מריאל פרנקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מריאל פרנקו
Marielle Franco
Marielle Franco.jpg
לידה 29 ביולי 1979
ריו דה ז'ניירו, ברזילברזיל
פטירה 14 במרץ 2018 (בגיל 38)
ריו דה ז'ניירו, ברזילברזיל
מדינה ברזיל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת מאבק למען זכויות נשים תושבות שכונות העוני ונגד האלימות המשטרתית כלפי שחורים ועניים
השכלה האוניברסיטה האפיפיורית הקתולית של ריו דה ז'ניירו
Universidade Federal Fluminense
שנות הפעילות 20162018
מקצוע סוציולוגית, פוליטיקאית
תפקיד חברת מועצת העיר של ריו דה ז'ניירו
מפלגה פוליטית מפלגת השמאל PSOL
בת זוג מוניקה בניסיו[1]
פרסים Medalha Tiradentes (12 באפריל 2018)
www.mariellefranco.com.br
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מריאל פרנקופורטוגזית: Marielle Franco, ‏27 ביולי 197914 במרץ 2018) הייתה פוליטיקאית ברזילאית שחורה, ביסקסואלית, פמיניסטית ופעילת זכויות אדם. היא כיהנה כחברת מועצת העיר של ריו דה ז'ניירו עבור מפלגת השמאל (PSOL) משנת 2016. פרנקו דיברה גלויות נגד האלימות המשטרתית כלפי שחורים ועניים,[2] כמו גם נגד התערבותו של נשיא ברזיל, מישל טמר, במדינת ריו דה ז'ניירו בפברואר 2018, שהורה לצבא לקחת פיקוד על הביטחון בריו, ואלפי חיילים הוצבו ברחובות.[3]

ב-14 במרץ 2018 לאחר שיצאה מכנס של נשים פמיניסטיות שחורות, נורו למוות פרנקו והנהג שלה מספר פעמים ברכב בו ישבו על ידי שני רוצחים שירו מתוך רכב אחר, בצפון העיר ריו דה ז'ניירו.

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנקו גדלה בשכונת העוני מארה בצפון ריו דה ז'ניירו, שבה גם התגוררה במשך רוב שנות חייה. היא החלה לעבוד כדי לתרום להכנסות משק הבית ב-1990 כשהייתה בת 11 שנים בלבד. פרנקו ילדה את בתה היחידה כשהייתה בת 19 (בשנת 1998). היא גידלה את בתה ללא עזרתו של האב ועבדה כמורה לגיל הרך בשכר מינימום.[4]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 החלה את לימודיה באוניברסיטה. בעקבות מותו של חבר מכדור תועה בשנת 2000 החלה לפעול למען זכויות אדם.[5]

בשנת 2002, היא נכנסה לאוניברסיטה האפיפיורית הקתולית של ריו דה ז'ניירו על מלגה והמשיכה לעבוד ולגדל את בתה בזמן שלמדה לתואר במדעי החברה. היא המשיכה לתואר שני במנהל ציבורי מהאוניברסיטת הפדרלית של פלומיננסה. היא כתבה את עבודת הדוקטורט שלה (שכותרתה "UPP: צמצום הפאבלה לשלוש אותיות") על תוכנית אכיפת החוק שמטרתה לקחת מחדש את השליטה על הפאבלות של העיר מהכנופיות.[6]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריאל פרנקו באוגוסט 2016

החל משנת 2007 שימשה פרנקו כיועצת לנציג המדינה מרסלו פרייקסו בבית הנבחרים והיא ריכזה את הוועדה להגנה על זכויות האדם והאזרח. היא עבדה גם עבור ארגונים אזרחיים, כולל קרן ברזיל ומרכז מארה ללימודי סולידריות ופעולה.

בשנת 2016, פרנקו התמודדה על מושב במועצת העיר ריו דה ז'ניירו בבחירות המוניציפליות. כאישה שחורה ואם חד הורית מפאבלה, מיקמה פרנקו את עצמה כנציגה וכמגנה של נשים שחורות עניות ואנשים מן הפאבלות. פרנקו זכתה בלמעלה מ-46,500 קולות, שמיקמו אותה כמועמדת החמישית שזכתה במספר הקולות הרב (מתוך יותר מ-1,500 מועמדים, 51 מהם נבחרו).[7] בחירתה פרנקו היוותה נקודת מפנה לפוליטיקה השמאלנית בעיר.[3]

כחברת מועצת העיר, נלחמה פרנקו נגד אלימות מגדרית, על זכות רבייה (זכות האישה לגופה) ועל זכויותיהם של תושבי פאבלה. היא עמדה בראש ועדה להגנת נשים והשתתפה בוועדה של ארבעה אנשים שניטרה את ההתערבות הפדרלית בריו דה ז'ניירו. במסגרת עבודתה עם החזית הלסבית של ריו דה ז'ניירו, פרנקו הציגה באוגוסט 2017 הצעת חוק ליצירת יום הנראות הלסבית בריו דה ז'ניירו, אבל הצעת החוק נדחתה בהצבעה ברוב של 19:17.[8]

ימים אחרונים וההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה שנערכה לזכרם של מריאל פרנקו והנהג שלה, אנדרסון פדרו גומז

ב-13 במרץ 2018, פרנקו צייצה בטוויטר נגד אלימות המשטרה בריו דה ז'ניירו: "רצח נוסף של צעיר שאפשר לזקוף לחובת המשטרה. מת'אוס מלו יצא מכנסייה כשנהרג. עוד כמה אחרים יצטרכו למות כדי שהמלחמה הזאת תסתיים?"[9]

למחרת השתתפה פרנקו בכנס שנושאו "נשים צעירות שחורות מזיזות מבנים (של כוח)" (פורטוגזית: "Jovens Negras Movendo Estruturas"). פחות משעתיים לאחר שעזבה את הכנס, היא ונהגה, אנדרסון פדרו גומס, נורו למוות בידי שני גברים שנסעו במכונית אחרת. הרוצחים ירו בהם תשע יריות, ארבע מהן פגעו בפרנקו – שלוש בראש ואחת בצוואר. קצין העיתונות של פרנקו שהיה במכונית גם נפצע אף הוא אך שרד.[10]

מרסלו פרייקסו, מחוקק במדינת ריו מטעם מפלגת השמאל PSOL שבה הייתה חברה פרנקו, הגיע למקום זמן קצר לאחר ששמע על מותה וטען כי האופן בו הכדורים הופנו אליה מעידים על הוצאה להורג. משטרת ריו דה ז'ניירו הצהירה כי כיוון היריות תומך בהשערה שהרצח אכן היה התנקשות. עוד נמצא כי הכדורים שהרגו את פרנקו הם מאצווה שנקנתה על ידי המשטרה הפדרלית בברזיליה ב-2006; השר לביטחון פנים ראול יונגמן אמר לאחר מכן כי הם נגנבו ממתקן אחסון של סניף הדואר בפאראיבה,[11] אך בהמשך המשרד חזר בו מההסבר הזה אחרי שסניף הדואר הכחיש זאת בפומבי.[12]

במרץ 2019, יומיים לפני יום השנה לרצח עצרה המשטרה שני חשודים, שניהם אנשי המשטרה הצבאית לשעבר, על הרצח. החשודים בהתנקשות זוהו כרוני לסה, בן 48, שוטר בדימוס במשטרה הצבאית של ברזיל, ואלסיו ויירה דה קווירוז, בן 46, שפוטר מהמשטרה ב-2015 בנסיבות שלא פורסמו.[13]

מרסלו פרייקסו חברה למפלגה הגיב לאחר המעצרים כי הוא לא מקבל את הגרסה לפיה השניים רצחו את פרנקו על דעת עצמם.[14] גם בני משפחתה של פרנקו הביעו רגשות מעורבים למעצרים, כשאחותה, אניאל, אמרה כי משפחתה שמחה על ההתקדמות בחקירת הרצח, אך שהיא רוצה לדעת מה היה המניע שעמד מאחוריו.[13]

כמו כן, נשמעות קריאות בברזיל הדורשות מנשיא ברזיל, ז'איר בולסונארו, להסביר את טיב הקשר שלו עם שני החשודים ברצח של חברת המועצה לאחר שהופצו תמונות שלו בטוויטר עם אחד החשודים.[13]

תגובות לרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפים יצאו לרחובות בהפגנות מתואמות ברחבי ברזיל.[15] ארגון אמנסטי אינטרנשיונל[16] וארגון Human Rights Watch[17] גינו את ההתנקשות.

כתב הגרדיאן, גלן גרינוולד, שבן זוגו דייוויד מירנדה היה חבר מועצת העיר וחבר אישי קרוב של פרנקו, פירט את מה שהוא כינה "הנושאים החשובים ביותר לכיסוי" בנוגע לרצח פרנקו:

פעילותה העיקשת והאמיצה נגד גדודי המשטרה הפושעים ביותר, התנגדותה להתערבות צבאית, ובעיקר האיום העיקרי, כוחה הגובר כאשה שחורה, קוורית מן הפאבלה, המבקשת לא להצטרף למבנה הכוח של ברזיל, אלא לחתור תחתיו

המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) שיגרה מכתב "תנחומים וסולידריות לכוחות המתקדמים והדמוקרטים בברזיל על רציחתה ביריות אמש של חברת מועצת העיר בריו דה ז'ניירו מריאל פרנקו" ו"וברכות סולדיריות עם העם בברזיל הנאבק נגד ניסיונות הממשלה הבלתי לגיטימית של מישל טמר לפגיעה בזכויות וחירויות חברתיות והגורמת להרחבת העוני והפשע".[18]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדנה לאמנות דיגיטלית נערכה בניירובי, קניה שכותרתה "דיוקנאות של מריאל: יצירת גשרים בין קניה לברזיל" בהשתתפות אמנים קניתיים צעירים. היצירות הוצגו במוזיאון מארה בריו דה ז'ניירו ב-10 בנובמבר 2018.[19]

ארגון אמנסטי אינטרנשיונל כלל את שמה של פרנקו בקמפיין העולמי "Write for Rights" שמטרתו להאיר זרקור על נשים אמיצות שהוטרדו, נכלאו, עונו או אף נהרגו בשל עבודתן למען זכויות האדם.[20] כמו כן בכל שנה האגודה לזכויות נשים בפיתוח מעדכנת את רשימת פעילות זכויות האדם שקיפחו את חייהן ושמה של פרנקו עודכן באתר ההוקרה.[21]

במרץ 2019 הייתה פרנקו הגיבורה הבולטת ביותר בקרנבל של ריו ודיוקנה, בצבעי ירוק וורוד, הצבעים של בית הספר לסמבה מנגוורה, אחד הוותיקים והבולטים בקרנבל, התנוסס ובלט בתהלוכות ברחובות ריו.[22]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנקו הזדהתה כביסקסואלית. בשנת 2017, היא עברה לשכונה טיז'וקה בריו דה ז'ניירו עם בת זוגה, מוניקה טרזה בניסיו,[1] ובתה בת ה-18, לויארה סנטוז. פרנקו ובניסיו נפגשו בטיול עם חברים כשהיו בנות 18 ו-24 בהתאמה. מערכת היחסים ביניהן נמשכה 13 שנים, אם כי הופסקה מספר פעמים בשל קשיים בקבלתה מצד בני משפחותיהן וחבריהן. בהפסקות אלה, הן ניהלו מערכות יחסים עם גברים ונשים אחרות. פרנקו ובניסיו תכננו להינשא זו לזו בספטמבר 2019.[23]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מריאל פרנקו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Family rejection, desire for marriage and mourning: the interrupted love story of Marielle and Monica – News, newsbeezer 30/03/2018
  2. ^ Brazilian Activist Marielle Franco, Who Protested Police Violence, Has Been Assassinated, Vogue
  3. ^ 3.0 3.1 Who Killed Marielle Franco?, ByElla Mahony to Jacobin magazine
  4. ^ She Was Rio’s Biggest Hope. Then She Was Assassinated, OZY
  5. ^ The Life and Death of a Defiant Voice ,piaui
  6. ^ Marielle Franco, Activist Against Brazil's Police Brutality, Assassinated in Rio, broadly
  7. ^ 7.0 7.1 Marielle Franco: Why my friend was a repository of hope and a voice for Brazil's voiceless, before her devastating assassination, Glenn Greenwald to the Independent 16/03/2018
  8. ^ Rio de Janeiro Chamber Rejects Project for Lesbian Visibility, Brazil de Fato 18/08/2017
  9. ^ ציוץ של מריאל, באתר טוויטר, 13 במרץ 2018
  10. ^ Protests held across Brazil after Rio councillor shot dead, The gardian 15/03/2018
  11. ^ Ammunition Which Killed Marielle Franco in Rio Stolen from Police, The Rio Times 17/03/18
  12. ^ Ministry changes version of Jungmann about the theft of ammunition used in the murder of Marielle, cotidiano 19/03/18
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 שנה אחרי הרצח, שני שוטרים לשעבר נעצרו בחשד להתנקשות בחברת המועצה בריו, באתר הארץ, ‏ במרץ 2019
  14. ^ ברזיל: שוטרים חשודים בהתנקשות בפוליטיקאית השחורה, באתר ynet, 13 במרץ 2019
  15. ^ התנקשות בחברת מועצה שחורה מסעירה את ברזיל, באתר ynet, 19 במרץ 2018
  16. ^ Brazil: Authorities must investigate the killing of human rights defender Marielle Franco, Amnesty International
  17. ^ Brazil: Assassination of Rights Defender, Driver, Human rights watch 15/03/2018
  18. ^ בברזיל נרצחה פעילה פמיניסטית-שמאלית; מק"י שיגרה מכתב סולידריות, באתר המפלגה הקומוניסטית הישראלית
  19. ^ Building Bridges Between Favelas in Kenya and Brazil Through ‘Artivism’ #MarielleLegacy, RioOnWatch
  20. ^ Amnesty International launches world’s biggest human rights campaign, Amnesty International
  21. ^ Women's rights take centre stage as murdered activists are remembered, The gardian 29/11/2018
  22. ^ הקרנבלים השנה היו פוליטיים במיוחד, באתר הארץ, 9 במרץ 2019
  23. ^ Family rejection, desire for marriage and mourning: the interrupted love story of Marielle and Monica – News, newsbeezer 30/03/2018