מקלען אוויר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סיכת מקלען אוויר בחיל האוויר הישראלי
תת-אלוף ישעיהו (שעיה) לָזַרסון עם סיכת כנפי מקלען אוויר בחיל האוויר
סיכת מקלען אוויר בחיל האוויר של ארצות הברית בין השנים 1943-1953

מקלען אוויר היה איש צוות אוויר שהיה אחראי על תפעול מקלעים ותותחים במטוס.

עד שנות החמישים של המאה ה-20, במיוחד בתקופת מלחמת העולם השנייה, במטוסים גדולים שהיו חמושים במספר מקלעים ותותחים, היה צורך באנשי צוות שיתפעלו את אלה. לדוגמה במטוס B-17 מבצר מעופף, היו 13 מקלעי 0.5 בראונינג. חלקם הופעלו על ידי נווט, מטילן, מהנדס טיסה ואלחוטן, ואת השאר הפעילו ארבעה מקלענים.

לאחר שמקלעים הפכו לאוטומטיים והמטוסים מתקופת מלחמת העולם השנייה הוצאו מהשירות, התבטל הצורך במקצוע מקלען אוויר.

בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקלעני אוויר בחיל האוויר הישראלי, היו בוגרי קורס טיס, במסגרת טייסת נמ"א (נווטים, מקלענים/מטילנים, אלחוטנים). בסיום הקורס קיבלו החניכים דרגת סגן משנה וכנפי איש צוות אוויר שבמרכזן כוונת.

ערב מבצע קדש, שירתו בחיל האוויר שישה מקלעני אוויר במטוסי B-17 ומקלען אחד במטוס תובלה אחר.[1]. ב-1958 הוצאו מטוסי ה־B-17 משרות חיל האוויר ומקצוע המקלען בוטל.

מקלעני האוויר הידועים בתולדות חיל האוויר הם תת-אלוף שעיה לָזַרסון וצבי אבידרור, מוותיקי טייסת הפטישים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקלען אוויר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק שטייגמן, "תולדות חיל האוויר - מעצמאות לקדש 1949-1956"