קורס טיס (צה"ל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט הנצחה לקורס הראשון של שירות האוויר במקום בו היה בית הספר לפעילי ההסתדרות, רח' נהרדעא 5 בתל אביב
 בוגרי הקורס משליכים את כובעיהם לאוויר בטקס חשיפת דרגות של קורס טיס מס' 165, דצמבר 2012
בוגרי הקורס משליכים את כובעיהם לאוויר בטקס הסיום של קורס טיס מס' 165, דצמבר 2012
בטקס סיום קורס טיס מס' 154, יוני 2007. בוגרי הקורס משליכים את כובעיהם באוויר על רקע מטוסי צוקית של הצוות האווירובטי המבצעים תרגיל "שושנה"
10 באוגוסט 1950: ראש הממשלה דוד בן-גוריון מעניק כנפי טיס בסיום קורס טיס מס' 1 בחיל האוויר
תמונת מחזור של קורס טיס מס' 163

קורס הטיס של חיל האוויר הישראלי מכשיר אנשי צוות אוויר, לתפקידי טיסה - טייסי מטוסי קרב, טייסי תובלה וטייסי מסוקים, ולתפקידי צוות אוויר נוספים: נווטי קרב, נווטי תובלה ומכוננים.

הקורס נחשב לאחד מהקורסים היוקרתיים ביותר בצה"ל. משכו כשלוש שנים, ונערך, ברובו, בבית הספר לטיסה בבסיס חצרים (ליד באר שבע). בוגרי הקורס מקבלים דרגת סגן ותואר ראשון מטעם אוניברסיטת בן-גוריון. עד לשנת 2014 התחייבו הבוגרים לשירות קבע בן תשע שנים. החל משנת 2015 מתחייבים הבוגרים לשירות קבע בן שבע שנים. בממוצע, רק אחד מכל 14 מועמדים - או רק אחד מבין שישה חניכים - זוכה לסיים את הקורס בהצלחה[1]. חניכי הקורס מכונים "פרחי טיס". בהמשך הקורס, החל משלב ה"ראשוני" הם מכונים "צוערי טיס".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורס-הטיס הראשון של שירות האוויר נערך בתחילת מלחמת העצמאות בבית פעילי ההסתדרות בצפון תל- אביב. הקורס הכשיר טייסים בעלי פחות מ-120 שעות טיסה בשתי קבוצות: בעלי למעלה מ-40 שעות ובעלי 40 שעות ומטה. לשם הסוואה נקראו החניכים - "קבוצת מדריכי נוער".

עיריית תל אביב קבעה שלט זיכרון במקום בו היה בית פעילי ההסתדרות, ברחוב נהרדעא 5.

ביוני 1948 הושלם בבייקרספילד שבקליפורניה קורס טיס מזורז שנועד להכשרת טייסים יהודים למלחמת העצמאות, מארגן הקורס היה טדי קולק ובין בוגריו הידועים נמנים זהרה לביטוב, פלטיאל מקלף ושלמה להט[2].

קורס הטיס הראשון בחיל האוויר הושלם במרץ 1949 בשדה שמואל במסגרת טייסת הקרב הראשונה. ארבעת בוגריו, מוטי הוד, דני שפירא, ישעיהו גזית וטיבי בן שחר, שעברו הכשרה בצ'כוסלובקיה, היו הראשונים לקבל את כנפי הטיס. קורס זה מכונה בחיל האוויר קורס מינוס שתיים (2-). במאי 1949 סיימו את הקורס השני 12 בוגרים נוספים שאף הם עברו את מרבית ההכשרה בצ'כוסלובקיה. קורס הטיס המכונה הראשון נפתח במחנה סירקין ב-14 בפברואר 1950, מפקד הבסיס הראשון היה בנימין בונה (בוניסלבסקי), קצין ההדרכה הראשי היה גדעון שוחט, מפקד בית-הספר לטיס ראשוני היה פנחס בן פורת ומפקד בית-הספר לטיס מתקדם היה ג'ורג' ליכטר, רוב מדריכי הטיסה היו זרים ושפת ההדרכה הרשמית הייתה אנגלית. הקורס הסתיים ב-10 באוגוסט 1950 וסיימו אותו 13 טייסים וארבעה נווטים. על מנת להכשירם כלוחמים, פוצל בדצמבר 1950, גף ההדרכה שהיה בטייסת 101 בבסיס רמת דוד והוקמה טייסת קורס אימונים מבצעיים (קא"ם) נפרדת, שהפעילה מטוסי ספיטפייר.

עד 1955 הועברו הקורסים בסירקין, אז הועבר בית הספר לטיסה לבסיס עקרון (תל נוף), ב-1966 עבר פעם נוספת לבסיס חצרים. עם העלייה בצורך בטייסי מסוקים, הוקם ב-1965 בית ספר לטייסי מסוקים במסגרת בית הספר לטיסה, עד אז הוכשרו טייסי המסוקים באירופה ובארצות הברית. ב-1990 נוסדה מגמת מתקדם מסוקי קרב.

ב-1991 שונתה תוכנית ההדרכה והפכה משליש שנתית לחצי שנתית, מקורס 124 מסיימים כל שנה שני מחזורים. שלבי הקורס השתנו לארבעה במקום שישה (מכין, בסיסי, ראשוני ומתקדם). בהמשך שונתה המתכונת לשנת אימון יסודות ושנת טיסה. ב-2002 השתנה מבנה קורס הטיס, משכו הוארך בשנה - משנתיים לשלוש שנים, והוא כולל לימודים אקדמאיים לתואר ראשון. כמו כן, מסיימי הקורס יקבלו דרגת סגן, ולא סג"ם.

מיון המועמדים לקורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועמדים לקורס הטיס של חיל האוויר מגיעים מבין אזרחי ישראל המיועדים לשירות ביטחון (מלש"ב), או כל חייל אחר המשרת בצה"ל בעל נתונים אישיים מתאימים שביקש העברה לקורס טיס. אלו עוברים סדרת מיונים ארוכה המיועדת להבטיח את התאמתם המרבית של החניכים בקורס לתפקיד. ראשית הסדרה במבחנים פסיכוטכניים מיוחדים ביחידת המיון של חיל האוויר - בדיקת קואורדינציה, כושר טכני מעשי, תפיסה צורנית, הבנה טכנית עיונית.

המועמדים שעוברים את הבדיקות מוזמנים למבחנים פסיכוטכניים ופסיכולוגיים נוספים גם הם ביחידת המיון של חיל האוויר - בדיקת חלוקת קשב, מבחני אישיות, תפיסה מרחבית, ראיון עם פסיכולוג ומבחנים בסיסיים לבדיקת כושר טיסה[3]. השלב הבא הוא בדיקות רפואיות ביחידת רפואה אווירית (ירפ"א) - בדיקת דגימות במעבדה, בדיקות ראייה ועיניים, בדיקות שמיעה, אק"ג, אף אוזן גרון ובדיקות נוספות. הפרופיל הרפואי המינימלי לקבלה לקורס הוא פרופיל 82. הסעיפים הרפואיים הפוסלים העיקריים (בלי קשר לגובה הפרופיל): מחלת אסתמה פעילה, מיגרנות (התקפי כאב ראש כרוניים), בעיות אורתופדיות קשות ובעיות שמיעה.

מועמד שסיים בהצלחה את כל אלו מוזמן לגיבוש בן שישה ימים הנערך טרם הגיוס בבית הספר לטיסה וכולל סדרת מיון מרוכזת, הכוללת מאמץ גופני, תרגילי מנהיגות ומחשבה במצבי לחץ ומבדקים נוספים. מפקדי הכיתות (מ"כים) והמחלקות בגיבוש הם תערובת של חניכים בשלב מסלולים של קורס הטיס, חניכים בקורס מדריכי-טיסה (מדר"ט), או חניכי קורס אימון מבצעי (קא"ם). עם זאת, הסַמָּלִים בגיבוש אינם טייסים, אלא קצינים בחטיבת הנ"מ של חיל האוויר.

שלבי הקורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכין[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוג מטוסי גרוב G-120A ("סנונית") של בית הספר לטיסה במהלך טקס סיום קורס טיס

השלב הראשון, נמשך כשישה חודשים ומורכב מן החלקים הבאים:

  • טירונות חי"ר בבית הספר למקצועות החי"ר של חיל האוויר (ביסל"ח 314) – במשך שבעה שבועות. לוחמים או קצינים שעברו בהכשרתם טירונות רובאי 05 פטורים משלב הטירונות.
  • לימודים אקדמיים (מתמטיקה ופיזיקה כחלק מ"חטיבת לימודי התעופה" וקורס תולדות צה"ל) – במשך שמונה שבועות.
  • "צ'ק סנונית" – הכולל 15 טיסות מיון במטוס גרוב G-120 ("סנונית") - במשך ארבעה שבועות.

סמל הכותפת במהלך השלב המכין הוא כותפת כחולה. בשלב זה ובמרבית השלבים שאחריו חובשים החניכים כומתה בעלת פס לבן סביב שוליה, ורקע לבן מאחורי סמל חיל האוויר.

מטוסי עפרוני בטיסה

בסיסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלב זה נמשך כחמישה חודשים. הוא כולל הכשרה קרקעית, שכוללת סדרות חי"ר מורכבות (ניווט, הישרדות ועוד), קורס צניחה (הכולל בתוכו רק צניחה אחת, בניגוד לשאר היחידות שעוברות קורס צניחה)[4] סדנת מילוט, הסמכה לקצונה ולימודים אקדמיים.

סמל הכותפת במהלך השלב הבסיסי הוא כותפת כחולה עם פס לבן אחד. בסיום השלב הבסיסי מוענקת לחניכים סיכת צוות אוויר, המקבילה לסיכת המ"מ המוענקת לבוגרי בית הספר לקצינים. מיד לאחר השלמת השלב הבסיסי עוברים החניכים טיסות מיון במטוס העפרוני (T-6 טקסאן II), שבסופן יוחלט על חלוקתם למגמות הטיסה - קרב, מסוקים, נווטים ומכוננים. חניכים שמודחים מהקורס בשלב טיסות המיון, יכולים לבקש לעבור מיון לקורס מפעילי כטב"מ (כלי טיס בלתי מאויש), בכפוף לשלבי מיון נוספים והתחייבות לשירות קבע ממושך, או לבחור לשרת כקצינים בחיל האוויר - בתפקיד בקרי טיסה או קציני מודיעין.

ראשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב זה, הנמשך כשישה חודשים, מחולקים החניכים למגמות ולומדים מיומנויות הטסה בסיסיות של המטוס. המגמות השונות, אליהם מתחלקים החניכים הינם: קרב, נווטי קרב, נווטי תובלה, מסוקים ומכונני קרנף או ראם.

סמל הכותפת במהלך שלב הראשוני הוא כותפת כחולה עם שני פסים לבנים (וסיכת צוות אוויר).

מבואות ומסלולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני שלבים בהם לומדים החניכים את מרבית המכסה להענקת תואר ראשון. שני שלבים אלו, הנקראים "שנת ההשכלה", נמשכים כשנה. הלימודים אקדמיים לקראת תואר ראשון מטעם אוניברסיטת בן-גוריון נעשים ברציפות. שנת הלימודים האינטנסיבית אינה מקבילה לשנת לימודים רגילה באוניברסיטה ומורכבת משלושה סמסטרים, בני 13 שבועות כל אחד. ארבעת מסלולי הלימוד לתואר הם: מתמטיקה ומדעי המחשב; ניהול מערכות מידע; כלכלה וניהול; פוליטיקה, ממשל וניהול. בנוסף, לומדים החניכים נושאים צבאיים, נושאים תעופתיים ושלושה קורסים באנגלית.

במהלך שלב המבואות הכותפת של החניכים היא בצבע כחול עם פס לבן רחב. במהלך שלב המסלולים סמל הכותפת הוא כותפת כחולה עם פס לבן רחב ופס לבן דק. בשלב זה, החניכים מחליפים את הכומתה בכובע קצינים.

מתקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס צופית המשמש לאימון חניכי מגמת תובלה

זהו השלב האחרון והמסכם של הקורס, במהלכו מושם הדגש על רכישת מיומנויות הטסה מתקדמות, וסיום הלימודים האקדמיים. בסיום השלב מקבלים הבוגרים דרגת סגן, כנפי טיס ותואר ראשון.

סמל הכותפת במהלך השלב המתקדם הוא כותפת כחולה מבד עם פס לבן עליו רקום משולש.

סיום הקורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כשלוש שנים מתחילת הקורס, ושבועיים לפני השלמתו, בודקת ועדה מיוחדת את כלל הצוערים, ובה מוחלטת זהותם הסופית של מסיימי הקורס. כך מתאפשרת מתן הזדמנות אחרונה לצוערים חלשים להוכיח את עצמם, ובכל מקרה לסיים את לימודי התואר הראשון. לאחר השלמת דיוני הוועדה, מתחילים הצוערים בהכנות לקראת טקס הסיום, שנערך פעמיים בשנה.

ב-"טקס חשיפת דרגות" שנערך יומיים לפני הענקת כנפי הטיס ומהווה חזרה גנרלית לטקס הסיום, מוענקות דרגות סגן לצוערים (או סרן לקצינים שהתחילו את הקורס בדרגת סג"ם או סגן). טקס הסיום שבו מוענקות כנפי הטיס, המוכר בשם מסדר כנפיים, נערך בנוכחות המשפחות, צמרת צה"ל, מכובדים ממערכת הביטחון וב-2008 גם שוחרים מבתי ספר צבאיים. בשני הטקסים נערך מפגן אווירי, בהשתתפות כלל מטוסי ומסוקי חיל האוויר.

בסיום הקורס, הנווטים והמכוננים מוצבים בטייסות, והטייסים עוברים לקורס האימון המבצעי (קא"מ) - קורס שנערך בתוך טייסת מבצעית, נמשך כחצי שנה, ותפקידו להכין את הטייסים למשימות המבצעיות של החיל. קא"מ מטוסי קרב נערך על מטוסי סקייהוק או לחליפין על מטוס F-16 ("נץ") בטייסות 102 או 116. לאחר מכן נדרשים הטייסים להשתתף בהכשרה נוספת בת חצי שנה, המכונה קאמ"מ (קורס אימון מבצעי מתקדם) על אותו המטוס. קא"מ מסוקים נערך על מסוקי ינשוף בטייסת 123, קא"מ מסק"ר (מסוקי קרב) נערך בעבר על מסוקי קוברה בטייסת 160 עד שהטייסת נסגרה, וקא"מ תובלה נערך על מטוסי צופית בטייסת 135.

מגמות הקורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טייס קרב – בשלב הראשוני על עפרוני: הפעלת והטסת המטוס, תרגילי אירובטיקה, טיסות ניווט, לילה, טיסות מכשירים, מבנה ונוהלי חירום. בשלב המתקדם על מטוס לביא (M-346 מאסטר): טיסות קרביות, תקיפת מטרות וקרבות אוויר.
  • טייס מסוקי קרב – בשלב המתקדם על מסוק קוברה: טיסות ומשימות שונות, לרבות משימות תקיפה.
  • טייס מסוקים – בשלב הראשוני על מסוק סייפן: יסודות ההטסה, טיסות מיוחדות ותרגילים. בשלב המתקדם (מסוקי סער) על מסוק ינשוף: טיסות ומשימות בסיסיות ומורכבות (לרבות נחיתה לחילוץ, הנחתת כוחות, והתמודדות עם בעיות ואיומים), לרוב, טובי הטייסים מוצבים בטייסות CH-53 סי סטאליון ("יסעור").
  • טייס תובלה – בשלב המתקדם, על מטוס צופית (מטוס דו-מנועי מבצעי מתקדם). תפעול והטסת המטוס בתנאים שונים, תרגול מצבי חירום, אימוני חירום במדמה טיסה (סימולטור) והכשרה לתפקיד קברניט (מפקד מטוס), לרוב, טובי הטייסים מוצבים בטייסות C-130 הרקולס ("קרנף").
  • נווט קרב – בשלב הראשוני על מטוס העפרוני: טיסה קרבית, ניווט, תקיפה במבנים, קרבות אוויר ועבודת צוות. הנווטים יושבים במושב האחורי של המטוס. בשלב המתקדם על מטוסי עפרוני וסקייהוק: גיחות מורכבות, קרבות אוויר, תרגול מצבי חירום בסימולטורים, יירוטים ושימוש במערכות נשק מתקדמות.
  • נווט תובלה – בשלב הראשוני על מטוסי צופית והרקולס: ניווט, הכרת הארץ ופתרון בעיות. בשלב המתקדם על מטוס הרקולס: משימות מורכבות, לילה, מודיעין ומצבי חירום.
  • מכונן אוויר – איש צוות חיוני במיוחד במטוסי תובלה, שאחראי על הפעלת מערכות המטוס השונות (דלק, חשמל, מנוע ועוד). מבצע טיפול, בקרה וניתוח בעיות. שמו האזרחי של המקצוע הוא "מהנדס טיס". בשלב הראשוני: הכרת והפעלת המערכות, טיפול בתקלות ומצבי חירום. בשלב המתקדם: סדרות אימון מורכבות, ומצבי חירום מורכבים.

מטוסי בית הספר לטיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

A4 סקייהוק "עיט"
  • גרוב G-120A ("סנונית") – מטוס בוכנה דו-מושבי, מתוצרת חברת "גרוב" הגרמנית. החליף בשנת 2002 את הפייפר סופר-קאב כמטוס המיון והאימון הבסיסי של פרחי הטיס. מטוסי הסנונית לא נרכשו על ידי החיל, אלא מוחכרים מחברת אלביט מערכות, שגם מבצעת להם את האחזקה השוטפת. מהירותו המרבית 420 קמ"ש.
  • T-6 טקסאן II ("עפרוני") – מטוס אימונים בעל מנוע טורבו-פרופ המחליף את מטוס הצוקית באימון סילוני. המטוס, מתוצרת אמריקאית, נכנס לשירות בשנת 2009. מהירותו המרבית 585 קמ"ש.
  • קינג אייר ("צופית") – מטוס מודיעין מבצעי, מתוצרת ארצות הברית. נכנס לשירות בשנת 1990. מהירותו המרבית 530 קמ"ש.
  • בואינג 707 ("ראם") – מטוס תובלה כבד, מתוצרת ארצות הברית. נכנס לשירות בשנת 1973. מהירותו המרבית 900 קמ"ש.
  • C-130 הרקולס ("קרנף") – מטוס תובלה בינוני, מתוצרת ארצות הברית. נכנס לשירות בשנת 1971. מהירותו המרבית 620 קמ"ש.
  • בל 206 ("סייפן") – מסוק תובלה קל, מתוצרת ארצות הברית. נכנס לשירות בשנת 1971. מהירותו המרבית 200 קמ"ש.
  • UH-60 בלק הוק ("ינשוף") – מסוק תובלה בינוני, מתוצרת ארצות הברית. נכנס לשירות בשנת 1994. מהירותו המרבית 270 קמ"ש.
  • M-346 מאסטר ("לביא") -  מטוס לאימון מתקדם, מחליף את מטוסי הסקייהוק הישנים, נכנס לשירות בשנת 2014. מהירותו המרבית 1,255 קמ"ש.

נשים בקורס טיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים שהוכשרו לתפקידי טיס אזרחיים לפני הקמת המדינה, טסו גם טיסות צבאיות: ראשונה הייתה רחל מרקובסקי לנדאו, שהשתתפה בקורס הטיס של חברת אווירון שהתקיים בשדה התעופה לוד והייתה לאישה הראשונה שהשלימה את הכשרתה כטייסת בארץ ישראל. היא השתתפה במבצעים שונים בתקופת היישוב ובייבוא מטוסים לארץ. בשנים הראשונות של החיל שירתו מספר נשים כטייסות תובלה, ביניהן היו זהרה לביטוב, שהייתה טייסת תובלה בעת מלחמת השחרור ונהרגה בהתרסקות מטוסה, ויעל רום, שהייתה טייסת DC-3 דקוטה והשתתפה בהצנחת הכוחות במבצע קדש. באותו מבצע השתתפה גם הטייסת רינה לוינסון. יעל רום סיימה את קורס טיס מספר חמש והשתתפה בפעילויות מבצעיות, בהן הצנחת גדוד 890 במיתלה במבצע קדש, כטייסת משנה. היא שירתה כטייסת שלוש שנים בשירות סדיר ועוד שבע שנים בשירות מילואים. עם זאת, הניסיונות לשילוב נשים בקורס טיס בשנים 1951–1953 ושוב במשך שנתיים בשנות השבעים, הוגדרו ככישלון.

בשנת 1994 אליס מילר, קצינה בחיל האוויר, עתרה באמצעות האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ נגד הרמטכ"ל ושר הביטחון, בדרישה לחייב את החיל לזמן אותה למבדקי טיס. בג"ץ קיבל את עתירתה, ופסק שמדובר באפליה אסורה בין נשים לגברים. בנובמבר 1995 נפתח מחדש קורס טיס לנשים, תוך הנמכת "סרגל המאמצים" בהתאם ליכולותיהן. מילר עצמה נכשלה במבדקי המיון, אך מאבקה פתח את אפשרות הרישום לקורס לנשים ופתח פתח לשינוי מעמד הנשים בצה"ל.

בדצמבר 1998 סיימה אשה ראשונה את הקורס - שרי רהט מרעננה, נווטת קרב, והוצבה כנווטת F16 בטייסת 109. מאז פתיחת קורס הטיס לנשים מחדש ועד דצמבר 2014 החלו את הקורס כ-400 נשים, מהן סיימו 37[5], ובהן ארבע טייסות קרב, הראשונה לסיים רוני צוקרמן[6] מקיבוץ לוחמי הגטאות, ביוני 2001.

קורס טיס בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002–2003 שודרה בישראל סדרה בשם "כנפיים", בכיכובם של לירון לבו ואוהד קנולר, שעסקה בחניכי קורס טיס - מהקבלה ועד ההסמכה לטייסים[7].

בשנת 2012 יצא הסרט זוהר הרקיע, המציג את תוכנית ההתנתקות ממבטו של צוער בקורס טיס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]