מררית מצויה
 מררית מצויה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אסטראים |
| משפחה: | מורכבים |
| סוג: | מררית |
| מין: | מררית מצויה |
| שם מדעי | |
 Picris altissimaדליל, 1814 | |
מְרָרִית מצויה (שם מדעי: .Picris rhagadioloides (L.) Desf) מין צמח עשבוני חד-שנתי זיפני, זקוף, גובהו 40 עד 100 ס"מ וצהוב פרחים ממשפחת המורכבים[1][2]. היא נפוצה בכל ישראל ובעיקר באזורים לא מדבריים בגינות, באשפתות, בצדי דרכים ובשדות בור. פריחתה מאמצע מרץ עד תחילת יוני והבשלת הפרי מסוף אפריל[3].
שמות הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמות נרדפים בספרות (Heterotypic Synonyms):
- השם המדעי Picris altissima Delile מצוי באתרים הישראלים ובמגדיר של זהרי מיכאל ומגדיר הצהוב[4].
- השם המדעי Picris sprengeriana בפרק 3 בפלורה[5].
השם "מררית" ניתן למין Picris sprengeriana, המוכר בימינו כמררית מצויה, במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 435) משנת 1930[6] בהתאם להמלצתו של אפרים הראובני, וניתן כשם הסוג במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 696[7]. השם המלא "מררית מצויה" אושר ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל משנת 2003.
השם המדעי של הסוג Picris משמעותה ביוונית מרירות משום הטעם המר בחלק ממיני הסוג.
מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מררית מצויה היא מין צמח עשבוני חד-שנתי זיפני, זקוף, גובהו 40 עד 100 ס"מ ממשפחת המורכבים. מין זה מכוסה בזיפים מאונקלים בראשם (בשונה משן-ארי)[4].
הגבעול עגול ומסתעף בדלילות בחלקו העליון.
העלים מסורגים פשוטים (אינם מחולקים) מרוכזים בבסיס הגבעול ופזורים גם לאורכו (בשונה משן-ארי). עלי הגבעול חסרי פטוטרות, מפורצים בבסיסיהם לזוג אוזניות שחובקות את הגבעול; זקופים וצידם העליון מפונה וצמוד אל הגבעול ושפתם משוננת. אורך הטרפים 20 עד 60 מ"מ לעיתים רחוקות 90 מ"מ ורוחבם 5 עד 20 מ"מ ויותר.
בחלקו העליון של הגבעול ישנם חפים אחדים, קרובים לקרקפת, אך מחוצה לה[8].
הקרקפת נפתחת במלואה וכל פרחיה דו-מיניים, צהובים, לשוניים ונראים היטב מבחוץ. לשון הכותרות מסתיימות ב-5 שיניים. אורך הקרקפת 10 עד 15 מ"מ ורוחבו 6 עד 9 מ"מ והם גדלים עם הבשלת הפרי.
המצעית חשופה.
המעטפת דמוית גביע, עם הבשלת הזרעים ניכר כיווץ באמצעה[5].
הזרעונים קירחים, מקומטים מאוד לרוחבם, חסרי מקור ובקודקודם ציצית של זיפים. וצבעם בעת ההבשלה חום. הזרעונים ההיקפיים שונים מהמרכזיים בצורת הציצית[8].
הציצית נשירה, עשויה 8 או יותר זיפים ארוכים, מנוצים, מורחבים בבסיסם ומאוחים לטבעת בסיסית. ציצית זרעוני ההיקף קצרה הרבה יותר מזאת של זרעוני המרכז[4][8].
תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
קרקפות סגורות בשעות הצהריים של מררית מצויה -
בתחתית הקרקפת ישנם חפים -
הפיתיון לדבורה - אבקה -
פריחה של מררית מצויה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ .Picris rhagadioloides (L.) Desf, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ Picris rhagadioloides (L.) Desf, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 2023-11-28
- ^ מררית מצויה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 3 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 742
- ^ 1 2 Naomi Feinbrun-Dothan, Flora Palaestina – Part Three, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1978, עמ' 417-8
- ^ מילון ילקוט הצמחים, באתר האקדמיה ללשון העברית, 1930
- ^ צמחי ארץ ישראל (תש"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית, 1946
- ^ 1 2 3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 487-8
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מררית מצויה, באתר NCBI (באנגלית)
- מררית מצויה, באתר צמח השדה
- מררית מצויה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- מררית מצויה, באתר Tropicos (באנגלית)
- מררית מצויה, באתר GBIF (באנגלית)
- מררית מצויה, באתר The Plant List (באנגלית)
- מררית מצויה, באתר IPNI (באנגלית)
