האב פרוספר
| לידה |
1583 נלדה, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
1653 (בגיל 70 בערך) חיפה, האימפריה העות'מאנית |
  | |
האב פרוספר של רוח הקודש (באנגלית: Fr. Prosper of the Holy Spirit; בצרפתית: P. Prosper du Saint Esprit; 1583 – 1653) היה כומר ממסדר 'הכרמליתים היחפים'. במהלך המאה ה-17 פעל האב פרוספר רבות במיסיון הקתולי באסיה, והפך לאחת הדמויות הנערצות בהיסטוריה של המסדר הכרמליתי כאחראי לשובו של המסדר אל כור מחצבתו על הר הכרמל.
פעילותו במיסיון באסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האב פרוספר נולד בשנת 1583 תחת השם ריוחאנו (Riojano) בעיר נלדה (Nalda), השייכת לדיוקסיה של קלהורה (Calahorra) בלה-ריוחה (ספרד). פרוספר התחנך בכנסייה, וכבר היה כומר כאשר הצטרף למיסיון בשנת 1607, ונשלח על ידי הכנסייה הקתולית לאסיה. בשנת 1621, כאשר היה כומר בכיר במיסיון בעיר אספהאן בפרס, ניצל מטבח שהתחולל בקרב המיסיונרים הנוצרים בעיר. לאחר מכן ייסד מיסיון בעיר הנמל בצרה (היום בעיראק), ומאוחר יותר שימש ראש המנזר הכרמליתי בעיר חלב בסוריה.[1]
שובם של הנזירים הכרמליתים אל הר הכרמל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-20 של המאה ה-17 החלה להתגבש תוכנית חזרה של המסדר אל כור מחצבתו על הר הכרמל. המועצה העליונה של הכנסייה הקתולית ברומא אישרה את בקשת 'הכרמליתים היחפים' ב-30 בינואר 1627, והמשימה הוטלה על האב פרוספר, שיצא מיד לארץ-ישראל. תחילה התגורר האב פרוספר עם נזירים פרנציסקנים בנצרת, שסייעו לו רבות, וב־29 בנובמבר אותה שנה חתם האב פרוספר על הסכם עם שליט הכרמל באותה התקופה, האמיר אחמד טורבאי, ובו נמסרו לכרמליתים מערת אליהו ופסגת ההר לבניית מנזר ונטיעת גנים, כולל שטחים סביב הכנסייה היוונית-אורתודוקסית. עם חתימת ההסכם, ערך האב פרוספר מיסה במערת אליהו שלמרגלות הכרמל, כמעט בדיוק 400 שנה לאחר שחברי המסדר הכרמליתי הסתלקו משם לאחרונה.
בשנים 1631–1635 הפך האב פרוספר את מערת אליהו לכנסייה, אך מחאת הדרווישים המוסלמים, שהחזיקו במערה לפני כן, הגיעה עד לאיסטנבול, בירת האימפריה העות'מאנית. בנוסף, גם בפסגת ההר התגלעו סכסוכים קשים בין הכרמליתים ובין הכנסייה היוונית-אורתודוקסית.
בעקבות זאת, החליט האב פרוספר בשנת 1635 להקים את המנזר במדרון שבין הכנסייה היוונית ובין מערת אליהו, ובשל המתלול נחצב רוב המבנה בצלע ההר, במקום שקיבל מאז את השם 'מערת פרוספר' או 'מנזר פרוספר'. מקום זה שמש את הנזירים הכרמליתים במשך שנים רבות, עד שנהרס בימי דאהר אל-עומר, בשנת 1767.
החיים בחדרים החצובים בסלע היו דלים וקשים, ומעט הנזירים שהתגוררו במנזר לא האריכו לחיות. בדרך כלל התגוררו במקום 5–6 נזירים, ובנוסף למחלות הם גם סבלו מתקיפות שודדים רבות, ונאלצו לא אחת לנטוש את המנזר למקום מבטחים בחיפה או בעכו. האב פרוספר נפטר אף הוא במנזר שחצב בצלע ההר בשנת 1653. היום ניתן לראות את שרידי המנזר שהקים האב פרוספר, בשביל היורד אל רכבל חיפה.[2]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1977
- Elias Friedman, The Latin Hermits of Mount Carmel: A Study in Carmelite Origins. Roma: Teresianum, 1979
- Silvano Giordano, (ed.) Carmel in the Holy Land: From Its Beginnings to the Present Day. Arenzano: Il Messaggero di Gesu Bambino, 1995
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צור שלו (אוניברסיטת חיפה), ג'מבטיסטה די סנט אלסיו(הקישור אינו פעיל)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו: Unforgettable Carmelite Missionaries on Asian Soil, Fr. Paul D’Souza, OCD
- ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, עמ' 42–47