מרי קרפנטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרי קרפנטר
Mary Carpenter
צילום דיוקן של קרפנטר בגיל מבוגר
צילום דיוקן של קרפנטר בגיל מבוגר
לידה 3 באפריל 1807
אקסטר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 ביוני 1877 (בגיל 70)
בריסטול, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות ארנוס וייל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שמה של מרי קרפנטר על אנדרטת הרפורמטורים, בית הקברות קנסל גרין

מֶרִי קַרְפֶּנְטֶר (באנגלית: Mary Carpenter;‏ 3 באפריל 1807 – 14 ביוני 1877) הייתה רפורמטורית חינוכית (אנ') וחברתית אנגליה. בתו של כומר אוניטרי, היא ייסדה בית ספר מרופט (אנ')[א] ומוסדות לעבריינים צעירים (אנ'), שסיפקו הזדמנויות חינוכיות שלא היו זמינות בעבר לילדים עניים ולעבריינים צעירים בבריסטול.

היא פרסמה מאמרים וספרים על עבודתה והשתדלנות שלה הייתה מכרעת במעבר של כמה חוקים בתחום החינוך באמצע המאה התשע-עשרה. היא הייתה האישה הראשונה שכתבה מאמר שפורסם על ידי האגודה הסטטיסטית של לונדון (אנ').[1] היא נאמה בכנסים ומפגשים רבים והתפרסמה כאחת הדוברות הפומביות המובילות בתקופתה. קרפנטר הייתה פעילה בתנועה לביטול העבדות; היא גם ביקרה בהודו, ביקרה בבתי ספר ובבתי סוהר ופעלה לשיפור החינוך לנשים, הקמת בתי ספר לעבריינים צעירים ושיפור תנאי הכלא. בשנים מאוחרות יותר היא ביקרה באירופה ובאמריקה, והמשיכה במסעותיה לרפורמה בחוקי העונשין ובחינוך.

קרפנטר תמכה בפומבי בזכות הבחירה לנשים בשנותיה המאוחרות וכן פעלה למען גישה של נשים להשכלה גבוהה. היא קבורה בבית הקברות ארנוס וייל (אנ') בבריסטול ויש לזכרה לוח זיכרון בטרנספט הצפוני של קתדרלת בריסטול.

תחילת חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרפנטר נולדה ב-1807, באקסטר, ילדתם הראשונה של לאנט קרפנטר (אנ'), כומר אוניטרי באקסטר, ואנה (או האנה) פן. בשנת 1817 המשפחה עברה לבריסטול, שם אביה היה אחראי על הכנסייה "בית המפגש האוניטרי לואינס מיד (אנ')". הוא הקים פנימייה ברחוב גרייט ג'ורג' שבגבעת ברנדון (אנ'), אשר נוהלה על ידי אשתו ובנותיו,[2] שם למדה מרי מדעים, מתמטיקה, יוונית ולטינית.[3][4] היא לימדה בבית הספר, עבודה לתקופות קצרות כאומנת באי וייט ובהרטפורדשייר, ובשנת 1827 חזרה לבריסטול כדי להיות מורה ראשית במה שהפך אז ל"פנימיית גברת קרפנטר לנשים צעירות" (Mrs Carpenter's Boarding School for Young Ladies).

בשנת 1833 היא פגשה את ראג' רמוהון ראי, מייסד תנועת ברהמו סמאז (אנ') שעשתה רפורמה בהינדואיזם החברתי, והושפעה מהפילוסופיה שלו במהלך שהותו הקצרה עם מיס קאסל ומיס קידל בבית ביץ' בסטייפלטון (אנ') בבריסטול[5] לפני שראי מת מדלקת קרום המוח בספטמבר של אותה שנה.[6] מאוחר יותר באותה שנה היא גם פגשה את ג'וזף טקרמן (אנ'), אוניטרי אמריקאי שייסד את השליחות הדתית לעניים (Ministry-at-Large to the Poor) בבוסטון, מסצ'וסטס.[7] אומרים שהוא עורר השראה בקרפנטר לתחילתה של הרפורמה החברתית, בין היתר על ידי הערה מקרית כשטייל עם קרפנטר ברובע שכונת עוני בבריסטול. ילד קטן לבוש סמרטוטים חצה את דרכם וטקרמן העיר, "צריך ללכת בעקבות הילד הזה לביתו ולטפל בו".[8] הוא הקים בית ספר חווה במסצ'וסטס, שהפך מאוחר יותר למודל למוסדות לעבריינים צעירים. כתביה המאוחרים של קרפנטר מבוססים על רעיונות שפיתחה מהתכתבות שלה עם טקרמן.

עבודה סוציאלית והתנגדות לעבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1835 היא עזרה לארגן "חברת עובדים ומבקרים" (Working and Visiting Society), בשכונות העוני סביב לואינס מיד (Lewin's Mead), שבה היא המשיכה לשמש כמזכירה במשך כמעט עשרים שנה. קבוצה זו נוצרה בהשראת עבודתו של טקרמן בבוסטון. מטרותיהן של חברות כאלה היו לבקר את העניים ולגייס כספים ממעמדות הביניים שצצו כדי להקל על העוני ולשפר את החינוך. לאחר מות אביה ב-1840, קרפנטר עבדה עם אחיותיה בפנימייה של אמה בקליפטון (אנ') בבריסטול.[9] בשנת 1843 התעורר העניין שלה בתנועה לביטול העבדות בעקבות ביקורו של הנדבן מבוסטון סמואל ג'וזף מיי (אנ'). ב-1846 היא השתתפה בפגישה שבה נישאו נאומים על ידי תומך ביטול העבדות הבולט ויליאם לויד גאריסון (אנ') ופרדריק דאגלס, אשר נמלט מעבדות ב-1838.[10] היא תרמה למאמצי גיוס הכספים למטרת ביטול העבדות והמשיכה להתעניין בנושא במשך עשרים השנים הבאות.[11] גם אחיה ויליאם (אנ'), פיליפ (אנ') וראסל (אנ') ואחותה אנה היו פעילים בקמפיין זה. בשנת 1851 החזרה עבד נמלט מבוסטון חזרה למדינות הדרום גרמה לה לומר על חוק העבד הנמלט 1850 שארצות הברית "ביצעה מעשה אכזרי... נגד האנושות, נגד עצמה, נגד אלוהים". אירוע זה גרם לה להתרכז בעבודתה החינוכית.[12]

הצעת חוק הוגשה לפרלמנט "כדי לתת מענה לחינוך טוב יותר של ילדים במחוזות הייצור", אך היא לא הצליחה לעבור עקב התנגדות נון-קונפורמיסטית (אנ'), שכן נראה כי היא מעניקה עדיפות לעמדת הכנסייה האנגליקנית.[13] כתוצאה מכישלון הצעת החוק, קמו בתי ספר מרופטים (אנ')[א] בעיירות רבות באנגלית, שסיפקו חינוך, מזון וביגוד לעניים,[14] והניעו את קרפנטר להקים בעצמה בית ספר כזה ב-לואינס מיד (אנ'), בריסטול. זמן קצר אחר כך הוקם גם בית ספר לילי למבוגרים.[15] ב-1848 סגירת בית הספר הפרטי של משפחת קרפנטר העניקה לה יותר זמן לעבודות חינוך וצדקה.[16] היא פרסמה ספר זיכרונות על ג'וזף טקרמן וסדרת מאמרים על בתי ספר מרופטים שפורסמו בעיתון The Inquirer, עיתון אנגלי אוניטרי, שלאחר מכן פורסמו בצורת ספר.[16]

מוסדות לעבריינים צעירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"האכסניה האדומה" בבריסטול, שם הקימה מרי קרפנטר בית ספר לעבריינים צעירים ב-1854.

לאחר מכן, בשנת 1851, יצא לאור הספר "בתי ספר מתקנים לילדי השכבות הגוססות והמסוכנות ולנערים עבריינים" (Reformatory Schools for the Children of the Perishing and Dangerous Classes, and for Juvenile Offenders). היא שרטטה שלושה סוגים של בתי ספר הנדרשים באופן דחוף; בתי ספר יומיים טובים בלא תשלום (לילדי האוכלוסייה הכללית), בתי ספר תעשייתיים (לילדים נזקקים) ובתי ספר מתקנים (עבור עבריינים צעירים).[17] ספר זה משך תשומת לב ציבורית לעבודתה, והיא החלה לתקשר עם הוגים, מחנכים ורפורמטורים מובילים. מי שניסח הצעות חוק בתחום החינוך התייעץ עם קרפנטר, והיא הוזמנה למסור עדות בפני ועדות בית הנבחרים הבריטי,[18] ובשנת 1852 היא פרסמה את "נערים עבריינים, מצבם והטיפול בהם" (Juvenile Delinquents, their Condition and Treatment),[19] שתרם לחקיקתו של "חוק נוער עבריין" (Juvenile Offenders Act) בשנת 1854.[20]

ב-1852 היא מימשה את רעיונותיה, והקימה בית ספר מתקן בבריסטול ב-1852, בקינגסווד (אנ') בשטח של בית ספר שהוקם במקור על ידי ג'ון וסלי (אנ').[14] במקור זה היה בית ספר מעורב עבור בנים ובנות, אבל עד מהרה היא החליטה להפריד בין המגדרים ולהקים מוסד מתקן לבנות במה שהוא כיום מוזיאון האכסנייה האדומה (אנ') בשנת 1854, במימון תחילה על ידי ליידי ביירון (אנ').[21]

מוסד "האכסניה האדומה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר ליידי ביירון מתה בשנת 1860, מרי קרפנטר קיבלה מורשת לרכוש מייד את האכסניה האדומה, כולל קוטג' שישמש להכשרת הבנות בשירות ביתי. יומניה המפורטים של מרי קרפנטר (Ref. 12693/1-2) (קטלוג מקוון) מתארים את הימים הראשונים באכסניה האדומה שהפכו אותה מבית נטוש לבית ספר פונקציונלי, כולל גילוי רגל אדם במבנה השירותים החיצוני. יומניה של קרפנטר חושפים גם את השימוש ב'תאים' הממוקמים במרתף של "האכסניה האדומה" להענשת "נערות אלימות, עקשניות ורועשות". עונשים אחרים כללו הלקאה במקל וקיצוץ שיערותיהן כמעט עד הקרקפת.

פרנסס פאוור קוב, הלוחמת הידועה למען זכויות בעלי חיים, עבדה באכסניה האדומה וחיה עם מרי קרפנטר מ-1858 עד 1859, אך מערכת יחסים סוערת בין השתיים גרמה לכך שקוב עזבה את בית הספר.

אמונותיה הדתיות החזקות הניעו את הרפורמות שלה. "אהבה חייבת להיות התחושה השלטת של כל מי שמנסה להשפיע ולהדריך ילדים אלה", כתבה ב"בתי ספר מתקנים לילדי השכבות הגוססות והמסוכנות ולנערים עבריינים". כעת, לאחר שנקבע עיקרון בתי הספר המתקנים, פעלה קרפנטר נמרצות למען בתי ספר יומיים חינם, בטענה שבתי הספר המרופטים זכאים לסיוע כספי מהממשלה. בפגישה באוקספורד ב-1860, היא הפכה לאישה הראשונה שקראה מאמר בישיבת איגוד המדע הבריטי (אנ'), שהתייחס לנושא זה, ובעיקר בשל יוזמתה, התקיים ב-1861 בברמינגהם כנס על בתי ספר מרופטים ביחס למענקים ממשלתיים לחינוך.[20]

באותה שנה הוזמנה קרפנטר לשאת עדות לוועדה הנבחרת של בית הנבחרים לחינוך ילדים חסרי כל (Select Committee on the Education of Destitute Children). בין שאר הראיות היא מתחה ביקורת על כמרים קתולים שהזהירו ילדים צעירים של מהגרים אירים מלהשתתף בבית הספר המרופט שלה. היא גינתה את "האנגלו-אירים הנחותים" כמי שמשלבים "את חטאי האנגלים בעיירה מסחרית גדולה עם ....האופי הטבעי שלהם בצורה מאוד לא רצויה".

היא עוד אמרה: "אני יכולה רק לומר שהילדים אמרו לנו שהכמרים הלקו באחד המקרים ילד משום שהגיע לבית הספר שלנו, והפעילו השפעה חזקה מאוד כדי למנוע מהם לבוא, ושאני בעצמי ספגתי עלבונות ברחוב מילדים קתולים... שמרגישים בטעות שהם מפגינים את קנאותם לדת שלהם על ידי העלבת פרוטסטנטים".[22]

הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1866 ביקרה קרפנטר בהודו (שהייתה אז ועד 1947 בשלטון בריטי), ביקור ששאפה אליו מאז פגישתה עם ראג' רמוהון ראי בשנת 1833. היא ביקרה בכלכותה, מדרס ובומביי, וגילתה שרוב הבנות לא קיבלו חינוך מעבר לגיל שתים עשרה שנים, בעיקר בגלל מחסור במורות משכילות. במהלך ביקורה פגשה קרפנטר את קשוב צ'נדרה סן (אנ'), מנהיג תנועת ברהמו סמאז (אנ'). סן ביקשה ממנה להקים ארגון בבריטניה כדי לשפר את התקשורת בין הרפורמטורים הבריטים וההודים, דבר שעשתה ב-1870, והקימה את האגודה ההודית הלאומית (אנ').[23][24] היא ביקרה בבתי ספר, בתי חולים ובתי כלא רבים ועודדה את המנהלים הקולוניאליים ההודיים והבריטיים לשפר ולממן אותם. היא דאגה במיוחד מכך שהמחסור בחינוך נשי טוב הוביל למחסור במורות, אחיות ועובדות בכלא.[25] אולם מרי קרפנטר (Mary Carpenter Hall) בבית הספר לבנות ברהמו בכלכותה הוקם כאנדרטת זיכרון לעבודה זו.

היא גם השתתפה בחנוכת האגודה בנגלית למדעי החברה, והפנתה מאמר למושל הכללי על הצעות לחינוך נשים, בתי ספר רפורמטוריים ושיפור תנאי הכליאה.[25] היא חזרה להודו ב-1868 והשיגה מימון להקמת בית ספר רגיל לחינוך מורות הודיות.[11] ב-1875 היא ערכה ביקור אחרון והצליחה לראות רבות מהתוכניות שלה בפעולה.[26] היא גם הציגה הצעות לרפורמה בכלא ההודי למזכיר הממשלה ההודית.[11]

אירופה ואמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקונגרס הבינלאומי לענישה ולכליאה (International Penal and Prison Congress) בשנת 1872 הקריאה קרפנטר מאמר על "העקרונות והתוצאות של בתי הספר הרפורמטוריים והמוסמכים באנגליה (The Principles and Results of the English Reformatory and Certified Industrial Schools).[27] היא הקריאה ארבעים מאמרים בכנסים של האגודה הלאומית לקידום מדעי החברה (אנ') משנת 1857, נשאה הרצאות רבות בציבור ונודעה כאחד הדוברים הבולטים על רפורמה חברתית בעידן שבו מעט נשים נאמו אי פעם במפגשים ציבורים.[28]

עבודתה של קרפנטר החלה כעת למשוך תשומת לב באירופה ומחוצה לה. לא כל תשומת לב כזו הייתה חיובית, האפיפיור פיוס התשיעי גינה את ספריה ואת יצירתה ב-1864.[11] הנסיכה אלכסנדרה, נסיכת הסן, שהתעניינה ברפורמה חברתית, הזמינה אותה, יחד עם קתרין וינקוורת' (אנ'), לדרמשטאדט כדי לסייע בארגון קונגרס של נשים עובדות ב-1872. בפגישה זו נקבע לפעול למען "הכנה טובה יותר לחיי הבית" ו"להקדיש תשומת לב רבה יותר להתפתחות הנפשית של עניין בבעיות המעשיות של החיים". בסיום הפגישה הציעה קרפנטר הקמת איגוד בינלאומי לחינוך תעשייתי של נשים. היא המשיכה לנשאטל בשווייץ כדי ללמוד את מערכת הכלא של לואי גיום (Louis Guillaume),[16] וב-1873 לאמריקה, שם פגשה פעילי ביטול העבדות כדוגמת ויליאם לויד גאריסון (אנ') ופרדריק דאגלס. היא ביקרה בבתי כלא ובשנת 1874 כתבה לאגודת הכלא של ניו יורק כדי להביע את דאגה לגבי "מצבם הנורא של בתי הכלא".[11]

שארית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח כחול על "האכסניה האדומה" בבריסטול.

קרפנטר תמכה בתנועה להשכלה גבוהה של נשים,[14][29] ותמיד תמכה בעניין הפמיניסטי, אך במשך רוב חייה לא עשתה זאת בפומבי, מתוך אמונה שחוסר הפופולריות של התנועה למען זכות בחירה לנשים עלול לפגוע ברפורמות שלה בתחום החינוך והעונשין. אבל היא הופיעה ב-1877, שנת מותה, על במה ציבורית בבריסטול, ותמכה ב"אגודת בריסטול ומערב אנגליה למען זכות הבחירה לנשים" (Bristol and West of England Society for Women’s Suffrage).[28] היא הוזמנה לראיון עם ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת ופלורנס נייטינגייל בטירת וינדזור ב-1868.[30]

קרפנטר מעולם לא נישאה, אבל היא אימצה ילדה בת חמש, רוזנה (Rosanna) ב-1858. היא מתה, בשנתה, ב"אכסניה האדומה" ביוני 1877 ונקברה בבית הקברות של ארנוס וייל. תהלוכת ההלוויה שלה הייתה באורך של 800 מטרים. מפגש ציבורי באוקטובר 1877 גייס 2,700 ליש"ט שהוקדשו לבתי הספר הרפורמטוריים שלה ואנדרטה בקתדרלת בריסטול.[15]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר הרפורמטורי בקינגסווד היה פעיל עד 1984 ומוסד האכסניה האדומה לבנות נסגר ב-1918.[14] לקמפיינים של קרפנטר לרפורמת עונשין לנוער הייתה השפעה רבה על התפתחותו של משטר נאור יותר להתמודדות עם עבריינים צעירים. לכתביה, לאקטיביזם הפוליטי ולפניות הציבור שלה הייתה השפעה רבה על החינוך המתקן בבריטניה, אירופה, הודו ואמריקה וסייעו לחולל רפורמות גדולות במאה ה-19 וה-20.[11] עם זאת, רבים מהגורמים לפשעי נוער נותרו כנראה ללא מענה אפילו בתחילת המאה ה-21, וכישלונות של בתי כלא לנוער עבריין עכשוויים ספגו ביקורת מצד גופים רשמיים.[31][32]

מבחר מספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Morning and Evening Meditations, for Every Day in a Month. Boston: Wm. Crosby & H. P. Nichols, 1848
  • Memoir of Joseph Tuckerman, D.D., of Boston (U.S.). London: Christian Tract Society, 1849
  • Reformatory Schools: For the Children of the Perishing and Dangerous Classes and for Juvenile Offenders. London: C. Gilpin, 1851
  • Juvenile Delinquents, their Condition and Treatment. London: W. & F. G. Cash, 1853
  • Reformatories for Convicted Girls. Transactions of the National Association for the Promotion of Social Science, pp. 338–346, 1860
  • Six Months in India. London: Longmans, Green and Co, 1868
  • Female Life in Prison with Robinson, Frederick William. London: Hurst and Blackett, 1862
  • Our Convicts. London: Longman, Green, Longman, Roberts & Green, 1864
  • The Last Days in England of the Rajah Rammohun Roy. London: Trubner and Co, 1866
  • Reformatory Prison Discipline: As Developed by the Rt. Hon. Sir Walter Crofton, in the Irish Convict Prisons with Crofton, William. London: Longmans, Green and Co, 1872
  • Memoir of the Rev. Lant Carpenter, LL.D. with Russell Lant Carpenter. London: E.T. Whitfield, 1875
  • An address on prison discipline and juvenile reformatories. W. Jones, 1876

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרי קרפנטר בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Ragged school, סוג של ארגון צדקה שהוקדש לחינוך חינם של ילדים חסרי כל בבריטניה של המאה ה-19. בתי הספר הוקמו באזורים של מעמד הפועלים ויועדו לצעירים חסרי כל בחברה, שלעיתים קרובות הודרו מחינוך בית ספר של יום ראשון בגלל המראה המוזנח שלהם והתנהגותם המאתגרת

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Journal of the Royal Statistical Society". 20. 1857. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  2. ^ "Pigots Directory of Gloucestershire for 1830". RootsWeb. ארכיון מ-16 במרץ 2012. נבדק ב-18 באפריל 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Fawcett, Millicent Garrett (1886). Some Eminent Women of Our Times: Short Biographical Sketches. London: Macmillan. pp. 12.
  4. ^ Cathy Hartley, ed. (2003). A Historical Dictionary of British Women. Routledge. p. 84. ISBN 978-1-85743-228-2. ארכיון מ-5 בפברואר 2023. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ "Raja Rammohan Roy". Victoria County History. אורכב מ-המקור ב-27 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Roy, Amit (14 ביוני 2007). "New life for Raja's tomb". The Telegraph. Calcutta, India. אורכב מ-המקור ב-22 בנובמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Buehrens, Reverend John. "Unitarian Universalist Involvement in India". archive.uua.org. אורכב מ-המקור ב-20 ביולי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Smith, Mark K (2002). "Mary Carpenter, reformatory schools and education". infed.org. ארכיון מ-28 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Contractor, Carla. "Mary Carpenter". Bristol Unitarians. ארכיון מ-8 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Frederick Douglass & Talbot County". The Historical Society of Talbot County. אורכב מ-המקור ב-16 באפריל 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 3 4 5 6 Gehring, Thom; Bowers, Fredalene B (בספטמבר 2003). "Mary Carpenter: 19th Century English correctional education hero". Journal of Correctional Education. Correctional Education Association: 1. אורכב מ-המקור ב-2016-03-10. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ Stange, Charles C; Stange, Douglas D (1985). British Unitarians Against American Slavery, 1833-1865. Fairleigh Dickinson University Press. p. 128. ISBN 978-0-8386-3168-3.
  13. ^ Bloy, Marjorie (19 בינואר 2009). "Sir James Graham's Factory Education Scheme, 1843". A Web of English History. ארכיון מ-19 ביולי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 3 4 Smith, Mark K (בדצמבר 2001). "ragged schools and the development of youth work and informal education". infed.org. ארכיון מ-12 במרץ 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ 1 2 Latimer, John (1887). The Annals of Bristol in the Nineteenth Century. Bristol: W & F Morgan. pp. 297–298.
  16. ^ 1 2 3 Carpenter, Mary, 1911 Encyclopædia Britannica
  17. ^ Carpenter, Mary (1851). Reformatory Schools: For the Children of the Perishing and Dangerous Classes and for Juvenile Offenders. London: C. Gilpin. pp. 38–39. Reformatory Schools for the Children of the Perishing and Dangerous Classes, and for Juvenile Offenders.
  18. ^ "Autograph Letter Collection: Literary Ladies". The National Archives. ארכיון מ-6 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Carpenter, Mary (1853). Juvenile Delinquents, their Condition and Treatment. London: W. & F. G. Cash. Juvenile Delinquents, their Condition and Treatment
  20. ^ 1 2 Smith, M. K. (2002). "Mary Carpenter". The International Child and Youth Care Network. ארכיון מ-6 בינואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ The "Canynge" concise guide to Bristol and Suburbs. Bristol: Jeffries & Sons. 1878.
  22. ^ Dresser, Madge. "Beyond the pale? Mary Carpenter and the Irish poor in mid-Victorian Bristol, an article from History in Focus". Institute of Historical Research. ארכיון מ-16 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Martel, Carol M (1996). Olson, James Stuart; Sadle, Robert (eds.). Historical Dictionary of the British Empire. Greenwood Press. pp. 783–784. ISBN 978-0-313-29367-2. ארכיון מ-5 בפברואר 2023. {{cite book}}: (עזרה)
  24. ^ Aditya Sarkar, Trouble at the Mill: Factory Law and the Emergence of Labour Question in Late Nineteenth-Century Bombay (2017).
  25. ^ 1 2 Carpenter, Mary. Six Months in India. London, Longmans, Green and Co, 1868, 141-165
  26. ^ Chunder Sen, Keshub (13 במאי 1870). "Female Education in India". Wikisource. ארכיון מ-11 ביוני 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Wines, Enoch Cobb (1872). "Preventative and Reformatory Work". United States. Commissioner to International Prison Congress (1st: 1872: London, England); American Correctional Association. Proceedings of the Annual Congress of Correction; International Penal and Prison Congress (1st: 1872: London, England). Washington: Govt. Print. Off.: 163.
  28. ^ 1 2 Schroeder, Janice (2008). "Self-Teaching: Mary Carpenter, Public Speech, and the Discipline of Delinquency". Victorian Literature and Culture. Cambridge University Press. 36 (1): 149–161. doi:10.1017/S1060150308080091. ISSN 1060-1503.
  29. ^ Fawcett, Millicent Garrett (1886). Some Eminent Women of Our Times: Short Biographical Sketches. London: Macmillan. pp. 17.
  30. ^ Chaudhuri, N, Western Women and Imperialism: Complicity and Resistance, Indiana University Press, 1992
  31. ^ Bright, Martin (20 בנובמבר 2000). "Prisons inspector says 'barbaric' youth jails must shut". The Guardian. ארכיון מ-9 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Staff (30 ביוני 2006). "Leading article: The ills of our youth prison system laid bare". The Independent. אורכב מ-המקור ב-20 באפריל 2013. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מרי_קרפנטר&oldid=36846026"