מצודת ויבורג
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
טירה  |
| מיקום |
ויבורג |
| מדינה |
רוסיה |
| מייסדים |
Torkel Knutsson |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1293 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1293 |
| קואורדינטות | 60°42′57″N 28°43′44″E / 60.715833333333°N 28.728888888889°E |
 | |
  | |
מצודת ויבורג (ברוסית: Выборгский замок, בפינית: Viipurin linna, בשוודית: Viborgs fästning) היא מבצר מימי הביניים, שנבנה על ידי השוודים וסביבו התפתחה העיר ויבורג (בימינו בתחומי רוסיה). התיעוד הראשון של המצודה הוא משנת 1293. בימינו משמשת המצודה כמוזיאון.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצודת ויבורג הייתה אחת משלוש המצודות הגדולות של פינלנד. היא נבנתה כמאחז המזרחי ביותר של ממלכת שוודיה מימי הביניים: הוא ממוקם על המצר הקרלי (אנ'), על אי קטן בפינה הפנימית ביותר של מפרץ פינלנד, בתוך מיצר צר המחבר את מפרץ סומנוודנפוג'ה למפרץ ויפורי. המצודה נבנתה בשנות ה-1290, לאחר מסע הצלב השוודי השלישי לפינלנד.[1] העיירה שכנה במקור בתוך הביצורים החיצוניים של המצודה, באי המצודה, אך היה צורך להעביר אותה למקומה הנוכחי, אל מחוץ לאי, בשל צפיפות.
תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחפירות בשנות ה-80 שביצע ו.א. טג'ולאנבס נמצא, כי המצודה נבנתה על ידי השוודים בשנת 1293. שכבות הכיבוש העתיקות ביותר התגלו באתר המכונה "חצר סמית'". כאן נמצאו שרידי חומת מגן שהורכבה מחול ועמודי עץ. כמו כן נמצאו שרידים חרוכים של מבנים, שהיו קשורים בחלקם לחומת המגן. טג'ולאנבס מציע כי למבצר הקרלי היה מגדל עץ. בין הממצאים שנתגלו באזור הייתה חרב מעוקלת שתוארכה לתקופה שבין 1130 ל-1200.[1]
ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניית השלב הבא במצודה החלה בשנת 1293 בהוראתו של טורקל קנוטסון, הקברן הגדול של הלורד משוודיה, שבשנות ה-1290 ביצע מסע צלב כביכול נגד קרליה, מסע הצלב השוודי השלישי. מסע הצלב היה חלק מהמלחמות השוודיות-נובגורודיאניות המתמשכות, נגד הרוסים ברפובליקת נובגורוד. קנוטסון בחר במיקום המצודה החדשה לשליטה במפרץ ויבורג, שגובל באתרי מסחר אשר שימשו זמן רב את האוכלוסייה המקומית. מהמפרץ יוצא מעבר נהר המנווט פנימה, ובסופו של דבר מחבר את המקום עם כמה מחוזות, אגמים, ובעקיפין באמצעות מעבר, עם נהרות הזורמים לאגם לדוגה.
שלושת המצודות הפיניות הגבוהות מימי הביניים נשלטו עד שנות ה-60 של המאה העשרים מטירות טורקו (לשעבר Åbo בשוודית), המנלינה (Tavastehus בשוודית), וויבורג (Viborg).
בשנת 1364 הוכרז אלברט השלישי ממקלנבורג כמלך שוודיה, ובהתאם לדגם הגרמני החל לחלק את נציגי המצודות, שהיו עצומים בפינלנד, לפרובינציות קטנות יותר. במקרים מסוימים, מחוזות חדשים קטנים יותר קיבלו מגורים נפרדים; זה היה המקרה עם לינאבורי וטירת פורבו (Borgå בשוודית) וטירת קורסולהולם באוסטרובוטניה, בסמוך לעיר ואסה המודרנית שהוקמה מאוחר יותר. באתרים אלה נותרו רק עבודות עפר, אך בשני מקומות נבנו מעוזי אבן שהוחרבו מאז: טירת Raseborg, במערב, טירת Uusimaa (מערבית להלסינקי) וטירת Kastelholm, באיי אולנד.
המצודה הפכה למעוז התחום השוודי באזור קרליה. לאורך מאות שנים הייתה זו ההגנה הראשונה של הממלכה מפני הרוסים. מוצב צבאי ואסטרטגי זה בשלהי ימי הביניים המאוחרים היה שני רק לבירה המבוצרת סטוקהולם.
המצודה פעלה כנסיכות אוטונומית כמעט. מושליה היו בדרך כלל גובי המס ואלה שהיו אחראים להכנסות של המחוז. האתר התפרסם כמארקגראף. מושליה היו בדרך כלל מהמשפחות החזקות ביותר של הממלכה. הם נהנו מסמכויות אדמיניסטרטיביות גדולות למרות המרחק המשמעותי מהבירה. מציאות זו הפכה אותם לשליטים עצמאיים כמעט. טירת סבונלינה, אוליבינלינה (שנבנתה בשנות ה-70 של המאה העשרים), הייתה בדרך כלל נתונה לוויבורג.
אישים בולטים ששלטו כאן היו בו ג'ונסון (גריפ), כריסטר נילסון ואסה (1417–42), קארל קנוטסון בונד (1442–48, המלך העתידי), אריק אקסלססון טוט (1457–81), קנוט פוסה (1495–1497), סטן סטורה הזקן (1497–99), אריק בילקה, והרוזן ג'ון מהויה. במיוחד בשנות ה-1440 ובסוף המאה ה-15 הוגדלו המצודות עוד יותר.
האזכור הראשון של כלי נשק בפינלנד מתייחס למצודת ויבורג בשנת 1429. במהלך ימי הביניים, הרוסים צרו שוב ושוב על המצודה, המצור המפורסם ביותר היה בשנת 1495 במהלך מלחמת רוסיה-שוודיה (1495–97) בזמן שקנוט פוסה היה מושל המצודה. מצבם של המגינים נראה חסר סיכוי, אך הם ניצלו על ידי פיצוץ וייבורג ב-30 בנובמבר 1495 (יום אנדריי הקדוש), פיצוץ מסתורי שהפחיד את הרוסים לאחר שהאמינו כי ראו את צלב אנדריי הקדוש בשמיים.
-
הדמיה של מצודת ויבורג נשרפה בשנת 1710, לאחר המתקפה הרוסית במלחמת הצפון הגדולה. -
טורסטן וילהלם פורסטן: מצודת ויבורג, 1840
היסטוריה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה ה-16 המצודה שופצה רבות ונעשו תוספות למבנים. במאה ה-17 נזנחה, מכיוון שהסכנה הרוסית הופחתה והגבול זז מזרחה.
ויבורג נכבשה על ידי הרוסים בשנת 1710, אך עברה בחזרה לידיים פיניות בשנת 1812 כאשר פינלנד העתיקה חברה לדוכסות פינלנד הגדולה האוטונומית. המצודה חייבת את המראה הנוכחי שלה לשחזורים נרחבים שבוצעו בשנות ה-1890. צבא האימפריה הרוסית השתמש במצודה עד שנת 1918 עבור מנהלת השיכון העירונית.
ויבורג הייתה שייכת לרפובליקה החדשה של פינלנד העצמאית בשנים 1917–1940 ושוב בשנים 1941–1944. כתוצאה משינויי גבולות במלחמת העולם השנייה היא סופחה לברית המועצות בשנת 1944.
אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
למצודה הראשית, שנמצאת בחלק המזרחי של האי על הגבעה הגבוהה ביותר, יש מתווה לא סדיר עם ארבע פינות, כאשר המגדל העצום של אולאף הקדוש (בפינית Pyhän Olavin torni) הוא החלק הגדול ביותר שלו. גובהו 3–4 קומות ומשתנה במקומות שונים. עבודות ההגנה חיצוניות מקיפות את המצודה הראשית, בעקבות קווי החוף של האי.
-
מראה המצודה -
חומות המצודה -
מגדל אולאף הקדוש
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Medieval castles of Finland, by Dr Carl Jacob Gardberg, state archaeologist // טירות מימי הביניים של פינלנד, מאת ד"ר קרל ג'ייקוב גרדברג, ארכאולוג ממלכתי
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונות המצודה
- מצודת וויבורג - המוזיאון הממלכתי של מצודת וויבורג (באנגלית)
- איגוד הטירות והמוזיאונים סביב הים הבלטי (באנגלית)