לדלג לתוכן

מורכבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןמורכבים
מיון מדעי
ממלכה:צומח
מערכה:בעלי פרחים
מחלקה:דו-פסיגיים
סדרה:אסטראים
משפחה:מורכבים
שם מדעי
Asteraceae
‏ברכטולד ופרסל, 1820

מורכבים (אסטריים) (שם מדעי: Asteraceae, שם נרדף: Compositae) היא משפחה גדולה של דו-פסיגיים, שבה 1706 סוגים[1], ולפי הערכה אחרת עד 1886 סוגים וכ-33,867 מינים[2]. רובם צמחים עשבוניים חד-שנתיים, דו-שנתיים, רב-שנתיים ומיעוטם בני שיח, שיחים, מטפסים ועצים, מקצתם מכילים מוהל חלבי ורובם מכילים שמנים ארומטיים.

משפחת המורכבים נחשבת כמי שמייצגת את השלב הסופי והמתקדם ביותר במהלך ההתפתחות של משפחות הדו-פסיגיים. למרות הרבגוניות של מבנה האיברים הלא מיניים ניכרת אחידות בתבנית התפרחת המורכבת (מכאן שמה הנרדף) המאפיין את המשפחה[3].

משפחה זו מיוצגת בישראל וסביבתה על ידי 325 מינים (בעלת הייצוג הגדול ביותר בישראל), וביניהם מינים נדירים מאוד או נדחים[4]. לפי אתר "צמח השדה" מצויים לבטח 285 מינים בתחומי ישראל[5]. רבים מהם בולטים בנוף הטבעי ובמקומות מופרים. מרבית הצמחים הקוצניים בישראל הם ממשפחה זו.

משפחת המורכבים נחשבת לגדולה במשפחות מכוסי הזרע ותפוצתה משתרעת כמעט בכל רחבי העולם, ענייה ביערות הטרופיים ועשירה במיוחד במספר מינים ו/או במספר פרטים באזורים צחיחים וצחיחים למחצה של קווי רוחב הסובטרופיים ושל קווי הרוחב הממוזגים הנמוכים עד בינוניים. בשים לב לגודל המשפחה אין למיניה חשיבות כלכלית בולטת ומספר צמחי התועלת שלה אינו גדול בהשוואה למספר מיניה, והשימוש העיקרי בהם הוא כצמחי נוי תרבותיים.

מורפולוגיה של התפרחת והפרי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוח עקוד, קריית שמונה

להבנת המורפולוגיה של מיני משפחת המורכבים מובאים כאן מונחים הנכונים לכל מיני המשפחה. להגדרת הסוגים והמינים של משפחה זאת דרושים צמחים בעלי פרחים ופירות גם יחד.

הפרח - הנראה לעין - אינו פרח, וכמו כל בני משפחת המורכבים, הוא אינו אלא תפרחת - מקבץ של פרחים רבים וזעירים, 5 עד 300 ויותר, לעיתים נדירות רק אחד (למשל קיפודן), שיושבים (ללא עוקץ) על מצעית משותפת. מקבץ זה קרוי קרקפת. הקרקפת דומה לפעמים לפרח בעל גביע וכותרת. הקרקפות (התפרחות) בלתי מסוימות, כלומר הפרחים הבוגרים בהיקף והצעירים במרכז ובהתאם פריחתם הוא מהדּוּר החיצוני אל הדור הפנימי ביותר. הקרקפות יושבות או כל אחת נישאת על עוקץ; הקרקפות נישאות בודד על עמוד התפרחת או בדרך כלל צורת ההסתעפות שלהן היא מְסֻיֶּמֶת (הקרקפת מסיימת את הציר הראשי וקרקפת צדדית ממשיכים לצמוח מתחתיה), לעיתים נדירות צורת ההסתעפות היא בלתי מסוימת.

המצעית (הקרקעית), שעליה יושבים הפרחים הזעירים, שטוחה, קמורה או קעורה, פניה עשויים להיות חשופים או מכוסים מוצים (קשקשים מוארכים), שערות או זיפים, על פי רוב פני המצעית חלקים או לפעמים הם עשויים כעין חלת דבש[3].

הקרקפת מרובת פרחים, עטופה בדרך כלל בבסיסה בקשקשים או חפים הערוכים בדור אחד או יותר – אלו מהווים יחד את מעטפת הקרקפת.

בסוגים מסוימים בלבד (למשל חסה), מצויה טבעת נוספת של חפיות קטנות או קשקשים, הערוכים מתחת לחפי המעטפת. מבנה זה קרוי calyculus (ברבים: calyculi), ומומלץ לכנותו טבעת חפיות משנה או טבעת קשקשים, ולא "גביעון". חפיות המשנה קטנות יותר מחפי המעטפת, ולעיתים קשה להבחין ביניהן; במקרים מסוימים הן אף משתלבות בהדרגה עם חפי המעטפת ואינן נבדלות מהם בבירור.

הפרחים מלווים לעיתים קרובות בחפיות זעירות על פני המצעית.

הגביע של פרחי הכותרת הפרח חסרים או אינם מפותחים או על פי רוב מצויים במקומו בראש השחלה שערות, זיפים, או מוצים (קשקשים מוארכים), או בצורת נזר או אוזנית. וכך הוא משמש מכשיר להפצת הפרי.

עלי הכותרת מאוחים. שתי צורות לפרחי התפרחת: צורה צינורית (פרחים צינוריים) וצורה לשונית (פרחים לשוניים). יש קרקפות שכל פרחיהן צינוריים בלבד או לשוניים בלבד, ויש כאלה שבהם הפרחים המרכזיים (הפנימיים) צינוריים ובעלי 3 אונות וההיקפיים (החיצוניים) לשוניים ובעלי 3 אונות[6][7]. הפרח הצינורי כותרתו נכונה על פי רוב, מאוחת עלים לצינור, ומסתיימת ב-4 או 5 אונות (שיניים), לעיתים רחוקות 2 או 3 אונות. הפרח הלשוני אינו נכון, כותרתו בעל צינור קצר המסתיים בלשון ארוכה (מעין רצועה) ששפתה על פי רוב בעלת 5 שיניים[3].

הפרחים של הקרקפת הם על פי רוב דו-מיניים (מכילים אבקנים ושחלה), או חלק מהם דו-מיניים וחלק נקביים או בעלי אבקנים מתפקדים (השחלה אינה מתפקדת ואינה פורשת את האונות) או פרחים עקרים.

האבקנים 5, ניצבים במסורג לעלי הכותרת[8]. הזירים על פי רוב מפורדים, המאבקים מאוחים על פי רוב לצינור ויוצרים צינור סביב עמוד השחלה (צינור המאבקים) והם נפתחים כלפי פנים. כל מאבק מסתיים בתוספת בולטת של קונקטיב[7].

השחלה תחתית, בת שני עלי שחלה, מגורה אחת, ביצית הפוכה אחת, אַנְאַטְרוֹפִּית (Anatropous) – הקודקוד של גוף הביצית מופנה אחורה בכיוון לבסיס העוקץ שלו. עמוד השחלה אחד שמסתיים על פי רוב בשתי צלקות (אונות) ארוכות. נביטת גרגרי האבקה נעשה באזור העליון והפנימי במקום ששתי האונות נפרדות זו מזו. עמוד שחלה אחד בכל סוגי הפרחים מוקפת בבסיסה בצופן.

הצופן ברוב המינים המואבקים על ידי חרקים ממשפחת המורכבים (כגון, חמנית, סביון, ציפורני חתול) נמצא רק על בסיס עמוד השחלה[9]. במשפחת הסוככיים משותף הצופן לבסיס עמוד השחלה ולכנית.

הפרי במשפחת המורכבים הוא זירעון חד-זרעי (cypsela, לעיתים מכונה גם achene) יבש, בעל קליפה עבה יחסית וקשיחה. פניו עשויים להיות שעירים או חלקים. ברוב המינים מצויה בראש הזירעון צִיצית המורכבת משערות או זיפים, פשוטים או מנוצים, ולעיתים דמוית כתר. הציצית ממלאת תפקיד חשוב בהפצת הזירעונים. ציצית זו מתפתחת בדרך כלל מתוך תאים אפידרמליים בראש הזירעון, ואינה מגיעה למלוא גודלה אלא לאחר שהזירעון הבשיל. הציצית נישאת לרוב על דיסקית (disc) – מבנה אפידרמלי קטן המצוי בקצה הזירעון או בקצה המקור, שתפקידו לשאת את שערות הציצית. אצל מינים רבים הציצית נישאת על מקור מוארך, ולעיתים היא מורכבת מטור אחד או יותר של שערות פשוטות או מנוצות.

מבחינה מורפולוגית, מקור (beak) מוגדר כחלק דיסטלי של הזירעון, צר או מוארך, המובחן בצורתו, צבעו או גבולותיו מהגוף העיקרי של הזירעון. כאשר חלק זה חסר או כמעט ואינו מובחן, אין הצדקה להבחין בין "גוף" ל"ראש", ובמקרים אלו נחשבת הציצית כנישאת ישירות על גוף הזירעון. עם זאת, גם אז היא יושבת על דיסקית אפידרמלית.

מינים רבים במשפחה מכילים שני טיפוסי זירעונים: כאלה הנושאים ציצית, וכאלה החסרים אותה. כאשר הציצית קיימת, היא עשויה להשתייר גם לאחר שהפרי בשל וניתקת מהקרקפת.

הזירעון החד-זרעי מתפתח משחלה תחתית, ולפיכך הוא עטוף גם ברקמות שמקורן באיברים נוספים של הפרח, נוסף לדופן השחלה עצמה. משום כך נחשב הפרי במשפחה זו לפרי מדומה (pseudocarp)[9]. בעת ההבשלה מתמזגת קליפת הזרע ברוב המקרים עם קליפת הפרי, כך שקשה להפריד ביניהן[3][10]. הצלקת בקליפת הזרע, במקום שבו התחבר למצעית (receptacle), מכונה טבורית (hilum). הזרע עצמו חסר אנדוספרם, ובעל עובר יחיד ומעטפת אחת בלבד.

חמנייה
ניסנית דו-קרנית, צמח ממשפחת המורכבים
הפרח Gazania Cultivars
Taraxacum officinale
Centaurea montana
Gerbera jamesonii

המורפולוגיה של האיברים הלא מיניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפחה מקיפה צמחים עשבוניים חד-שנתיים, דו-שנתיים, רב-שנתיים או בני-שיח, שיחים, מטפסים או עצים.

השורש הם על פי רוב שיפודי (שורש יחיד ההולך ומתחדד כלפי מטה, מסתעף לצדדים) ולעיתים רחוקות ציצת שורשים (צרור שורשים סיביים שדומים זה לזה בצורתם ובגודלם, וכולם יוצאים מבסיס הגבעול). ציצה של שורשים מעובים משמשים לאחסנת חומרי תשמורת.

הגבעולים בדרך כלל זקופים, לפעמים משתרעים עד מזדקפים (הגבעולים תת-קרקעיים לפעמים גבעולים מעוצים או קנה שורש ולפעמים מעובים).

העלים מסורגים על פי רוב או נגדיים (למשל, דו-שן), לפעמים מרוכזים בבסיס הצמח (שושנת), לעיתים נדירות בדּוּרִים; לעיתים רחוקות הלוואים קיימים, בדרך כלל בעלי פטוטרת, לפעמים יושבים, לפעמים בסיסיהם סורחים על פני הגבעול או לופתים את הגבעול.

הטרפים פשוטים (תמימים, משוננים, או שסועים לאונות פעם או פעמיים, כשהמפרצים מגיעים עד לרבע מרוחבו של העלה או הטרף בצורת כף היד, בעלת אונות עם מפרצים מגעים עד מחצית הדרך לעבר הפטוטרת) או לעיתים נדירות מורכבים.

אנטומיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד המבנים של איברי הצמח, ישנם מבנים אנטומיים דומים למינים של משפחת המורכבים.

אצל רוב הסוגים הנמנים עם בת משפחת הלשוניים עוברים ברקמת השיפה צינורות מוהל חלב חד-תאים הנוצרים על ידי היעלמותן של מחיצות רוחב בין שורות התאים הערוכים לאורך. שורות אלו הם על פי רוב מסועפים[3][9].

השמנים אתריים מכילים ססקוויטרפנים, ואינם מכילים אירידואידים. בצמחים מסוימים ממשפחת המורכבים והפעמונתיים מצוי האינולין הוא רב-סוכר המצוי כחומר אחסון, בניגוד לעמילן הוא מצוי רק בתמיסה.

החללים הבין תאיים של ביבי ההפרשה של המורכבים מוארכים והם מתפתחים באופן סכיזוגני, על ידי התמוססת המחיצה בין התאים ולא תאים שלמים[9].

הזירעון הוא פרי חד-זרעי המתפתחת משחלה תחתית והרי שהיא עטופה גם ברקמות של הפרח, בנוסף לדופן השחלה. הזירעון הוא בעצם פרי מדומה[9].

האבקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיטה רותמית במורדות הרי נפתלי, קריית שמונה

מרבית המינים במשפחת המורכבים הם מואבקי חרקים ומיעוטם מואבקי רוח (למשל לכיד ולענה). התפרחות מהוות יחידת האבקה גדולה המפתה את החרקים להיכנס לפרחיה באמצעות אבקה וצוף.

אצל כל מיני המורכבים מבשלים תחילה האבקנים ומשחררים את האבקה הרבה זמן לפני שהוכשרה הצלקת לקלוט אבקה. מנגנון זה, שבה האבקנים מבשילים לפני השחלה המכונה פרוטאנדריה, הוא מקרה פרטי של הפרדה בזמן בין חיוניות האבקנים בפרחים דו-מיניים לבין חיוניות השחלה והצלקות. בשלב הזכרי האבקה נושרת מלשכות המאבקים אל תוך צינור המאבקים ונערמת בתוכו על גבי עמוד השחלה. האבקה נדבקת לטבעת הזיפים שמכסים את עמוד השחלה מסביב. בזמן זה ניצבות הצלקות, צמודות זו לזו בתחתית צינור המאבקים. אחר כך, עדיין בשלב הזכר, האבקה נדחפת על ידי עמוד השחלה, שמתארך ומתארך, והיא מועלת אל מחוץ לצינור לפי הכותרת ונערמת לגוש גדול וזמין לחרקים למיניהם שמסיעים בנקל את האבקה ברגליהם או בחלקי הפה לפרחים אחרים באותה קרקפת או בקרקפת אחרת, בה הספיקו כבר הצלקות להיפתח. בשלב זה הצלקות עדיין צמודות ושטח הקליטה שלהן אינו מגולה. לאחר שהוסע גוש האבקה מעל פי הפרח מוסיף עוד עמוד השחלה לצמוח מעט עד שהוא מפשק את צלקותיו וחושף על ידי כך את השטח הפנימי של הצלקות, אותו צד שהוא בלבד מוכשר לקלוט את האבקה ולהנביט אותה. כאשר שתי האונות מתפשקות ונביטת גרגרי האבקה נעשה באזור הפנימי במקום ששתי האונות נפרדות זו מזו, נחשב לשלב הנקבי[3][10].

עולש מצוי

מנגנון ההפרדה בזמן, שתואר למעלה הוא התאמה למניעה או להפחתה של האבקה עצמית בפרחים הדו-מיניים בקרקפת. חרף ההתאמות להאבקה הדדית, ידועים מקרים רבים של האבקה עצמית ספונטנית, ונפוצה האבקת שכנים בין פרחים בני גילים שונים באותה תפרחת. לא כל הפרחים נפתחים בו זמנית, והפריחה מתרחשת מהדור החיצוני כלפי פנים, כאשר הדור הפנימי ביותר נפתח מגיע שלב הקמילה.

סוגי בר נפוצים ולא נפוצים (רשימה חלקית)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. אֶזְנָב מָצוּי (Urospermum picroides) - מין יחיד בסוגו בישראל. ראו ערך מורחב.
  2. כּוֹנְדְּרִילָה סַמְרָנִית (Chondrilla juncea) - מין יחיד בסוגו בישראל. ראו ערך מורחב.
  3. בַּרְקָן סוּרִי (Notobasis syriaca) - מין יחיד בסוגו בעולם. ראו ערך מורחב.
  4. זקן-סב מצוי (Geropogon) ראו ערך מורחב על זקן-סב מצוי שהוא מין יחיד בסוגו בעולם.
  5. זקן-תיש (Tragopogon) - ראו ערך מורחב.
  6. חוח (Scolymus) סוג קטן הכולל שלושה מינים בעולם מהם שניים גדלים בר בישראל: חוח עקוד (Scolymus maculatus), חוח ספרדי (Scolymus hispanicus) וחוח גדול-פרחים (Scolymus grandiflorus) הוא מין ים-תיכוני מובהק יותר, שתפוצתו מוגבלת בעיקר לחלקו המערבי והמרכזי של אגן הים התיכון.
  7. חסה (lactuca) - סוג של צמחים עשבוניים בעיראק הכולל כ־117 מינים. רוב מיני הסוג נפוצים באזורים ממוזגים בחצי הכדור הצפוני, ובעיקר בעולם הישן – אירואסיה וצפון אפריקה – אך כמה מהם הגיעו גם לאזורים טרופיים וסובטרופיים באפריקה וכן לאמריקה הדרומית. בישראל תועדו שמונה מיני בר, מהם הנפוץ ביותר הוא חסת המצפן (Lactuca serriola), ולאחריו חסה רותמית (L. saligna) וחסה כחולת־פרחים (L. tatarica). חסה תרבותית (L. sativa) מראה קרבה גנטית הדוקה לחסת המצפן, והכלאות ביניהן מניבות צאצאים פוריים.
  8. מרור (Sonchus) - ראו ערך מורחב.
  9. ניסנית (Crepis) - ראו ערך מורחב.
  10. סביון (Senecio) - ראו ערך מורחב.
  11. עולש (Cichorium) - ראו ערך מורחב ואת הערך עולש מצוי.
  12. קיטה (Tolpis) היא סוג הכולל כ־23 מינים, מהם שני מינים בישראל: קיטה רותמית (Tolpis virgata) הנפוצה וקיטה סוככנית (Tolpis umbellata).
  13. קנרס (Cynara) סוג הכולל 10 מינים, מהם אחד בישראל- קנרס סורי.
  14. קרדה (Carduus) היא סוג הכולל כ־81 מינים, מהם ארבעה מינים בישראל: קרדה מכסיפה (Carduus argentatus), קרדת המדבר (Carduus getulus), קרדה דרומית (Carduus pycnocephalus, שבעבר כונתה Carduus australis). השם Carduus australis עדיין מקובל באתר צמחיית ישראל וסביבתה.
  15. שינן (Taraxacum) הוא סוג הכולל 2,487 מינים מתוכם שני מינים רב-שנתיים הגדלים בר בישראל: שינן עב-שורש המצוי באזורים גבוהים בהרי ישראל, ושינן סורי הגדל בחרמון, ובנוסף מין זר ונדיר מאוד - שינן רפואי. להרחבה ראו שינן עב-שורש.
  16. תולענית (Helminthotheca) הוא סוג הכולל 7 מינים, מהם גדל בר בישראל רק תולענית דוקרנית.
  17. דו-שן (.Bidens L) הוא סוג הכולל 223 מינים מתוכם שני מינים הגדלים בישראל בר בישראל: האחד דו-שן שעיר (Bidens pilosa) - צמח חד-שנתי או רב-שנתי קצר חיים, צמח גר פולש שמוצאו מאמריקה הטרופית ונחשב לצמח רע. בישראל נכחד המין דו-שן משולש (Bidens tripartita), שהיה ידוע רק מגלילה אחת, עמק החוּלה, שם גדלו אוכלוסיות מקומיות יציבות[11]. טווח התפוצה הטבעי של מין זה הוא באזורים הממוזגים בחצי הכדור הצפוני ובית גידולו ביצות ושטחים פתוחים במקווי-מים. באופן נדיר גם שקעים לחים ומקומות מושקים[12][13]. צפון ישראל מהווה עבור דו-שן משולש גבול תפוצתה הדרומי במזרח הים התיכון. השני דו-שן משולש (Bidens tripartita) - צמח חד-שנתי נדיר הגדל כנראה רק בביצות החולה וייתכן שהוא נעלם. זהו מין אירו-סיברי שישראל היוותה את גבול התפשטותו הדרומי באזרנו.

מינים בעלי ערך לאדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מינים של מורכבים הם בעלי ערך לאדם. ברשימה זו מינים שבהם נעשה שימוש נרחב. במינים רבים אחרים נעשה שימוש מצומצם יותר, במיוחד באזורים הטרופיים, כמזון וכתרופות טבעוניות, שיעילותן ובטיחותן לא הוכחו מדעית.

שמנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמחי מרפא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעשייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מורכבים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ Asteraceae Bercht. & J.Presl, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, ‏20-4-2024
  2. ↑ Asteraceae Giseke, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏12-2023
  3. 1 2 3 4 5 6 מיכאל זהרי, כל עולם הצמחים, שנייה, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1982, עמ' 555-73
  4. ↑ משפחת המורכבים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה, ‏20-4-2024
  5. ↑ משפחת המורכבים, באתר צמח השדה, ‏20-4-2024
  6. ↑ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 435-7
  7. 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 58, 661
  8. ↑ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 442
  9. 1 2 3 4 5 א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 104, 178, 531, 562
  10. 1 2 עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 129-130
  11. ↑ דו-שן משולש, באתר פורטל הערכות הסיכון לטבע בישראל, ‏1-2011
  12. ↑ דו-שן משולש, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  13. ↑ Bidens tripartita, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מורכבים&oldid=43440495"