מררית מצויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןמררית מצויה
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: אסטראים
משפחה: מורכבים
סוג: מררית
מין: מררית מצויה
שם מדעי
Picris altissima
דליל, 1814

מְרָרִית מצויה (שם מדעי: .Picris rhagadioloides (L.) Desf)  מין צמח עשבוני חד-שנתי זיפני, זקוף, גובהו 40 עד 100 ס"מ וצהוב פרחים ממשפחת המורכבים[1][2]. היא נפוצה בכל ישראל ובעיקר באזורים לא מדבריים בגינות, באשפתות, בצדי דרכים ובשדות בור. פריחתה מאמצע מרץ עד תחילת יוני והבשלת הפרי מסוף אפריל[3].

שמות הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות נרדפים בספרות (Heterotypic Synonyms):

  • השם המדעי Picris altissima Delile מצוי באתרים הישראלים ובמגדיר של זהרי מיכאל ומגדיר הצהוב[4].
  • השם המדעי Picris sprengeriana בפרק 3 בפלורה[5].

השם "מררית" ניתן למין Picris sprengeriana, המוכר בימינו כמררית מצויה, במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 435) משנת 1930[6] בהתאם להמלצתו של אפרים הראובני, וניתן כשם הסוג במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 696[7]. השם המלא "מררית מצויה" אושר ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל משנת 2003.

השם המדעי של הסוג Picris משמעותה ביוונית מרירות משום הטעם המר בחלק ממיני הסוג.

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקריב קרקפת של מררית מצויה

מררית מצויה היא מין צמח עשבוני חד-שנתי זיפני, זקוף, גובהו 40 עד 100 ס"מ ממשפחת המורכבים. מין זה מכוסה בזיפים מאונקלים בראשם (בשונה משן-ארי)[4].

הגבעול עגול ומסתעף בדלילות בחלקו העליון.

העלים מסורגים פשוטים (אינם מחולקים) מרוכזים בבסיס הגבעול ופזורים גם לאורכו (בשונה משן-ארי). עלי הגבעול חסרי פטוטרות, מפורצים בבסיסיהם לזוג אוזניות שחובקות את הגבעול; זקופים וצידם העליון מפונה וצמוד אל הגבעול ושפתם משוננת. אורך הטרפים 20 עד 60 מ"מ לעיתים רחוקות 90 מ"מ ורוחבם 5 עד 20 מ"מ ויותר.

בחלקו העליון של הגבעול ישנם חפים אחדים, קרובים לקרקפת, אך מחוצה לה[8].

הקרקפת נפתחת במלואה וכל פרחיה דו-מיניים, צהובים, לשוניים ונראים היטב מבחוץ. לשון הכותרות מסתיימות ב-5 שיניים. אורך הקרקפת 10 עד 15 מ"מ ורוחבו 6 עד 9 מ"מ והם גדלים עם הבשלת הפרי.

המצעית חשופה.

המעטפת דמוית גביע, עם הבשלת הזרעים ניכר כיווץ באמצעה[5].

הזרעונים קירחים, מקומטים מאוד לרוחבם, חסרי מקור ובקודקודם ציצית של זיפים. וצבעם בעת ההבשלה חום. הזרעונים ההיקפיים שונים מהמרכזיים בצורת הציצית[8].

הציצית נשירה, עשויה 8 או יותר זיפים ארוכים, מנוצים, מורחבים בבסיסם ומאוחים לטבעת בסיסית. ציצית זרעוני ההיקף קצרה הרבה יותר מזאת של זרעוני המרכז[4][8].

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ .Picris rhagadioloides (L.) Desf, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ Picris rhagadioloides (L.) Desf, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏2023-11-28
  3. ^ מררית מצויה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ 1 2 3 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 742
  5. ^ 1 2 Naomi Feinbrun-Dothan, Flora Palaestina – Part Three, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1978, עמ' 417-8
  6. ^ מילון ילקוט הצמחים, באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏1930
  7. ^ צמחי ארץ ישראל (תש"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏1946
  8. ^ 1 2 3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 487-8

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא בוטניקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.