מקרא מפורש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מקרא מפורש הוא הוצאה עממית של התנ"ך עם פירוש קצר שנכתב על ידי יוסף אליהו טריווש (שעשה את העבודה המדעית) והמורים דוד נוֹטיק וניסן לוין[1] ויצא לאור בסוף העשור הראשון של המאה ה-20 בשלוש מהדורות – עברית, יידית ורוסית – בדפוס רוזנקרנץ ושריפטזצר בווילנה.

הספר מציג את נוסח התנ"ך מנוקד, אך ללא טעמי המקרא, עם פירוש קצר, המסביר בעיקר את המילים. הפירוש יצא גם במהדורת "ז'רגון", שבו נוסף על הפירוש העברי גם תרגום של חלק מהמילים ליידיש.

בשנת 1941 הוצאה מהדורה מתוקנת של מקרא מפורש בעריכת אברהם אריה עקביא ושיפורים שהוספו על ידו ועל ידי י' אמוראי, שלמה זלמן אריאל (תחת שם העט "ז' בהרב") וא"ל פאיאנס.[2]

פירוש מקרא מפורש זכה להצלחה רבה ושימש כספר לימוד התנ"ך בבתי ספר עבריים רבים באירופה ובאמריקה. כבר בשנת 1941 צוין שחלק מחלקי הפירוש יצאו ביותר מעשרים מהדורות.[3]

בשנת 1954 יצאה בשיתוף עם הוצאת מעריב מהדורה של מקרא מפורש בחמישה כרכים. בעקבות זאת פנתה מרים נוטיק לבית המשפט והוציאה צו מניעה נגד הפצת הספרים, מאחר שעקביא והמשפרים למהדורה המתוקנת צוינו בהם בתור הכותבים, במקום לציין את המפרשים המקוריים.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]