מערת אליהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המבנים לשירות עולי הרגל שנבנו בכניסה למערת אליהו
הכניסה למערה
עזרת הגברים במערה - 2009
מטפחות תלויות בעזרת הנשים
מערת אליהו, תצלום מלפני 1899

מערת אליהו היא מערה בצלע הר הכרמל בחיפה. שבה, לפי המסורת העממית, הסתתר אליהו הנביא בברחו מפני מלכי ישראל, בימי נדודיו בהר הכרמל. מערת אליהו קדושה ליהודים[1], נוצרים, מוסלמים ודרוזים ומהווה אתר ביקור מקובל. בייחוד רבים המבקרים מבין הספרדים תושבי חיפה, טבריה וצפת בחודש אב, ביום ראשון שאחרי שבת נחמו. יהודים נהגו לתלות פרוכות על הקיר הדרומי[2], שבו קיים שקע, בדומה למיקום ארון הקודש[3][4]. בקירות המערה נוהגים להטמין פתקאות. מחוץ למערה נוהגים להדליק נרות ולהתפלל לשלום חולים, לזיווגים ולפרי בטן, כמקובל במקומות קדושים.

תיאור המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערה נמצאת בין שכונת בת גלים לסטלה מאריס. ניתן להגיע אליה משדרות ההגנה ורחוב אלנבי, בשביל נוח שכולל מדרגות. המערה חצובה בסלע, בדמות חדר גדול עם גומחה לכיוון דרום. מידות המערה: 14.40 מטר אורך, המחולק כיום לשני חלקים: החלק האחד לתפילת גברים וחלקו השני לתפילת נשים. רוחב המערה 8 מטרים וגובהה 5 מטרים. חדר גדול חצוב בקיר המערבי - אורכו 3.60 מטר, רוחבו 2.80 מטר וגובהו 2.30 מטר.

הערבים קוראים למקום הזה בשם "אלח'צ'ר" (קרי: אלח'דר) זהו כינויו של אליהו הנביא ופרושו בערבית: ירוק, כי "אליהו חי וירוק תמיד במסורת העממית".

הנוצרים הערבים קוראים לו בשם מאר אליאס ולהר הכרמל "ג'בל מאר אליאס" – הר הקדוש אליהו.

הנוצרים האירופאיים קוראים למערת אליהו "מדרש הנביאים" (School of the Prophets). המקור לכך היא ההנחה כי המערה הגדולה שימשה כבית המדרש לתלמידיו של אליהו הנביא כאשר ברח מאחאב מלך ישראל. בראשית המאה ה-17 ניסו נזירים כרמליתיים, באישור השלטונות העות'מאנים, להתיישב באזור המערה, אולם בשל התנגדות המוסלמים המקומיים התיישבו הנזירים במעלה ההר[5], וקידשו את המערה המצויה כיום בשטח מנזר סטלה מאריס.

קדושתה ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אמונה עממית, השהות במערת אליהו יכולה לרפא "חולי רוח". נהגו להביא למערה כאלה ממקומות רחוקים, ולהשאירם במערה ימים אחדים בתקווה שה"שטן" יצא מהם ויתרפאו בזכות אליהו הנביא. הביקור במערה כונה בשם "הזיארה של חיפה"[4].

האגדה מספרת שעל הר הכרמל התגלה המלאך מיכאל לאליהו הנביא: "מיכאל השר הגדול של ישראל, גלה לאליהו הנביא על הר הכרמל (בארמית: טורא דכרמל) הקץ והזמן של אחרית הימים. הסודות האלה מובאים במדרש אליהו הנביא"[6]. הנוסע היהודי רבי בנימין מטודלה, שביקר בחיפה ובכרמל בשנת 1175, כתב: "ובתחתית ההר שם מקברי ישראל רבים. ושם בהר מערת אליהו, עליו השלום. ועשו שם בני אדום הצלבנים במה וקראו לה שאן אליש (סנט לואיס)"[4].

בימי הביניים נהגו עולי רגל יהודים לבקר במערת אליהו. בשנת 1742 כתב אחד המבקרים: "וכשנכנסנו לשם (למערה) נחה עלינו רוח אלוהים וראינו בנפשנו הארה גדולה עד מאד... וכל מי שנכנס לזאת המערה טמא, מיד יוצאים קלוחים של מים נובעים מארבע פינות המערה ורוחצת עצמה, ובזאת יודעים שטמא היה שם"[7]. מבקר אחר סיפר על ביקור במערה בשנת 1835: "ומצאנו שם הרבה יהודים. ויהי כאשר התחלנו להתפלל אז התפילה הייתה נובעת בפה ועינינו זולגות דמעות אשר מעולם לא התפללתי כן, אז הבנתי כי אדמת קודש היא וגם כתבנו שמינו על הכותל"[8].

במערה לפי דיווח מהמאה ה-19, הייתה קיימת הילולה בל"ג בעומר. בהילולה זו היו מגיעים הספרדים, עם מיעוט אשכנזי, ממרחק על מנת לשהות ולרקוד יומיים או שלושה[9].

על קירות המערה יש חריתות של מנורת שבעת הקנים. כן נמצאה במערה כתובת עברית "יצחק בן כומה".

חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השישים של המאה העשרים תיעד אשר עובדיה 150 חרותות במערה, רובם המוחלט ביוונית. ההיסטוריונים סבורים כי המערה התקדשה רק בראשית התקופה הביזנטית, בהסתמך על כתובות הקיר החקוקות בה (הגרפיטי) מתקופה זו. המערה התקדשה באסלאם בתקופה מאוחרת יותר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל : חיפה, העמקים, הגליל, החרמון, הוצאת "תוּר" - ארץ ישראל, ירושלים, הוצאה - 1941, מהדורה שלישית - 1948.
  • אלי שילר - בהשתתפות יוסי בן ארצי, חיפה ואתריה, אריאל - כתב עת לידיעת ארץ ישראל, 37-39, מארס 1985, ירושלים
  • שרה ומאיר אהרוני, אישים ומעשים בחיפה והסביבה 1993.
  • אשר עובדיה, "כתובות במערת אליהו", קדמוניות, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, שנה ב חוברת 3 (7), תשכ"ט, 1969, עמ' 99–101
  • Asher Ovadiah and Rosario Pierri, "Elijah's Cave on Mount Carmel and its Inscriptions", in: L.D. Chrupcala (ed.), Christ is Here! Studies in Biblical and Christian Archaeology in Memory of Michele Piccirillo, ofm, Milano 2012 pp. 29-76. 
  • Asher Ovadiah and Rosario Pierri, "Elijah's Cave on Mount Carmel and its Inscriptions", Liber Annuus, 62 (2012), pp. 203-282

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מערת אליהו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב וילנאי מדגיש כי הקדושה המקובלת למערה היא ליהודים
  2. ^ לכיוון התפילה - ירושלים
  3. ^ לפי צילום פנים מערה משנת 1912 עיטורי המוסלמים מוצבים בפינת המערה ולא בגומחה
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 מקור: זאב וילנאי, מערת אליהו, חיפה ואתריה
  5. ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי התורכים, המכון האוניברסיטאי של חיפה, 1969
  6. ^ מקור: זאב וילנאי', עמוד 24
  7. ^ מקור: אגרת מסע של חיים בן עטר - מובא בספרו של זאב וילנאי
  8. ^ מקור: קורות העיתים לישורון בא"י - מובא בספרו של זאב וילנאי
  9. ^ פרשל, טוביה, תשל"ה, הילולות ל"ג בעומר, הדואר, גיליון נ"ג, עמ' 382-383

קואורדינטות: 32°49′47″N 34°58′04″E / 32.829729°N 34.967766°E / 32.829729; 34.967766