מקור-חסידה גזור
 מקור-חסידה גזור | |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | גרנאים |
| משפחה: | גרניים |
| סוג: | מקור-חסידה |
| מין: | מקור-חסידה גזור |
| שם מדעי | |
 Erodium malacoidesאייטון, 1789 | |
מַקּוֹר-חֲסִידָה גָּזוּר (שם מדעי: Erodium cicutarium) הוא צמח עשבוני חד-שנתי או דו-שנתי נפוץ ממשפחת הגרניים, בעל פרחים ורודים ופרי מוארך בעל מקור ארוך[1][2]. זהו אחד מ-18 מיני הסוג מקור-חסידה הגדלים בר בישראל, וחלקם דומים לו במראם הכללי[3].
המין דומה למקור-חסידה מצוי וחולק עמו בתי גידול דומים, אך נבדל ממנו בעלים גזורים פעמיים, שבהם גם העלעלים עצמם מפוצלים. מוצאו של מקור-חסידה גזור באירואסיה, ולאחר התפשטותו מחוץ לתחום תפוצתו הטבעי והתאזרחותו באמריקה ובאזורים נוספים, הוא הפך למין בעל תפוצה עולמית רחבה.
להבנת מבנה הפרי, מנגנון הפצתו ותהליך הנביטה ראו ערך מורחב: מקור-חסידה.
תפוצה בעולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיפוס תפוצתו הטבעית של מקור-חסידה גזור הוא אירו-סיבירי, ים-תיכוני ואירנו-טורני. תחום תפוצתו המקורי משתרע ברחבי אירואסיה – מאזורי מערב אירופה דרך האזור הים-תיכוני והמזרח התיכון ועד מרכז אסיה – וכן בצפון אפריקה ובצפון-מערב אפריקה. בעקבות פעילות האדם התפשט המין מעבר לתחום תפוצתו הטבעי, התאזרח באמריקה הצפונית, במערב אמריקה הדרומית ובדרום אפריקה, וכיום הוא נחשב למין בעל תפוצה רחבה מאוד בקנה מידה עולמי.
השוואת מפות התפוצה מראה כי תחום תפוצתו של מקור-חסידה גזור (Erodium cicutarium) חופף כמעט לחלוטין לתחום התפוצה הטבעי של הסוג מקור-חסידה כולו. חריג בולט הוא אוסטרליה, שבה ייצוג הסוג נובע מהתפשטות משנית של מינים ים-תיכוניים, ובראשם מקור-חסידה מצוי (Erodium moschatum), שהתאזרח באזורים בעלי אקלים חמים ומופרעים, ואינו מאפיין את תחום התפוצה האירו-סיבירי המקורי של הסוג[1].
מן התפוצה העולמית עולה כי מקור-חסידה גזור, בדומה לרוב מיני הסוג מקור-חסידה, אינו מאכלס אזורים מדבריים קיצוניים ואינו נפוץ באזורים טרופיים לחים. תפוצתו מוגבלת בעיקר לאזורים ממוזגים וים-תיכוניים, וכן לאזורים סובטרופיים יבשים עד חצי-יבשים, בעוד שהוא נעדר מליבות המדבר ומאזורי יער גשם טרופי.
אף שנרשמו הופעות נקודתיות של המין גם באזורים צפוניים מאוד של אמריקה הצפונית, לרבות תחומים תת-ארקטיים, אזורים אלה אינם נחשבים חלק מתחום תפוצתו הטבעי או היציב, וההופעות מיוחסות לחדירה אנתרופוגנית ולתנאים מקומיים זמניים. אף שנרשמו הופעות של המין בצפון אמריקה, הוא אינו נכלל בפלורה של אמריקה הצפונית (Flora of North America), דבר המחזק את ההבנה שלא מדובר בהתאזרחות יציבה.
תפוצה בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מין זה נפוץ בעיקר בחבל הים-תיכוני של ישראל, ואינו מין אופייני לבתות הספר או לחבלים מדבריים. הוא גדל בעיקר בבתי גידול מופרעים, כגון בתות ים-תיכוניות, שדות בור, מקומות נטושים ואשפתות, ולעיתים מצוי בסמיכות למינים נוספים מסוגו[4].
הוא גדל בבתות, שדות בור, מקומות נטושים ואשפתות. נפוץ בעמק עכו, בשרון, בדרום מישור החוף, בגליל העליון והתחתון, בעמק יזרעאל, בכרמל, בשומרון, בשפלה ובהרי יהודה. מצוי גם בבקעת החולה, בבקעת כנרות, בגלבוע, במדבר שומרון ובמדבר יהודה, בעיקר בשוליים ובערוצים, וכן בצפון הנגב ובהר הנגב. המין אינו מצוי בחבלים המדבריים הקיצוניים, ונדיר בגולן, בגלעד, בעמון, במואב ובאדום.
טקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למין מקור-חסידה גזור היסטוריה טקסונומית מורכבת. הוא תואר לראשונה בשנת 1753 על ידי לינאוס בשם Geranium cicutarium, ובהמשך הועבר לסוג Erodium. במהלך המאות ה-18 וה-19 תוארו למעלה ממאה שמות נוספים על סמך אוכלוסיות מקומיות שנחשבו למינים נפרדים, אך מחקרים מאוחרים הראו כי כולם משתייכים למין רחב-תפוצה ורב-צורות זה.
מסימניו הייחודיים: העלים גזורים פעמיים (להבדיל ממקור חסידה מצוי שעליו מנוצים פעם אחת). הפרח בעל 5 אבקנים פוריים נושאי מאבקים בניגוד לגרניון שבו 10 אבקנים פוריים, ולבהק שבו 15. החוד (הפיטם) שבראש עלה גביע מסתיים באחד או שני זיפים לבנים (להבדיל, במקור–חסידה מצוי החוד אינו נושא שערות). מקור הפרודות מפותל וגלול בדמות בורג מלמעלה כלפי למטה (בשונה מגרניון שמקור הפרודות שלו נגלל כלפי מעלה בהבשלה בצורת סליל של שעון).
הסתלסלות המקור בהשפעת שינוי הלחות גורמת להחדרת הפרודה לתוך האדמה והטמנתה.
מורפולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור-חסידה הוא צמח עשבוני חד-שנתי או דו-שנתי, גובהו 10 עד 15 ס"מ, לעיתים רחוקות 40 ס"מ[5].
הגבעולים רבים או מעטים, שרועים או מזדקפים ונושאים עלים רבים[6]. בתחילת החורף הגבעולים קצרים, ומרוכזים בשושנת בבסיס הצמח. לאחר מכן הגבעולים מתארכים עד 40 ס"מ ומסתעפים בצורה מפוזרת.
הלוואים קרומיים, צורתם דמוית משולש-אזמל ואורכם 2 עד 6 מ"מ. הפטוטרת ארוכה מעל 5.5 ס"מ.
העלים מסורגים עד נגדיים, כל העלים גזורים-מנוצים פעמיים (בשונה ממקור-חסידה מצוי שעליו מנוצים פעם אחת) אורך הטרף עולה על רוחבו, אורכו 5 עד 18 ס"מ. הטרף בעל עירוק מנוצה, כלומר, הטרף בעל עורק מרכזי שלאורכו מסתעפים עורקים צדדיים דקים (בשונה מגרניון שהטרפים שלו בעלי עירוק דמוי כף יד, כלומר בעל עורקים בגודל דומה שמסתעפים מנקודה אחת אל האונות העיקריות של העלה))[7].
התפרחות יוצאות מחיק עלי הגבעול ואורך עוקצי התפרחת עולה על אורך העלים החופים. החפים זעירים וקרומיים.
התפרחות דמויות סוכך בנות 3 עד 6 פרחים שאינם פורחים יחד.
הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, נכונים פחות או יותר. עלי העטיף והאבקנים עולים ישר ממצעית הפרח. אברי הפרח בכפולה של 5. עלי הגביע אינם נושרים לאחר הפריחה ואילו עלי הכותרת נושרים לאחר הפריחה.
הגביע בעל 5 עלים שווים ומפורדים (ניתן לתלוש את העלים אחד אחד). הגביע משתייר עם חניטת הפרי ועליו נפרשים אחורה. החוד (הפיטם) שבראש עלה הגביע מסתיים באחד או שני זיפים לבנים, שאורכם כאורך החוד או גדול ממנו. במקור–חסידה מצוי עלי הגביע מחודדים באופן פתאומי אבל אינם נושאים שערות מיוחדות. אורך הגביע כאורך הכותרת או קטן ממנו במקצת[6][7].
הכותרת בעלת 5 עלי כותרת מפורדים, לא תמיד שווים זה לזה והם ערוכים במסורג לצופנים והם נושרים לאחר הפריחה. צבע כל העלים ורוד באופן אחיד או שניים מהם מכוסים בכתם שחור בבסיסם.
האבקנים נושאי מאבקים 5 (בשונה מגרניון שלו 10 אבקנים נושאי מאבקים), ועוד 5 אבקנים עקרים שאינם נושאים מאבקים.
השחלה עילית, בת 5 עלי שחלה מאוחים היוצרים עמוד מרכזי (ציר) בהמשכה של מצעית הפרח. עמודי השחלה 5, מפורדים פחות או יותר; הצלקות חוטיות או כדוריות ומגובששות.
הפרי הוא מפרדת בעלת מקור שאורכה גדול מגוף הפרי ובעל גביע משתייר. הפרי נפרד בהבשלתו ל-5 פרודות שניתקות מהעמוד המרכזי, שהוא המשכה של מצעית הפרח. הפרודה היא יחידת התפוצה. הפרודות אינן נפתחות והן בעלות אחד או שני זרעים ולכל אחת מהן מקור ארוך משלה. אורך הפרודות כ-5 מ"מ ואורך המקור הוא 2.5 עד 5 ס"מ. מקור הפרודות מפותל וגלול בדמות בורג (בשונה מגרניון שמקור הפרודות שלו נגלל כלפי מעלה בהבשלה בצורת סליל של שעון).
חלקו התחתון של המקור הארוך מתפתל בהתייבשו וחלקו העליון, לאורך צדו הפנימי, מכוסה זיפים פשוטים וארוכים, בודדים והדוקים, ואינו בעל שערות צפופות הערוכות כעין הנוצה (מנוצה).
מקור הפרודה מכוסה זיפים (אינו מנוצה) לאורך צדו הפנימי. בראש הפרודה יש 2 גומות קטנות, גומה אחת בכל צד של בסיס המקור (לפעמים הגומות חסרות) ומתחת כל אחת עוברת לרוחבה רק חריץ אחד. הגומות (שבראש הפרודה) והחריץ הרחב והעמוק שמתחת כל אחת חסרות שערות בלוטיות[6][7].
מספר הזרעים בפרודה אחד או שניים.
העלווה מתפתחת מתחילת נובמבר ועד תחילת יוני. הפריחה מסוף ינואר ועד תחילת יוני. פרי ירוק נראה מסוף פברואר והפצת הזרעים מאמצע מרץ ועד אמצע יולי[4].
תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקריב 5 מאבקים
תקריב של פרחים
פרח עלה ופרי בעל מקור
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור-חסידה גזור, באתר ITIS (באנגלית)
מקור-חסידה גזור, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)- מקור-חסידה גזור, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
מקור-חסידה גזור, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)- מקור-חסידה גזור, באתר צמח השדה
- מקור-חסידה גזור, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- מקור-חסידה גזור, באתר Tropicos (באנגלית)
מקור-חסידה גזור, באתר GBIF (באנגלית)- מקור-חסידה גזור, באתר The Plant List (באנגלית)
מקור-חסידה גזור, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 Erodium cicutarium, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ Erodium cicutarium, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 24-11-2023
- ↑ מקור-חסידה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- 1 2 מקור-חסידה גזור, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ↑ Zohary, M., Flora Palaestina – Part Two, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1987, עמ' 381-390
- 1 2 3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 272-276
- 1 2 3 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, תל אביב: כנה, 1998, עמ' 381-385
