נחלי מנשה
מפעל "נחלי מנשה" הוא מפעל מים של חברת "מקורות" האוסף את מי הנֶגֶר של נחל תנינים, נחל אלונה, נחל עדה, נחל ברקן ונחל משמרות ומזרימם בתעלת הטיה למאגר שיקוע בחולות קיסריה.[1]
תיאור כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המפעל תוכנן על ידי החברה הממשלתית תה"ל (תכנון המים לישראל) בתחילת שנות ה-60. חברת "מקורות" החלה בביצועו ב-1964, והמפעל התחיל לפעול בחורף 1966–1967.
המפעל מנצל את המבנה הטופוגרפי של רמות מנשה, שקו פרשת המים שלה עובר קרוב מאוד לשוליה המזרחיים, כך שכשלושה רבעים ממי הגשמים היורדים באזור (כ-600 מ"מ בממוצע שנתי) זורמים אל הנחלים הנ"ל, המנקזים את רמות מנשה מערבה, לעומת רק כרבע הזורמים מזרחה לנחל קישון. בשונה מהמוביל הארצי, העברת המים במפעל "נחלי מנשה" נעשית כולה בכח הכבידה, ללא השקעת אנרגיה.
לצורך העברת המים נבנו סכרים ותעלת הטיה המזרימה את המים אל מאגר שיקוע בחולות קיסריה. מהמאגר המים מחלחלים לאקוויפר הפלייסטוקני שמתחת לחולות. קידוחי הפקה מאפשרים שאיבת מים מהאקוויפר במשך כל חודשי השנה.
נתונים סטטיסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שטח אגן הניקוז של המפעל: 110 קמ"ר
- כמות המים הממוצעת הנקלטת במפעל: כ-15 מיליון מ"ק בשנה. כמות זו שווה לצריכת המים השנתית של עיר בינונית כנתניה.
- ניצולת המפעל: כ-22% (לפי חישוב של 15,000,000 מ"ק מתוך 600 מ"מ בשנה על שטח של 110 קמ"ר)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עידו בצ'קו ומיכה קליין, "מפעל נחלי מנשה וטיבוע הדיונות", אופקים בגאוגרפיה, חוברת 70, 2008, עמ' 32–41
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על המפעל באתר "עמלנט"
- הודעה לעיתונות של "מקורות"
- סקר של עמותת "אדם, טבע ודין" באתר מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית)
