה עודפת, הוראות הפסיקה והחקיקה מעניקים הגנות שונות לערבים.

משכך, מבחינתם של נותני האשראי, ערבות היא בטוחה הכפופה לטענות הגנה של הערב, ומשכך טובה פחות מבטוחות אחרות כגון, ערבות בנקאית, שטרי חוב או משכון. עם זאת, לאור העובדה שמדובר בבטוחה שבעת הוצאתה אין החייב נדרש לתשלומים לצדדים שלישיים, הרי לעיתים מסתפקים הנושים בקבלת ערבות.

חוק הערבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק המסדיר את זכויותיו של הערב הוא חוק הערבות[2] משנת 1967. התפיסה הצרכנית של הערב מצאה ביטויה בשני תיקונים שנערכו לחוק בשנים 1992 (תיקון תשנ"ב) ו-1998 (תיקון תשנ"ח), ובמסגרתם הפך חוק הערבות לחוק צרכני לכל דבר ועניין.

בין היתר, קובע תיקון תשנ"ח לחוק הערבות, כי ערבות לתאגיד בנקאי או ערבות שאינה של בן זוג, שותף או "בעל עניין" (כהגדרתו בחוק ניירות ערך, תיקון מס' 9) חייבת להינתן במסמך בכתב. ערבויות אחרות (לדוגמה ערבות להסכם שכירות), יכולות להינתן גם בעל פה. קיימים מספר סוגי ערבות: מוגבלת בסכום או שאינה מוגבלת בסכום. כיום, לאחר תיקון החוק, ערבות בלתי מוגבלת בסכום לצד ג' שאינו בן זוג, שותף או בעל עניין, בטלה.

ערב יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב יחיד מוגדר בחוק הערבות כך[3]:

"ערב יחיד" – מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל עניין בתאגיד; לעניין זה, "בעל עניין בתאגיד" – כהגדרת "בעל עניין" בתאגיד, בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968;

כלומר, ערב יחיד הוא מי שאינו בקשר זוגי עם הלווה העיקרי, אינו שותף עסקי שלו, ואם נוטל ההלוואה הוא תאגיד, אז הערב אינו בעל עניין בתאגיד (כהגדרתו בסעיף 1 לחוק ניירות ערך). נותן ההלוואה צריך להיות נושה שמתן הלוואות הוא חלק מעסקיו ולכן אין מדובר על הלוואה בין אנשים פרטיים[4]. למרות לשון הסעיף הנוקטת במילה "יחיד", ראוי לומר שיכולים להיות מס' ערבים יחידים לאותה הלוואה ואין מדובר על ערב אחד בלבד בהכרח.

ערב יחיד נהנה ממגוון "הטבות" שהמחוקק בחר להעניק לו ואלו קבועות בסעיפים 21-26 לחוק הערבות.

ההגנות העיקריות העומדות למי שמוגדר כערב יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. סכום קצוב - אם חוזה הערבות שנחתם בין הנושה לערב אינו מוגבל בסכום, הערב היחיד פטור מערבותו[5].
  2. הגבלת ריביות ותוספות - הערב היחיד ערב לסכום הנקוב בחוזה הערבות וריביות בגין אי עמידה בפרעון ההלוואה המוגבלות בסכומן בהתאם לחוק[6].
  3. חובת גילוי - על הנושה לגלות לערב טרם כרית חוזה הערבות, מספר דברים כגון: סכום ההלוואה בין הנושה ללווה, שיעורי הריבית, מס' הערבים להלוואה ועוד[7]. במידה והנושה לא יגלה פרט מסוים כקבוע בחוק סכום ערבותו של הערב יכול להצטמצם בצורה משמעותית ובמקרים מסוימים אף להתבטל לחלוטין[8].

ערב מוגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב מוגן מוגדר בחוק הערבות כך:

"ערב מוגן" – אחד מאלה:

(1)   ערב יחיד, שבחוזה הערבות בינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עולה על 89,311.66 שקלים חדשים;

(2)   ערב יחיד, שבחוזה הערבות בינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עולה על 744,263.82 שקלים חדשים, ובלבד שהחיוב הנערב נועד לרכישת זכויות בדירה המיועדת למגורי החייב, ילדיו הבגירים או הוריו.

המחוקק בחר להעניק לערב מוגן את ההגנות הרחבות ביותר ואלו קבועות בסעיפים 27–29 לחוק הערבות:

  1. הגנות ערב יחיד - כל ההגנות העומדות לערב יחיד עומדות גם לערב מוגן.
  2. מיצוי הליכים כנגד החייב - כדי שנושה יוכל לתבוע את החיוב הנערב מהערב המוגן ולנקוט כנגדו בהליכים משפטיים והליכי הוצאה לפועל, עליו לנקוט בכל ההליכים האפשריים והסבירים כנגד החייב העיקרי ורק אז לפנות לערב המוגן. רק לאחר שנקט בכל ההליכים, לרבות מימוש משכנתא על דירת מגורים או מימוש משכון על זכויותיו של החייב בדירת מגורים, יוכל הנושה לבקש אישור על מיצוי הליכים מאת רשם ההוצאה לפועל ולנקוט בהליכים משפטיים כנגד הערב המוגן[9].
  3. הצטרפות להליך - ערב מוגן רשאי להצטרף לתובענה של הנושה כנגד הערב ולסייע לנושה למצות את ההליכים נגד החייב.
  4. חזרה אל החייב - אם הערב מילא את ערבותו ושילם את החוב לנושה, הוא רשאי לחזור אל החייב ולתבוע את מלוא הסכום ששילם, על ידי המשך ההליכים שנקט הנושה כנגד החייב[10].
  5. ריבוי ערבים - אם לאותה הלוואה שנטל החייב, ישנם מספר ערבים (מוגנים ושאינם מוגנים), יחושב חלקו של הערב המוגן באופן יחסי וחלקי בהתאם למספר הערבים, גם אם בחוזה הערבות מצוין אחרת (יודגש כי האמור מתייחס לערב מוגן בלבד)[11].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברוך כהנא, ערבות, בסדרת "חוק לישראל", על הערבות במשפט העברי, ירושלים תשנ"ב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.