לדלג לתוכן

מרטין איימיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרטין איימיס
Martin Amis
איימיס, 2012
איימיס, 2012
לידה 25 באוגוסט 1949
אוקספורד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 במאי 2023 (בגיל 73)
לייק וורת', פלורידה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקסטר קולג', קולג' הילס רוד, Bishop Gore, בית הספר וסטמינסטר, תיכון קיימברידג'שייר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית, ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מסה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The Rachel Papers, House of Meetings, Dead Babies, Yellow Dog, המידע, The Zone of Interest, Other People, Heavy Water and Other Stories, Koba the Dread, Lionel Asbo: State of England, The Pregnant Widow, המידע עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
    • Antonia Phillips (1984–?)
  • Isabel Fonseca (19962023) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • לאמרונה הית' עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Delilah Roberta Seale, Fernanda Amis, Jacob Amis, Louis Amis, Clio Amis עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 5 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס לזכר ג'יימס טיט בלק (2000)
  • הסופרים הבריטים הצעירים הטובים ביותר (1983)
  • פרס סומרסט מוהם (1974)
  • עמית החברה המלכותית לספרות
  • National Book Critics Circle Award in Criticism עריכת הנתון בוויקינתונים
www.martinamisweb.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרטין לואיס איימיסאנגלית: Martin Louis Amis;‏ 25 באוגוסט 194919 במאי 2023) היה סופר בריטי שנחשב לאחד מבכירי הספרות האנגלית של זמננו.[1][2]

את הרומן הראשון שלו פרסם בגיל 24 וזכה בפרס סומרסט מוהם של אותה שנה. הוא הושפע בעיקר מכתיבתו של סול בלו, וציין לעיתים קרובות גם את ולדימיר נבוקוב.[3] סגנונו הייחודי בא לידי ביטוי בעיקר בשימושו הווירטואוזי בשפה האנגלית, חיבתו לדמויות מפוקפקות מהעולם התחתון, ושיקוף המציאות העכשווית בצורה גרוטסקית ומוקצנת. אביו היה הסופר קינגסלי איימיס.

מרטין נולד בסוונסי שבדרום ויילס. אביו, סר קינגסלי איימיס, היה סופר ("ג'ים בר מזל", "סטנלי והנשים"), משורר, עורך ומבקר ידוע; אמו, הילרי בארדוול, הייתה בתו של מיליונר שעשה את הונו בתחום ההנעלה.[4] היו לו אח בכור, פיליפ, ואחות צעירה, סאלי, שנפטרה בשנת 2000. כשהיה בן שתים-עשרה הוריו התגרשו, וזמן קצר לאחר מכן נישא אביו לסופרת אליזבת הווארד. היא זאת שהכירה לאיימיס, שלא הבריק כתלמיד ואהב לקרוא רק קומיקס, את יצירותיה של ג'יין אוסטן אשר משכו אותו אל עולם הספרות האנגלית.

לאחר שסיים בהצטיינות תואר ראשון בספרות אנגלית באוניברסיטת אוקספורד, איימיס החל לעבוד במוסף הספרים השבועי של "The Times Literary Supplement". בגיל עשרים ושבע מונה לעורך הספרותי של "New Statesman", שבועון פוליטי עם אג'נדה שמאלית שעורכו המיתולוגי היה איימיס האב. שם הוא פגש את העיתונאי והסופר כריסטופר היצ'נס, שנשאר מחבריו הקרובים ביותר עד מותו.

איימיס נפטר ממחלת סרטן הוושט ב-19 במאי 2023. הותיר אחריו אישה, הסופרת איזבל פונסקה, וחמישה ילדים (שני בנים מנישואיו הקודמים, שתי בנות מנישואיו לפונסקה ובת נוספת מרומן קצר). הוא התגורר באזור לונדון למשך רוב חייו הבוגרים, וב-2012 עבר עם משפחתו לברוקלין.[5]

הרומן הראשון שלו, "The Rachel Papers" (אנ'), זכה בפרס סומרסט מוהם של אותה שנה. זהו הרומן האוטוביוגרפי ביותר של איימיס, אשר הוא תיאר מאוחר יותר כזהה ברוחו לרומן הראשון של אביו, בהיותו בעיקרו רומן חברתי.[3] ייחודו של גיבור הספר מתבטא בגישתו לשתי התשוקות של חייו: נשים, אליהן הוא מתייחס באופן אנליטי; והאקדמיה, אליה הוא מתייחס באופן חושני.[6]

יצירותיו הנחשבות ביותר של איימיס הן "London Fields" ‏,"Money", ו"המידע", המוכרות בשם טרילוגיית לונדון.[2] על אף שאין להן דבר במשותף מבחינת העלילה, כולן מתארות את חייהם של גברים בגיל המעבר, אשר מתמודדים עם גרסה גרוטסקית של הסביבה הלונדונית במחצית השנייה של המאה ה-20. הפרוטגוניסטים של הטרילוגיה הם אנטי-גיבורים מובהקים: הם איקונוקלסטים נלהבים, עוסקים בפעילות מפוקפקת ולעיתים בלתי-חוקית, ומנסים באופן נואש לשבור את הבנאליות והסכלות של חייהם השגרתיים.

"המידע", שתורגם לעברית, הוא אחת מהדוגמאות הבולטות לטכניקה של איימיס ליצור זיווג בין שתי דמויות, אשר נוגדות ומשלימות אחת את השנייה. במקרה זה מדובר בריצ'רד טל, סופר יומרני להפליא שאינו מצליח להוציא לאור אף אחת מיצירותיו, ומתפרנס (בקושי) בעיקר מכתיבת ביקורות על ביוגרפיות ארוכות להחריד; מולו מוצב גווין בארי, סופר שזכה להצלחה עצומה אשר, למיטב הבחנתו של ריצ'רד, היא לחלוטין משוללת יסוד. ריצ'רד טל מנסה להכשיל את יריבו בשלל אמצעים, מקצועיים ואישיים כאחד, אך מוסיף להכשל אף בתחום זה של חייו.

בין "London Fields" ו"המידע", איימיס הוציא את חץ הזמן, שאף הוא תורגם לעברית. מדובר בסיפורו של רופא במחנה ההשמדה אושוויץ, אשר מסופר אחורנית (כולל דיאלוגים), משעת המוות ועד הלידה. שינוי כיוונו של הזמן מעצב כמעט כל התרחשות שגרתית בצורה ייחודית, והופך, למשל, את אירועי הזוועה באושוויץ למפעלו השאפתני של הצבא הנאצי ליצור עם חדש מתוך יסודות קיימים: עשן, חשמל, גז ואש. הספר היה מועמד לפרס בוקר.

הרומן "רכבת לילה" (1997) הוא דוגמה נוספת לזיווג דמויות נוסח איימיס. הפעם בין מייק הוליהן, בלשית אמריקאית אלכוהוליסטית, ובין ג'ניפר רוקוול, שאת תעלומת התאבדותה הוליהן נדרשת לחקור.

אחרי "רכבת לילה" איימיס כתב את האוטוביוגרפיה שלו "Experience", שזכתה בפרס הביוגרפיה ע"ש ג'יימס טייט.[7] "Yellow Dog", הרומן העשירי של איימיס, היה הכישלון הביקורתי הגדול ביותר שלו, זאת על אף שהוא החשיב אותו לאחד הטובים שהוא כתב.[8] [9] הספר מתאר מציאות דקדנטית במיוחד, דרך ארבעה סיפורים שנדמים כחסרי קשר בהתחלה, וכולם עוסקים בשורשיו האלימים של המין הגברי, ועל עימותיו עם החלש ממנו. הרומן יוצא דופן במשקל שהוא נותן לפורנוגרפיה כישות המעצבת את החיים המודרניים.

לאחר הביקורות הקשות, איימיס התרחק מסצנת הכתיבה הלונדונית וחי עם משפחתו באורוגוואי במשך שנתיים. במשך אותו זמן כתב את בית הפגישות, שעוסק בשני אחים המאוהבים באותה אישה, ומתרחש במחנה עבודה סובייטי במהלך העשור האחרון לשלטונו של סטלין.

בנוסף איימיס פרסם שני אוספים של סיפורים קצרים, אסופת קטעים עיתונאיים, שלוש אסופות מאמרים, וספר עיון אחד על תקופת השלטון הסובייטי של סטלין.

ספריו בעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פרי עטו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרטין איימיס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]